שתף קטע נבחר

נשים עושות שלום?

כשתקראו את השורות הללו, הילרי קלינטון כבר תהיה המועמדת לשעבר, ויש הטוענים כי העובדה שמדובר באישה הפחיתה מראש את סיכוייה לנצח. אינני מקל ראש כלל בעובדה שלנשים בארץ ובעולם קשה יותר להגיע למשרות בכירות. נשים נאלצות להוכיח עצמן יותר על מנת להגיע להישגים מקצועיים והשוויון המלא הבין מגדרי עדיין רחוק מאיתנו. לא זו אף זו – ישנם רבים הסבורים שלנשים תכונות יחודייות המקנות להן יתרון בתפקידים מסויימים. יתכן כי זה נכון ומבוסס ויתכן שלא, אולם נדרשת אבחנה אחרת בהתייחס למקרה שאציג כאן – בין התמודדות אישה לנשיאות לבין נושא המאמר.

 

הבהרה: מאמר זה אינו עוסק באג'נדה הפמיניסטית לדורותיה, אלא מציג טיעון ענייני בנוגע לשאלה סביב הכוח הנשי וסגולותיו המיוחדות בהקשר מסויים. ובכן, מעשה שהיה כך היה. לפני ימים אחדים ארגנה תנועת "נשים עושות שלום"אירוע יוצא דופן, אולם תחילה אביא בפניכם שני עקרונות הלקוחים מתוך המצע הארגוני של התנועה המפורט באתר שלה:

"אנחנו קוראות בעד: אנחנו מציעות אלטרנטיבה למה כן ניתן לעשות, לתקווה, לכך שעשייה המקדמת הסכם מדיני היא אפשרית וטובה לעתידה של מדינת ישראל".

 

"הובלה נשית: התנועה היא תנועה אזרחית, שטוחה ופתוחה לנשים וגברים כאחד ויחד. עם זאת התנועה פועלת על בסיס האמונה שיש ליצר מרחב בטוח לנשים לעשייה פוליטית ולקול הנשי וכי יש חשיבות ותרומה ייחודית בתהליכים של יצירת הסכמה ציבורית וכן בתהליכי משא ומתן לציבור הנשים על מגוון קולותיו"(הדגשה שלי).

 

כפי שניתן לראות, מדובר בתנועה עם סדר יום פוליטי, הפותחת את זרועותיה לקהל רחב, ובעיקר נשים. תנועה לגיטימית לחלוטין, בדיוק כמו עשרות תנועות אחרות הממוקמות בקשת הפוליטית ועוסקות בסכסוך הישראלי-פלסטיני ובדרכים לפתרונו. מתוך רצון כן ואמיתי להשפיע, ארגנה התנועה תהלוכה רבת משתתפים ובעיקר משתתפות, שכללה אלפי נשים ישראליות ופלסטיניות (מישראל ומהשטחים). התהלוכה נמשכה כשבועיים והתקיימה באיזורים שונים בארץ, הגיעה לשיאה באתר הטבילה על הירדן בצפון ים המלח, והסתיימה בעצרת מול בית ראש הממשלה בירושלים. עד כאן הכל בסדר; אז איפה האבל, מבלי להסתכל במשקפי ימין-שמאל?

 

תהלוכות "נשים עושות שלום". ()
תהלוכות "נשים עושות שלום".

 

כאשר צועדת קבוצה גדולה בתהלוכה זה אכן מרשים, לא שגרתי, ססגוני וצבעוני. אפילו ל"טמפו" יש אפקט משמעותי, ונראה שהשלם גדול מסך חלקיו. המעורבות האזרחית והעשייה, השמעת הקול והנוכחות, התקווה, ואפילו התמימות והרומנטיקה – כולן חשובות, אבל הן רחוקות אלפי שנות אור משלב הביצוע, המעשיות והישימות (ואין צורך להגיב ב"כל מסע מתחיל בצעד אחד"וגו'). בסוף בסוף צריך לדבר על עמדות הצדדים בתחום המדיני ועל הפערים. אי אפשר להתחמק מהכנסת היד לאש ולהימנע מלנסות לפרק את סוגיות הליבה בסכסוך אחת לאחת. אי אפשר לתבוע חתירה להסכם מדיני ועשיית שלום ותו לא רק בשם הנשיות, ללא דיון מעמיק בשאלות כבדות המשקל המצויות על שולחן המשא ומתן בין הצדדים מזה עשרים וחמש שנה.

 

נשים כבודן במקומן, אולם במקרה זה הן אינן מהוות מכפיל כוח ואין להן שום יתרון יחסי, עם כל הצער שבדבר, ובוודאי שהמושג "פמיניזם"אינו רלבנטי לשאלה המדינית הנדונה כאן. עוצמתן הפוליטית זהה במקרה הטוב לזו של הגברים, שלא לומר פחותה כאשר הדיון עוסק גם בחברה הפלסטינית המסורתית, שאמנם צעדה מרחק ניכר בשנים האחרונות לטובת קידום נשים, אולם עדיין הפערים משמעותיים בכל הנוגע למעמד האישה.

 

שיעור הנשים הפלסטיניות שהשתתף באירוע נאה, אולם משקלו הפוליטי בציבוריות הפלסטינית ובמארג הכוחות שם הינו כנוצה. יכולתן להרחיב את מעגלי התמיכה וההשפעה, ליצור סחף ולגייס את דעת הקהל כמנוף על ההנהגה הינה שולית עד לא קיימת. האירוע, אגב, קיבל כיסוי אפסי בתקשורת הפלסטינית וברשתות החברתיות, ולא יצר תהודה ראויה לציון, בלשון המעטה.

 

אוסיף על כך, כי דוברות התנועה טענו כי כשם שנשות "ארבע אמהות"הצליחו בסוף שנות ה-90' לעורר דיון מהותי בישראל וליצור תמיכה ציבורית רחבה סביב הדרישה להוציא את צה"ל מלבנון ביולי 2000, כך גם עשויות הן לקצור הצלחה במקרה הפלסטיני. ולא היא – הוצאת צה"ל מלבנון היתה סוגיה פנים ישראלית בלבד ללא פרטנר קשוח מן העבר השני של השולחן; הסכם מדיני עם הפלסטינים מצריך כידוע הסכמה בין שני הצדדים, אשר בשלב זה מצויים משני עברי התהום.

 

איני מבקש להעכיר שמחות, אולם אם חפצה תנועת "נשים עושות שלום"להשפיע על סדר היום המדיני, לרתום את הציבור הישראלי ושכנו הפלסטיני וללחוץ על ההנהגות לחזור לחדר הדיונים, אין היא יכולה להסתפק בסיסמה סתמית ולהתעטף במעטה נשי כפתרון לבעיה; תתכבד ותתפלש בבוץ המדיני העמוק, ורק אז אולי תהפוך את החזון למציאות הלכה למעשה.

 

aloneviatar1@gmail.com

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים