שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "בעלי איים לשרוף אותי ואת הילדים". נשים מהמגזר הערבי מול המצלמה
    אישה בשנות ה-20 לחייה ששוהה במקלט לנשים מוכות מספרת כי למרות האיומים והאלימות, בעלה עדיין מסתובב חופשי: "אני והילדים מרגישים בסכנה תמידית". צעירה אחרת סיפרה איך משפחתה סגרה אותה בחדר במשך שנתיים וחצי לאחר שעזבה את בעלה האלים שעמו אולצה להתחתן כנערה. מנהלת המקלט: "זו בעיה חברתית"

     

    נשים מהמגזר הערבי מול המצלמה    (צילום: מוחמד שינאווי)

    נשים מהמגזר הערבי מול המצלמה    (צילום: מוחמד שינאווי)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    "אחרי החתונה חוויתי אלימות קשה מצד בעלי, שאף הכה אותי פעם אחת בשולחן", כך מספרת צעירה בת 23, תושבת אזור המרכז. הוריה נפטרו כשהייתה בת 5, ובגיל 15 וחצי משפחתה הכריחה אותה להתחתן בכוח עם אדם שסובל מבעיות נפשיות. "במהלך תקופה זו נולדו לנו שני ילדים, כיום אחד בן 7 והשני בן 6. למרות הילדים, חוויתי קשיים שהביאו אותי להחלטה לגור אצל משפחתי כדי שיעזרו לי ויתמכו בי. לצערי הם לא עזרו, והופתעתי מהתנהגותם האלימה והאכזרית".

     

    היא סיפרה כי הם היו מכניסים אותה לחדר סגור מעשר בבוקר עד עשר בלילה, ומנעו ממנה להסתכל מהחלון ולצאת מהבית. "אפילו לשירותים לא יכולתי ללכת. פעם בשבוע היו מאפשרים לי להיפגש עם ילדיי, אבל רק למשך שעות בודדות".

     

    היא הוסיפה על התנהגותם של בני משפחתה כלפיה: "היו מכים אותי במקלות ובצינורות. הם התייחסו אליי בצורה אכזרית, לא היו מוכנים לדבר על תמיכה בי ובעתיד שלי. הם תמיד היו צועקים ומכים. שנתיים וחצי נשארתי בתוך החדר הסגור, וכבר לא יכולתי לסבול יותר. ביקשתי מהאחים לאפשר לי לשפר את החיים שלי, אבל כלום לא עזר. זה היה מאוד קשה".

     

    לדבריה, לאחר שסיפרה לגורמי הרווחה על מה שחוותה, היא הועברה למקלט. "כעת אני רוצה שגורמי הרווחה יעזרו לי לקבל את שני הילדים, חיי אינם חיים כשהם רחוקים ממני".

    "התייחסו אליי בצורה אכזרית". אחת הנשים במקלט (צילום: מוחמד שינוואי) (צילום: מוחמד שינוואי)
    "התייחסו אליי בצורה אכזרית". אחת הנשים במקלט(צילום: מוחמד שינוואי)

    עוד סיפרה הצעירה כי בנה הגדול היה מתלונן הרבה בפניה על יחס המשפחה כלפיו. "הוא נהג לומר שהוא בכלל לא שמח, והיה מספר איך דודו הכה אותו ושהוא סובל. קשה לו לעכל את העובדה שאנחנו לא ביחד עכשיו. אני מתגעגעת לחבק אותם, אני לא רוצה שאחרים יחנכו את ילדיי".

     

    בסוף דבריה ציינה הצעירה כי היא חוששת לחייה ולחיי ילדיה. "אני מפחדת שהאחים שלי יפגעו בי וירצחו אותי. לא הגשתי תלונה במשטרה כי הצעד הזה יכול לגרום לי לעוד בעיות, ובמיוחד לילדים".

     

    "הרגשתי שהוא מתכוון לחטוף את הילדים"

    אישה נוספת, תושבת אזור הדרום בשנות ה-20 לחייה, הגיעה למקלט לנשים לאחר שבעלה איים לרצוח אותה. "הוא היה מאיים שהוא רוצה לשרוף אותי ואת ילדיי, וגם אחיו תמיד היה מאיים עליי". לדבריה, הוא נהג לדרוש ממנה להגיע לבית הוריו בטענה שהיא "צריכה לכבד את כולם". "הוא אמר שכל שהילדים שלו ואשתו הם גם משפחתו", הוסיפה.

     

    עוד סיפרה האישה כי הדברים לא הסתכמו באיומים בלבד, ובעלה היה מפעיל אלימות קשה כלפיה וכלפי הילדים. "הוא תקף אותי כמה פעמים, אבל עם הילדים הוא היה אלים יותר. למשל אם הטלוויזיה פעלה בווליום גבוה מדי לדעתו, הוא היה תופס את החגורה או לוקח צינור ומתחיל להכות את הילד הגדול. גם עם הילדה הוא היה מתנהג בצורה אכזרית, היה קשה לנו להאמין שככה מתנהג אבא. גם גיסי היה נוהג לדבר אליי בצורה משפילה ולהכות את ילדיי".

     

    "הוא תקף אותי כמה פעמים". אחת הנשים במקלט (צילום: מוחמד שינוואי) (צילום: מוחמד שינוואי)
    "הוא תקף אותי כמה פעמים". אחת הנשים במקלט(צילום: מוחמד שינוואי)

    בעלה לא הסתפק באיומים רק כלפיה וכלפי הילדים, ואיים גם על משפחתה. "בפעם האחרונה הוא איים שהוא רוצה שאבא שלי יהיה משותק על כיסא גלגלים, ואף שירצח אותו. הוא גם אמר שוב שישרוף את ילדיי ואת כולנו ביחד. הייתה תקופה של חודשיים שבהם חיינו אצל הוריי, והרגשתי שהוא מתכוון לחטוף את הילדים. כשלא הרגשתי בטוחה פניתי למשטרה, והם הפנו אותי לגורמי הרווחה, שדרכם הגעתי למקלט. תודה לאל, חיינו השתנו לטובה בזכות זה. ילדיי לומדים בבתי ספר, ובעזרת האל נדאג להם לכל הזכויות. כבר חודשים שבעלי לא שילם דמי מזונות, אבל כאן במקלט דואגים לנו להכול".

     

    לדבריה, היא הגישה תלונה במשטרה, אבל בעלה עדיין מסתובב חופשי ללא כל מגבלה. "אני והילדים מרגישים בסכנה תמידית, אבל כל זמן שאני במקלט אני מרגישה בטוחה. כשאני מחליטה לצאת, אני לא יכולה לדעת מה יקרה. אני מתפללת לאלוהים שאחרי שאצא מכאן יהיו לנו חיים טובים ללא בעיות, וללא פגיעה בנו מצד הבעל, אחיו או קרובי משפחתם".

     

    מהילדות ועד הנישואים: "מדובר ברצף גדול של אלימות"

    מנתוני משרד הרווחה שפורסמו בשבוע שעבר עולה כי יותר משליש מהנשים שנרצחו על ידי בני זוגן הן נשים מהמגזר הערבי. בטקס שהתקיים בבית הנשיא לרגל יום האישה הבינלאומי, הוענק אות הוקרה להדיל אבו חבלה, עובדת סוציאלית ומנהלת המקלט לנשים נפגעות אלימות מהמגזר הערבי.

     

    הענקת אות הוקרה בבית הנשיא    (צילום : אלי מנדלבאום)

    הענקת אות הוקרה בבית הנשיא    (צילום : אלי מנדלבאום)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל אמרה בטקס בבית הנשיא: "אנחנו רואים את תמונת המצב העגומה מאוד בחברה הערבית, שבה נשים נרצחות ונשים רבות חוות אלימות קשה מאוד, והרבה מהמקרים לא מדווחים. אני רוצה לברך את החברה הערבית על אפס הסובלנות שלה לאלימות".

     

    השרה גמליאל הוסיפה: "הדיל מנהלת כבר שמונה שנים את המקלט, וההשראה שמעוררת המלחמה הבלתי-פוסקת שלה היא מבחינתנו מעשה ראוי להערכה. את מבחינתנו המודל לאיך זה צריך להתבצע, ישר כוח על כל הפעילות שלך".

     

    אבו חבלה אמרה כי "המקלט שלנו פועל למען נשים ערביות שחשופות לאלימות וחייהן נמצאים בסכנה, ולמען ילדיהן שחשופים לאלימות משפחתית וחברתית". לדבריה, המקלט, שמופעל על ידי עמותת "ערפד" ובמימון ופיקוח של משרד הרווחה, הוא "בית חם ומעטפת טיפולית לכל אישה וילדיה שזקוקים לטיפול מקצועי".

     

    עוד היא מספרת כי מתוך המקלט, מאות נשים הצליחו לפרוץ את מעגל האלימות ולצאת לחיים עצמאיים נטולי אלימות. "מניסיוני, אישה ערבייה נפגעת אלימות חווה מציאות מאוד קשה ומורכבת, ולפעמים בלתי נסבלת והזויה. אישה ערבייה שרוצה לצאת מהבית משלמת מחיר כבד מאוד, ולכן הרבה נשים לא מגישות כלל תלונה במשטרה ומעדיפות לסבול בשקט ולהיות כלואות בתוך מעגל האלימות".

     

    "תמונת מצב עגומה בחברה הערבית". השרה גמליאל (צילום: : מרק ישראל סלם) (צילום: : מרק ישראל סלם)
    "תמונת מצב עגומה בחברה הערבית". השרה גמליאל(צילום: : מרק ישראל סלם)

    היא הוסיפה: "אנחנו חיים בחברה דלת משאבים ואמצעים, והמענה הוא בהתאם. הסיפור לא מסתיים כשהאישה מופנית למקלט, כי בעיית האלימות היא בעיה חברתית. ברגע שאין טיפול קהילתי וחברתי בבעיה הזו, היא נמשכת, ואנחנו ממשיכים לטפל בנשים שהן באמת חשופות לסכנת חיים".

     

    אבו חבלה מספרת כי העבודה במקלט מעוררת תחושות רבות של חוסר אונים וכאב. "יש הרבה רגעים של כאב, אבל יש גם רגעים משמחים. אירוע שילווה אותי כל החיים ודרכו אני אוזרת כוחות להמשיך לפעול זה הרצח שחווינו פה במקלט – אישה שקוראים לה מונא ג'בארין זיכרונה לברכה, שהתעקשה לצאת מהמקלט על דעת עצמה כי רצתה לחזור למשפחה. היא רצתה אהבה וחיק משפחתי, ושילמה על כך ביוקר בחייה".

      

    לדבריה, מהמקלט הנשים מרימות קול אמיץ נגד אלימות. "בעיניי אין דבר כזה רצח על כבוד משפחה, זה מושג פסול שמנסה לתת לגיטימציה לרצח נשים רק משום היותן נשים. רוב הסיפורים מתחילים בילדות המוקדמת, ונשים פגועות אלימות רבות הן נשים שחוו אלימות במשפחה כבר מהיותן ילדות קטנות, ובהמשך גם בנישואים. זה מתחיל מגילוי עריות בילדות המוקדמת בבית וממשיך לאלימות מינית כלפיהן כשהן נשואות. זה יכול להשתנות, אבל מדובר ברצף גדול של חוויות אלימות".

     

    השתתף בהכנת הידיעה: ליעד אוסמו

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מוחמד שינוואי
    מספרות על החוויות הקשות
    צילום: מוחמד שינוואי
    מומלצים