"לא לתת לילדים לצאת מהבית בלי ארוחת בוקר"

אחת הבעיות הנפוצות במשפחות שרוצות לשמור על בית בריא, היא השינוי, זה שצריך לעשות בתזונה של הילדים - שהוא, לרוב, בניגוד לרצונם, להעדפותיהם ואהבותיהם - ובמקביל לו, לעשות את השינוי שאנחנו ההורים צריכים לעבור ולהעביר את הסבא והסבתא. היות ו"שינוי הוא לא עינוי", וכדי שיהיה יותר קל לעשות אותו, חשוב לעשותו בהדרגה ולנהל אותו נכון.

הנה הנקודות העיקריות לשינוי בהמלצתי למשפחת אטוס:

"לא חשוב מה יאכלו או ישתו בבוקר – העיקר שלא יצאו על בטן ריקה"

מה עדיף, שהילדים יצאו מהבית ללא ארוחת בוקר או שיאכלו מה שהם רוצים (כולל ממתקים), העיקר שלא יצאו על קיבה ריקה? האמת היא שזה קצת כמו לשאול האם המלפפון הוא יותר ארוך או יותר ירוק. קשה להשוות ולדעת איזה נזק עלול להתרחש בכל אחת מהאפשרויות הנ"ל - האם הנזק של לא לאכול כלל, העלול להביא לתפקוד לקוי בלימודים ובהתנהגות בביה"ס, גדול יותר מהנזק הבריאותי שעלול להיגרם להם בעתיד מאכילה מוגברת של סוכרים?

אך לפני שננסה לתת תשובה לכך, על כל הורה לשאול את עצמו האומנם חייבים לבחור בין שתי האפשרויות הללו והאם אין דרך אמצע שלישית שתגרום לילדים בכל-זאת לאכול משהו בבוקר, ושאיננו בהכרח משהו לא בריא?

קראו עוד:

הילדים לא רוצים לאכול: מה צריך לומר להם

לא רק חביתה: הצעות לארוחות בוקר מהירות

7 טיפים להורים עובדים שלא מספיקים לבשל

האמת היא שתמיד יש דרך כזאת והיא תלויה בעד כמה זה חשוב לנו ההורים - באופן בו ננהל את הבית, בשפה בה נדבר, בהרגלים שננהיג, וכמובן בדוגמה האישית שניתן. נכון, זה ידרוש מאיתנו מאמץ מסוים לתקופה של עריכת השינוי, אבל אם נעשה את השינוי נכון, בלי לחץ ואיומים, באווירה נעימה ובשיתוף עם הילדים, הוא לא יקח מאיתנו הרבה אנרגיה והתוצאה תהיה בלי ספק שווה את ההשקעה.

נקודה נוספת למחשבה היא שברגע שהילדים אכלו משהו עם הרבה סוכר בבוקר, רמת הסוכר בדמם תעלה מהר, אך גם תרד מהר. הירידה החדה ברמת הסוכר כעבור זמן קצר, תחזיר את הילד לאותם סימפטומים של רעב, עייפות, עצבנות, חוסר ריכוז וכו' שהיה סובל מהם אם לא היה אוכל ארוחת בוקר כלל.

בקיצור, מומלץ להוציא מהאפשרות את "שלא יאכלו כלל", להבין שזאת אחריות שלנו להביא לשינוי, ולהשקיע ביצירת שינוי שיגרום לילדים לאכול בכ"ז אפילו משהו קטן, אבל מאוזן ומשביע לאורך זמן.

"לי לא אכפת שהילדים לא אוכלים לפעמים, אבל הסבתא מכריחה אותם"

מה עושים כשיש מבוגר אחראי נוסף על הילדים שחושב אחרת מאיתנו? כשיש מבוגר נוסף האחראי על גידול הילדים ונמצא איתם הרבה, כדאי לנסות לדאוג שהמסרים שהוא יעביר לילדינו יהיו דומים לאילו שאנחנו מעבירים להם.

גם אם אנחנו מנהלים את הבית בתפיסה נכונה שלא צריך לעשות עניין מאוכל - אם אין איזה בעיה רצינית חלילה - ושצריך לאפשר לכל ילד לאכול לפי תחושת הרעב והשובע הטבעיות שלו, ולפי העדפות הטעמים שלו וכו', לפעמים מגיעה סבתא שמכריחה את הילדים לאכול ולגמור מהצלחת גם אם הם לא רעבים, ואז החינוך שלנו עלול להיפגע ובעקבותיו בריאות הילדים.

במקרה כזה, יש למצוא את הדרך המתאימה והנעימה לשוחח עם הסבתא, מבלי לפגוע בה, להסביר את השקפתנו ודעתנו על גידול הילדים בנושא האכילה ולהבהיר שבבית שלנו רק ההשקפה הזאת מתקבלת.

ברור שכל מה שסבתא עושה הוא מתוך דאגה ואהבה לנכדים, אולם ברגע שההשקפה שלה פוגעת, לדעתנו, בחינוך שאנחנו מנסים להקנות להם ובעצם פוגע בבריאותם, עלינו לא לאפשר לזה להתרחש.

"הילדה שלי ספורטאית ואני חוששת שהתזונה שלה לא נכונה"

אחד הדברים שחשוב מאוד לשים לב אליו כשיש לנו ילד שעוסק בספורט תחרותי, הוא שגדילתו לא נפגעת. פעמים רבות קורה שילד שעוסק בספורט מספר פעמים בשבוע, בכל פעם במשך מספר שעות, לא מצליח בזמן שנותר לו לאכול את כמות האנרגיה שהוציא בפעילות, פלוס זאת הדרושה לו לגדילתו.

זה יכול להיות בגלל שבזמן הפנוי לו לאכילה הוא לא יכול לאכול בבת אחת את הכמויות שהוא באמת זקוק להן. במקרים כאלה יש להתייעץ עם דיאטנית שמתמחה בספורטאים איך להשלים את האנרגיה החסרה ובמקרים קיצוניים שזה לא עובד, יש לשקול להפחית או אפילו להפסיק לחלוטין את האימונים על מנת לא לפספס את חלון ההזדמנויות של תקופת הגדילה שלא יחזור.

בשיתוף תנובה