איך לשרוד את הזוגיות בצל פיטורים
פיטורים הם טראומה אישית קשה, שמציבה אתגר לא פשוט בפני הזוגיות, אבל כשהזוגיות חזקה ובריאה, היא תעזור להתגבר על המשבר
פיטורים עלולים להפוך גם אנשים חזקים לחבולים, חרדים ומתוסכלים – וזה עלול להשפיע לרעה על התפקוד המיני והנפשי שלהם. "ייתכנו נזקים קשים עד בלתי הפיכים מבחינת האדם המפוטר על הזוגיות והמשפחה", אומרת המטפלת הזוגית והמשפחתית אריאל שער־מנדל.
"מדובר באחד מאותם מצבים שבהם בשנייה אחת הכל משתנה, ולצד ההלם מצטופפים גם רגשות של פחד ובושה, והפער בין החיים כפי שהכרנו אותם לחיים החדשים מאיים מאין כמוהו. כמובן, ישנם תנאים שישפיעו על הקושי והדרמטיות של אירוע כזה, אבל בכל מקרה הוא מלחיץ. מעבר לטלטלה האישית, גם הזוגיות מזדעזעת כתוצאה מפיטורי אחד מבני הזוג, ושניהם חווים קשיים, ולכן שניהם זקוקים לתמיכה".
קראו גם:
בדיאטה? הזוגיות שלכם עלולה להתפרק
זוגיות: למה אנחנו נשארים גם כשהקשר רע?
רוצים ילדים בריאים? טפחו את הזוגיות שלכם
בין הגורמים שהופכים מצבים כאלה לקשים יותר נמצאים גילו של המפוטר, השכלתו ומקצועו, מעמדו הקודם, המצב הכלכלי והמשפחתי, סטטוס ההתפרנסות של בן/בת הזוג, ילדים צעירים מאוד בבית או משפחה מרובת ילדים, חוויית פיטורים קודמת, נסיבות הפיטורים, ההיסטוריה המשפחתית והאישיות.
"חשוב להימנע מהסתרות ומהניסיון ליצור רושם שהכל בסדר, משום שזה מעודד התרחקות ומונע אמפתיה. צריך לשתף, לדבר על הצרכים והפחדים, להבין שהתנועה בין תקווה לייאוש היא טבעית ולנסות לחשוב יחד על פתרונות"
אבל לעיתים המפוטר עשוי להפיק גם רווחים מהאירוע הטראומטי. "לא פעם מגיעים הפיטורים אחרי תקופה ארוכה שבה לאדם עצמו לא היה טוב בתפקיד שמילא, אבל לא היו לו הכוחות לעזוב ביוזמתו", מאפיינת שער־מנדל, "והפיטורים דוחפים אותו לצאת סוף־סוף החוצה ולעשות דברים אחרים, חדשים.
כשזה קורה, יש פחות תחושות אשם כלפי המשפחה – הוא הרי לא עזב ביוזמתו את הפרנסה הבטוחה לטובת ההתנסויות החדשות. מעבר לזה, כשאנחנו זוכרים שיש הפתעות בחיים, גם טובות, אפשר לראות בפיטורים הזדמנות לשינוי ולגילוי כוחות חדשים ויכולות חדשות. העובדה שרובנו מפחדים מהארעיות ומנסים ללא הרף לקבע מצבים בטוחים יושבת על החרדה הקיומית הבסיסית, אבל צריך להבין שככה זה בחיים וללמוד לקבל את זה שבאמת בכל רגע משהו עלול לקרות".
מציאות מאיימת
הזוגיות משפיעה על התגובה לפיטורים ומושפעת מהם. זה תלוי, בין השאר, בתקופה שבה נמצא הזוג. כשהיחסים במצב טוב, הזוגיות תיתפס כגורם תומך, מכיל ומסייע. לעומת זאת, תקופה קונפליקטואלית עלולה להיות הרסנית ולהוליד את הפחד להיתפס פעם נוספת ככישלון, לחזק חרדות מאסונות ונטייה לחוות את המציאות כמאיימת – החשש להישאר לבד, להיזרק לרחוב.
"בחברה שהפכה את העבודה לערך עליון, פיטורים נתפסים ככישלון אישי ועלולים להוביל לתחושות סירוס וחוסר אונים, שלא מיטיבות עם הזוגיות", מסבירה שער־מנדל. "הדרך לדיכאון מההבנה שנזרקת והתחושה שאתה מיותר – קצרה".
בזוגיות שמקיימת כבוד, מציעה תמיכה ומסוגלת לנהל משא ומתן יאפשרו התשתיות האלה להתגבר יחד על המשבר. לעומת זאת, זוגיות מקרטעת היא מראש נטולת כוחות התמודדות, שכן האנרגיות מושקעות במשבר הזוגי. "גם בזוגיות שאינה מאוד טובה, בשלב הראשון בן הזוג יידע בדרך כלל לגייס כוחות, להאמין ולטעת בבן הזוג המפוטר ביטחון ותקווה.
אלא שעם הזמן המצב עלול להידרדר, משום שמי שלקח על עצמו לתמוך לא יחוש שהוא יכול לשתף את האחר במה שהוא עצמו עובר ולהיעזר בו, או שהמפוטר ממילא לא יצליח לספק תמיכה. אז מתחילות ההתחשבנויות, האכזבות, העקיצות וההתרחקות, שכן האמונה שיהיה בסדר נסדקת, ומה שבעיני האחד הוא מעורבות חיונית ומדרבנת ייתפס בעיני האחר כהתערבות יתר מלחיצה".
במקביל עלול לחול אצל המפוטר תהליך של דעיכה. הניסיונות הכושלים למצוא עבודה בתחילת הדרך מאיצים תהליך של שקיעה בדכדוך ובייאוש, שבהכרח משפיעים על האינטימיות, משום שהם באים בחבילה אחת עם חוסר חיות, חוסר תשוקה ותסכול שמשתלט על ההוויה.
חלק מהחיים
יש דרכים להימנע מהתהליך ההרסני הזה. "בן הזוג שפוטר צריך להבין שגם לאחר קשה ולמצוא דרך להיות יותר פרודוקטיבי בבית, לתרום את חלקו ואף להגדיל אותו, ולו זמנית. זה אומר לשמור על סדר יום, לקום בבוקר, להתקלח ולהתלבש, להקדיש זמן לחיפוש עבודה, לפגוש חברים ומכרים גם כדי להתאוורר וגם לטובת הנטוורקינג ולא להיכנע לרצון הטבעי להסתגר. כן חשוב להימנע מהסתרות ומהניסיון ליצור רושם שהכל בסדר, משום שזה מעודד התרחקות ומונע אמפתיה. צריך לשתף, לדבר על הצרכים והפחדים, להבין שהתנועה בין תקווה לייאוש היא טבעית ולנסות לחשוב יחד על פתרונות".
כדאי לעשות מאמץ לשמור על אופטימיות, להאמין, להבין מה הפחד הגדול ולעבוד עליו (למשל, בעזרת כתיבת יומן) ולראות במצב הזמני הזה הזדמנות לפתח תחביבים ולחזק תפקידים אחרים, למשל בהורות. "חשוב לנסות להישאר פרודוקטיביים ולגלות אכפתיות והבנה הדדיות לקשיים שחווה האחר", אומרת שער־מנדל. "זה כמובן מצריך גיוס כוחות נפש, אבל זה אפשרי. ההבנה והקבלה שמשברים הם חלק מהחיים חשובות, משום שאז גם אפשר לגלות את אפשרויות הצמיחה שחוויות קשות ומטלטלות כאלה מספקות".
הכתבה מתפרסמת במוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
