"לא מתכוונת לשתוק יותר". מתלוננת נגד אלון קסטיאל נחשפת

בפנים גלויות, בשם מלא ובאומץ גדול מתייצבת זהר להט מול המצלמה, מישירה אלינו מבט ואומרת: "אני לא אשמה באונס שעברתי. אף אישה לא מזמינה אונס".

מאז התפוצצה פרשת אלון קסטיאל עוברים עליה ימים לא קלים. להט, שחשפה את סיפורה תחילה במוסף "24 שעות" בעילום שם, נמצאת בלבה של סערה, פנימית וחיצונית. "אני מרגישה לבד, מי שלא עבר דבר כזה לא יכול להבין. לא יכול להבין מה זה אומר להיות נפגעת תקיפה מינית. לא יכול להבין מה זה פלאשבקים שתוקפים אותי ללא כל הכנה מבלי שאדע אפילו מה גרם להם, סיוטים, פחדים, חרדות, תחושות קשות של חוסר שליטה. מי שלא עבר את זה לא יכול להבין כמה כוחות נפש צריך בשביל להגיש תלונה ובשביל להיחשף. אפילו בשביל להתראיין בעילום שם ובעיוות קול.

"אני מוצאת את עצמי ברכבת הרים רגשית. קשה לי לאכול, קשה לי לישון, לא יכולתי ללכת לעבודה מאז, קשה לי לתפקד. אבל אני מנסה למצוא את הרגעים האלה של החיזוקים. אני יודעת שזו תקופה והיא תעבור, אני רוצה להאמין שאני אצא ממנה יותר חזקה".

"היה לי בלקאאוט, חור מוחלט בזיכרון"(צילום: אביגיל עוזי)

לצאת מהפיקסלים

לפני כמה ימים התקשרה אליי להט ואמרה "אני רוצה להיחשף". היו שניסו להניא אותה מלעשות את הצעד הזה שממנו אין דרך חזרה. גם אני ביקשתי ממנה שתחשוב על כך היטב, על ההשלכות שעשויות להיות להחלטה שלה. על כך שמרגע שהיא נחשפת - היא זאת שתעמוד בקו הראשון של האש. היא זאת שעלולה לספוג את הביקורת, את האשמת הקורבן. אבל היא, עם הלהט הפנימי החזק שמוביל אותה לאורך כל הפרשה, חשבה על כך שוב וחזרה עם אותה התשובה: "אני רוצה להיחשף".

כשביקשתי להבין למה, היא ענתה: "יש הרבה סיבות. הראשונה היא אישית שלי; אני רוצה לצאת ממעגל הבושה וההסתרה שאני נמצאת בו בשנים האחרונות. חשוב לי לצאת מהפיקסלים ולהתחזק. חשוב לי לעכל ולהרגיש בעצמי שאני לא אשמה במה שקרה לי. וכמובן, חשוב לי גם להעביר מסר חד לנשים. להגיד לכולן: אתן לא אשמות בשום דבר שמישהו כפה עליכן. זה לא משנה אם שתיתן דרינק, או עשרה דרינקים. זה לא משנה אם התלבשתן חשוף או אם עליתן אליו הביתה. שום דבר שעשיתן הוא לא הזמנה לאונס או לתקיפה מינית. האשם היחידי באונס הוא האנס.

"חשוב לי גם לדרבן נשים שעברו תקיפה מינית לצאת מהחוויה הזאת מחוזקות. אנחנו במצב שאנחנו צריכות להגן על עצמנו מפני האשמת הקורבן. אנחנו שומעות את הקולות האלה ברדיו, בטלוויזיה, קוראות בעיתונים ובטוקבקים אנשים שמנסים להפוך את הסיטואציה על פיה ואותנו לאשמות. שואלים אותנו: 'למה עלית אליו?' 'למה שתית?' 'למה דיברת איתו?' השאלות האלה לא רלוונטיות. מותר לי לשתות, מותר לי לדבר עם בחור במועדון. זה לא אומר שמותר לו לאנוס אותי. חשוב לי שכל הנשים שנפגעו יֵדעו שאסור לנו להקשיב לקולות שמאשימים אותנו. אסור לנו להאמין להם כי האמת היא אחת, ונורא חשוב להילחם על הצדק שלנו, כנשים וכחברה".

אלון קסטיאל(צילום: שאול גולן)

למה היה לך חשוב להגיש תלונה במשטרה?

"ידעתי שמי שתעשה את זה ראשונה תזמין עוד נפגעות להגיש תלונה בעקבותיה. זה תהליך קשה והוא כואב. לא כל אחת רוצה ויכולה לעבור אותו. צריך המון אומץ. כל מי שהתלוננה יודעת את זה. רציתי להיות בין הראשונות כדי לתת לאחרות כוח, ובזכות העובדה שהייתי ראשונה יכולתי גם להעביר להן את המסר שהתחושות שהיו לי בחקירה היו פחות קשות משחשבתי. זה נכון שיש חוויה של אונס שני, במיוחד כשאת צריכה לתאר ולשחזר באופן פלסטי פרט אחרי פרט, שלב אחרי שלב, זיכרון אחרי זיכרון, אבל המשטרה עברה דרך בזכות נשים כמונו שלא שותקות ולא מתביישות. האמת היא שלא לחברה, לא לתקשורת ולא למשטרה יש את הכלים להתמודד עם מישהי שעברה תקיפה מינית. את הרגישות הזאת צריך לייצר. זה מאבק, אבל אני מאמינה שזה יקרה בזכות עוד נשים שיאזרו אומץ להיחשף, להתלונן ולהשמיע את קולן".

ברגע שהעדויות החלו לעלות על פני השטח והיקף ההאשמות החל להתברר בחרה להט, בת 27 ממרכז הארץ, לספר את מה שעבר עליה. בפעם הראשונה היא עשתה את זה כשהתראיינה בעילום שם לכתבה שפרסמנו פה ב־"24 שעות". אז היא סיפרה בקול רועד ואמיץ על התקיפה המינית שעברה לדבריה על ידי אלון קסטיאל, איש הנדל"ן וחיי הלילה של תל אביב.

כמה ימים לאחר מכן היא הייתה הראשונה שהגישה נגדו תלונה במשטרה. היה בה דחף פנימי עז שהוביל אותה לתחנת המשטרה, ושם במשך שעות ארוכות היא סיפרה לחוקרת על התקיפה שעברה. ביום למחרת כששמעה את תוכניתו של גבי גזית שבה אמר ש"חלק מהבנות של אלון קסטיאל תרמו לסיטואציה", התעורר בה זעם עמוק. היא התקשרה אליי וביקשה להגיב. "אני לא יכולה לעבור על זה בשקט", אמרה, וכתבה לו מכתב נוקב שפרסמנו ב"ידיעות אחרונות".

"קשה לי להתייחס לדבריו של גבי גזית", היא כתבה, "כשכל מה שאני זוכרת מהחוויה הזו זה את הטראומה. את הרגע שהתעוררתי אצלו באמצע סקס ברוטלי ואכזרי כשאני בוכה ללא הרף וגופי משותק. לא משותק מפחד כי אם משותק. ידיי אינן זזות, רגליי אינן מורגשות ורק נשמתי קרועה. אינני יודעת איך הגעתי לשם. אינני יודעת כיצד הפשיט אותי. מה עשה לי. האם אתה, מר גזית, חווית פעם חוויה כזו? לא. ועד שלא היית בנעליי אינך זכאי לומר לי שאני אשמה. אינך זכאי להעביר ביקורת. אינך זכאי להביע דעה כה חשוכה".

"אי אפשר להבין כמה כוחות נפש צריך בשביל להגיש תלונה". להט(צילום: אביגיל עוזי)

למה רצית להגיב לגבי גזית?

"זה נורא שמישהו עם דעה כל כך חשוכה מקבל במה, אבל אני מבינה את החשיבות של חופש הביטוי. זה לא רק גבי גזית, זאת גם עירית לינור ואביה בן דוד וטוקבקיסטים שאת לא יודעת מיהם. כי היד קלה על המקלדת וכל אחד יכול להאשים את הקורבן. לי היה חשוב להגיד לגזית ולאנשים שחושבים כמותו שזה לא בסדר. אני לא מתכוונת לשתוק על אמירות כאלה. אני הולכת להתעקש על המסר שלי, שאנחנו לא אשמות. וכמה שיהיו יותר אנשים שייצאו נגדי אני אגיב, ואעשה מה שאני יכולה כדי להסביר לציבור שאנחנו לא אשמות. אין אישה שאשמה באונס שהיא עברה, אף אישה לא מזמינה אונס".

כלום לא יפצה

כששומעים את סיפורה של להט מבינים את המאבק העיקש שלה בקולות המאשימים דוגמת אלה של גזית ובן דוד שנשמעים בתקשורת וגם בשיחות סלון. נזהיר שהעדות קשה לקריאה. לדבריה, קסטיאל הזמין אותה למסיבת צהריים. "נסענו למקום אחר מזה שהוא אמר לי שהולכים אליו, והוא התחיל לזרוק עליי משקאות". בהמשך הבילוי היא החלה לחוש בערפול.

"פתאום הרגשתי מאוד מוזר. היה לי בלקאאוט. אני לא זוכרת איך חזרנו משם. כנראה זאת הייתה מונית, אבל יש לי חור מוחלט בזיכרון. פתאום אני מוצאת את עצמי איתו במהלך יחסי מין שאני אפילו לא יודעת שהגענו אליהם, לא יודעת שזה קורה. אני בוכה ולא יכולה להגיב. כואב לי ולא נעים לי וזה אלים וכוחני. אני זוכרת שאני רוצה להפסיק את זה ושאני בוכה באופן מאוד ברור, ושאני לא מבינה מה קורה. הייתי בערפול מוחלט. והוא המשיך לעשות בי כרצונו בכל מיני מקומות בבית שלו. ניסיתי לעצור את זה, אבל הייתי במצב שהראש שלי עובד בערך, והגוף שלי לא יכול היה להגיב. אני חושבת שנרדמתי קצת וכשהתעוררתי רציתי ללכת הביתה ולא יכולתי לגרור את עצמי משם. בשלב מסוים בבוקר הוא הלך, השאיר את הדלת פתוחה כדי שאני אוכל לצאת, וכשהצלחתי להקים את עצמי פיזית, הלכתי הביתה. הרגשתי כאילו דפקו לי אלת בייסבול בראש. ערפול מוחלט. אני לא מבינה איך הגעתי לשם ולא זוכרת את השלב שבו זה התחיל לקרות. אני מכירה את התחושה שיש מאלכוהול. זה היה משהו שאני לא מכירה".

מה את מצפה מההליך המשפטי?

"אני מקווה שייעשה צדק, ואני אפילו לא יודעת מה זה הצדק הזה. הרי הוא לא יכול לפצות אותנו על מה שעברנו. אין דרך לפצות, לא בישיבה שלו בכלא, לא בעבודות שירות וגם לא בכסף. אבל הייתי רוצה לכל הפחות את ההודאה שלו. שיודה במה שהוא עשה, שלא ינסה לצאת מזה בזול, בהאשמות פחותות. אני מאמינה שהודאה שלו תעזור להרבה נשים. יש הרבה נשים כמוני שבשנים האחרונות חיו בתחושה שהן אשמות, שזה נכון שהן עברו אונס אבל אין מה לעשות וצריך פשוט להשלים עם זה. אני בטוחה שאם הוא יודה - זה יעזור להן לסגור מעגל. מאז שסיפרתי, שהתראיינתי, שהגשתי תלונה במשטרה - זה שם אותי במקום קשה וחשוף רגשית, אבל מצד שני יכולתי סוף־סוף להתחיל לעבור תהליך ולהבין שאני לא אשמה באונס שעברתי. לא הזמנתי אותו. אף אישה לא מזמינה אונס".

הכתבה מתפרסמת היום במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"