חקירות "ילדי תימן" ייחשפו - והאופטימיות זהירה מאוד
הממשלה תאשר חשיפת חומרים בדבר הטיפול בילדי תימן, אבל מי שנאבקים על פרסום העובדות, למודי ניסיון ואכזבות: "המהלך נעשה בצורה שטחית, בלי הבנה עמוקה של הבעיות. אין בשורה מאחורי ההצהרות הגרנדיוזיות"
הצעת ההחלטה שתאשר הממשלה, תחייב להעלות לרשת את מסמכי שלוש ועדות החקירה, שמצאו כולן שלא הייתה חטיפה ממוסדת של ילדי עולי תימן. יוסף סיפר: "במהלך דיוני הוועדות הסתכלו עלינו כעל הוזים, מדמיינים ומנותקים. אני לא הסכמתי לחתום על מסקנות הוועדה משום שהיא הגיעה אליהן על סמך צילומי מסמכים מבלי לבדוק את האמינות שלהם, מי חתם עליהם. היו הרבה שאלות שלא ניתנו עליהם תשובות. כך אי אפשר לקבוע מותם של ילדים, של בני אדם. חלק מאותם פרוטוקולים ועדויות הושמדו והרבה ממצאים נעלמו", אמר.
"אי אפשר להעריך את עוצמת עוגמת הנפש והצער וחוסר היכולת לעכל דבר כזה", הסביר יוסף על חטיפתם של הילדים. "אני זוכר כאילו זה היה אתמול, איך זרקו את אמי מבית החולים רמב"ם -שוטר בזרוע אחת, אחות בזרוע שנייה, והיא מייללת וצורחת, 'לקחו את הבת שלי'. עמדתי לידה, ילד בן ארבע, בוכה יחד איתה. זה פשע שהמדינה עדיין לא קיבלה עליו אחריות".
סבתה של נעמה קטיעי עלתה לישראל בשנת 1949 ושוכנה במחנה העולים בראש העין. נאמר לה שבנה, דודה של נעמה ששהה בבית התינוקות, מאוד חולה ויש להעבירו בדחיפות לבית חולים. הסבתא חשדה משום שבנה נראה לה בריא מאוד, היא נכנסה לבית התינוקות ללא רשות האחיות, לקחה את בנה וברחה. גורל המשפחה לא דומה לשל אחרות, שילדיהן שהו בבית התינוקות. "הסיפור השפחתי שלנו לשמחתי נגמר טוב, אבל עם סבתא היו עוד נשים שאמרו להן שהתינוקות לא במצב טוב, לקחו אותם ואחרי כמה ימים נמסר להן שהילדים נפטרו". כך לדברי קטיעי, ממייסדות עמותת עמר"ם שמטרתה להביא להכרה בחטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן.
"ההחלטה של הממשלה ביום ראשון לא שונה בהרבה מהוועדות שהוקמו כדי לטייח את הפשע", אמרה קטיעי. "אף אחד לא מעדכן אותנו. את המידע אנחנו מקבלים מהתקשורת. העלאה של חומרים לאינטרנט - ובאותיות הקטנות אומרים שזה כפוף לסודיות שנשמרת מתוקף שמירה על פרטיות ותיקי אימוץ. מבחינתנו לא מדובר כאן בתיקי אימוץ, אלא בתיקי חטיפה".
בנוסף, טוענת קטיעי שיש להתייחס אל המדינה כחשודה ולא כחוקרת. "אסור לנו להתייחס לממסד כאל חוקר אלא כחשוד. חשוד לא בוחר איזה חומרים הוא חושף ואיזה לא. אותם מסמכים שצחי הנגבי מדבר עליהם הם כאלה שכבר הגיעו אל הועדות שאנחנו יודעים שארכיונים קריטים של בתי חולים הושמדו והוועדות גם לא התעקשו על הרבה חומרים חשובים.
"חשיפה של כל חומר היא מבורכת, אבל המהלך הזה נעשה בצורה שטחית, לא מעמיקה בלי הבנה עמוקה של הבעיות. אין בשורה מאחורי ההצהרות הגרנדיוזיות", סיכמה קטיעי.
בהצעת ההחלטה מצוין כי יש להכיר באינטרס הציבורי שבחשיפת המידע המצוי בארכיון המדינה, בכפוף להוראות הדין בנוגע להגנה על הפרטיות ולחובות סודיות אחרות.
בעבר נטען כי חלק מהמסמכים הקשורים בפרשה לא ניתנים לפרסום – אם בשל סיווג ביטחוני (עדויות של ראשי גופי ביטחון) ואם בשל נסיבות של צנעת הפרט (מסמכי אימוץ וכדומה). לאורך השנים מונו שלוש ועדות שונות לחקירת הפרשה ולבדיקת התלונות של המשפחות. שלוש הוועדות הגיעו למסקנה שלפיה לא הייתה חטיפה. למרות זאת, הביקורת על התנהלותן לא פסקה, ובעקבות לחץ ציבורי שהופעל באחרונה עלה הנושא שוב לסדר היום.
לפנייה לכתב/ת 
