"לנשום זו משאלת הלב הגדולה ביותר שלי"

בשיתוף אסטרהזניקה

לפני קרוב לעשור, בשנת ה-50 לחיי, חייתי חיים מלאים ועמוסים. לאורך השנים עבדתי כמעצבת אופנה וכתופרת במשרה מלאה. כשבעלי היקר חלה והגיע למצב של כיסא גלגלים, הפסקתי לעבוד והשקעתי את כל כולי בטיפול בו.

יום אחד, נתקלתי בבית בכיסא הגלגלים ומעדתי. הנפילה הזו שינתה את חיי. לא בגלל ששברתי את האגן אלא שבמהלך האשפוז והבדיקות הכלליות בבית החולים בישרו לי שאני חולת COPD. לא הכרתי את המחלה ולא ידעתי במה מדובר. למדתי שמחלת ריאות זו נגרמת בעיקר מעישון ואכן גם אני וגם בעלי עישנו שנים רבות. אני עישנתי מעל ל-2 קופסאות סיגריות ביום. אבל עדיין, לא הכרתי את המחלה.

מחלה לא הפיכה

עישון ו-COPD? תמיד ידעתי שהעישון הינו הרגל רע ועלול לגרום לנזקים שונים בעיקר לסרטן אבל הופתעתי לגלות שדווקא COPD היא המחלה הנפוצה ביותר של המעשנים. מחלה בלתי הפיכה.

בזמנו, לא הבנתי את המשמעות של להיות חולה ב-COPD. לכן, כשהרופאים ציוו עליי להפסיק לעשן מיד, לא ממש לקחתי את הדברים ברצינות. לא הרגשתי חולה ולא היו לי קשיי נשימה. התייחסתי לאבחון החדש כעוד אבחון שכנראה יש להרבה מעשנים כמוני, התאוששתי מהשבר באגן והמשכתי לעשן כרגיל. כמו שקורה במקרים רבים בחיים, לא באמת היה לי פנאי לעצמי.

את עצמי לא שמתי בראש סדר העדיפויות. התמסרתי לטיפול בבעלי האהוב וכל תשומת לבי התמקדה בו וגם לא התעמקתי במחלה הזו שנפלה עליי כרעם ביום בהיר. אז, עוד לא ידעתי שהמחלה היא מחלה פרוגרסיבית ושאפשר ממש למות ממנה.

אבל המחלה כן התקדמה. לפני כמה שנים הרגשתי לא טוב, הרבה שיעול וקוצר נשימה מלווה בעייפות קשה. ושוב הרופאים אמרו לי שבראש ובראשונה אני צריכה להפסיק לעשן. הפעם האסימון אצלי ירד וזכור לי שמאותו רגע ניסיתי בכל דרך אפשרית להפסיק לעשן. לקחתי סדנאות והשתתפתי בקבוצות תמיכות וכל מה שאפשר.

הצלחתי להימנע מסיגריות למשך חצי שנה. ואכן הרגשתי השתפרה. בנוסף, טופלתי במסגרת שיקום ריאות בתל השומר. בשיקום ריאות מבצעים פעילות גופנית אינטנסיבית מבוקרת שמיטיבה עם תפקוד הריאות ותסמיני המחלה הקשים. אבל אז, בעיית בריאות נפרדת שצצה לה פתאום שאבה את כל משאבים שלי, הוסיפה דאגות חדשות והדרך לחזור לעשן הייתה קצרה. עד לנקודת האל חזור שהגעתי אליה.

"יכולתי למנוע את ההידרדרות"

לפני כמה חודשים התחלתי להרגיש רע מאד. התסמינים שהיו לי, שהיום אני מבינה שהם סימפטומים של COPD היו קשים ביותר. הרגשתי חולשה אדירה. אפילו ללכת מחדר לחדר בבית. שיעולים קשים עם ליחה. עלייה במדרגות הרגישה ממש כמו לרוץ מרתון. קוצר נשימה קשה לאורך כל שעות היממה. גם במנוחה, גם בשעות הלילה. הבשורה של רופאיי הייתה קשה והוגדרה עד כדי מסכנת חיים. בבדיקת תפקודי ריאה שעשו לי נחרדתי לגלות שהריאות שלי מתפקדות כבר רק ברמה של 25%.

ולחשוב שזה עוד היה בידיים שלי, שיכלתי למנוע את ההידרדרות הזו עוד סמוך לזמן האבחנה, כשעדיין הרגשתי כשורה. כל משפחתי לקחה את זה מאד קשה. אני רק בת 59 וכבר בסכנת חיים. בני היחיד בן 25 ביקש שאשאר בחיים למענו ושהחל מרגע זה אני מפסיקה לעשן.

כיום חיה עם COPD בדרגה קשה, והתחלתי כעת בטיפול חדש במטרה לשפר את הסימפטומים של המחלה התוקפים אותי ביום ובלילה. אינני מעשנת כבר 6 חודשים ומאחלת לעצמי שלא אעשן יותר בימי חיי. שמתי את עצמי חזרה במרכז ואני מנסה, גם אם כמעט כבר הפסדתי במערכה, לדאוג לעצמי כעת ולחזור לחיים.

זה סיפור עם חרטה גדולה, ואין יום שאני לא כועסת על עצמי ומצטערת שעישנתי. הפעולה הטבעית ביותר, פשוט לנשום, הפכה למשאלת הלב הגדולה ביותר שלי. אבל אולי יהיה לסיפור שלי גם סוף טוב והמסר שלי, קלישאתי ככל שיהיה הוא פשוט 'הפסיקו לעשן'.

אם אתם מעשנים בקשו מהרופא שלכם להיבדק ל-COPD. זאת בדיקה פשוטה ומהירה ויכולה לתפוס את המחלה בשלב מוקדם ואולי גם הפיך. הנזקים של העישון גדולים מנשוא, ותרו על הסיגריות כבר היום.