בטיפול: היא זקוקה לשיחה, הוא מרגיש חנוק

גל ורינת (השמות בדויים כמובן) הם זוג בשנות ה-30 לחייהם, והורים לשלושה ילדים בגילאי 3 עד 8. כשהם הגיעו אלי לקליניקה, הם ביקשו לשתף אותי במריבה שחוזרת על עצמה: בכל פעם שיש מתח ביניהם, רינת מבקשת מגל שישתף ויסביר לה מה קורה איתו, ושידבר איתה על נושא המריבה. כשגל מסרב לשתף פעולה, היא מציקה לו וכועסת עליו, רודפת אחריו ברחבי הבית ומטיפה לו על הצורך שהם ידברו בזה הרגע. מתלונותיהם השתמע שככל שרינת התעקשה יותר, כך גל נסגר יותר.

מה הבעיה שלו לדבר איתי?(צילום: Shutterstock)

בזמן שהם שוחחו על כך, ניכר היה עד כמה שניהם מתוסכלים מהמצב הזה, אף על פי שכל אחד מהם היה משוכנע שהשני הוא האחראי להסלמת הקונפליקט החוזר ונשנה הזה. "אם הוא רק היה משתף אותי, אז היינו מבינים טוב יותר האחד את השני והרבה מריבות היו נחסכות מאיתנו", אמרה גל."אם היא תפסיק לחפור לי וללחוץ עלי, אני אוכל להבין בכלל מה אני רוצה מעצמי ואז לשתף אותה בקצב שלי", ענה לה בתגובה.

לבסוף, אחרי שמיצו את הדרך שבה כל אחד מתוסכל מהשני ומנסה לגרום לו להתנהל אחרת, הם בחרו ללכת בשביל אחר. הם ישבו זה מול זו וכל אחד מהם דיבר על עצמו, על תחושותיו, רגשותיו וצרכיו. רינת שיתפה את גל שבמשך כל ילדותה היא היתה עדה למריבות קשות בין הוריה שהיו מסתיימות בהתעלמות הדדית שלעיתים נמשכה ימים ואפילו שבועות. אביה היה מתנתק מאמה ולא מדבר איתה, ובימים הללו רינת עצמה חשה מפוחדת ונטושה. לא היה אף מבוגר אחראי בשטח שידע לצאת מהמקום שאליו הגיעו הוריה כל פעם מחדש. המצב הזה, של העדר שיתוף ושיח, היה בלתי נסבל עבורה ומיד חיבר אותה לתחושות הקשות אותן חוותה בילדות.

גל היה מופתע לגלות שהלחץ שאשתו מפעילה עליו נובע למעשה מחרדה גדולה ומפחד שהוא ינטוש אותה בעצמו. זו, כמובן, לא היתה כוונתו, אך הוא הבין שזה המקום שאותו היא חווה כשהוא מסרב לשתף אותה. לאחר מכן, הגיע תורו של גל לשתף את רינת בחוויה שלו כשהיא לוחצת עליו לדבר בעת קונפליקט: גל גדל בבית בו לשתף היה משימה מסוכנת. אם מישהו היה חושף את רגשותיו או פגיעותו, תוך זמן קצר היו משתמשים במידע הזה לרעתו. בנוסף לכך, בכל פעם שגל, כילד קטן, היה מביע כעס או רגשות קשים אחרים, הוא היה נתקל בתגובה מבטלת ובשכנוע שמנסה להסביר לו מדוע הוא לא מרגיש את מה שהוא אמור להרגיש.

גל הבין עם הזמן שאין טעם וגם מסוכן מדי לשתף את הסביבה ברגשות שלו. כל בקשה של רינת לשיתוף מצידו, רק גרמה לו להיחסם ולהתנתק מחשש שידבר, וכתוצאה מכך גם יהפוך לחשוף ופגיע מצידה. כמובן שרינת מעולם לא תכננה לעשות זאת, אך כעת היה לה ברור יותר מה מקור ההסתגרות של גל. אחרי שהקשיבו זה לזו והבינו כיצד התנהלותם משפיעה על האחר, הם יכלו לדבר באופן מקדם יותר על הצרכים שלהם ועל דרכים לתת מענה לכל אחד מהם. כעת הם חוו עצמם כצוות שביחד מחפש דרך שבה רינת לא תחווה את אימת הנטישה, בזמן שגל לא יחווה את אימת הפלישה אל עולמו.

בשלב הראשון, כל אחד מהם ביטא את הכמיהה שלו בנושא. כמיהה היא למעשה המשאלה של הילד הקטן השוכן בתוכנו. הכמיהה של רינת היתה: "אני רוצה שאתה אף פעם לא תסתגר מפני, שתמיד תשתף אותי מיד כשאתה מרגיש תסכול או חוסר שביעות רצון, ושתבטיח לי שתדבר איתי גם באמצע הלילה, מתי שאני רק אצטרך". הכמיהה של גל היתה: "לעולם אל תלחצי עלי לשתף אותך, ותמיד תתני לי את הקצב שלי ותחכי עד שאני אשתף אותך בעצמי. אל תכריחי אותי לדבר כשאני לא רוצה". אחרי שביטאו את הכמיהות שלהם הגיע הזמן להפוך את הכמיהה לבקשה, כי על בקשות ניתן לענות. כל אחד מהם התבקש לנסח שלוש בקשות, שיאפשרו לבן הזוג לבחור על אילו מהן ביכולתו לענות. על מנת שבקשה תוכל להתממש, עליה להקפיד על ארבעה כללים:

1. חיוביות – על הבקשה להיות מנוסחת בצורה חיובית. כך, במקום "אל תלחצי עלי", יש לומר: "אני אשמח אם תמתיני בסבלנות עד שאהיה מוכן לדבר".

2. ספציפיות – על הבקשה להיות מאוד קטנה ומדויקת, למשל: "בכל ערב תקדיש לי 10 דקות שבהן תשתף אותי בתחושות שלך".

3. זמן מוגדר – על הבקשה להיות תחומה בזמן, כדי שיהיה אפשרי לבחון איך זה מרגיש לבצע אותה ולהחליט משם לאן ממשיכים. למשל: "בשבוע הקרוב בכל בוקר, אני מבקש שתתני לי חיבוק של 30 שניות לפני שאנחנו יוצאים ליום העבודה".

4. בר השגה – על הבקשה להיות ריאלית ובת השגה, ועליה להיות צעד מאתגר אך לא בלתי אפשרי עבור בן הזוג.

על בן הזוג לבחור משימה מתוך השלוש שניתנו לו, אותה עליו לבצע במלואה, למרות שאין ספק שהיא תאתגר אותו ותוציא אותו מאזור הנוחות שלו. בדרך הזו שני בני הזוג צומחים, כשהאחד מתאמן באיך להביע את הצורך שלו בדרך מקדמת ובונה, ובן הזוג השני מתאמן בדפוס התנהגות חדש התורם לו כאדם וכמובן לקשר. על מבקש המשימה לשאול איך הוא יוכל לעזור במשימה, איך הוא יכול לתמוך בבן הזוג לקיים את הבקשה.

אחרי ההסכמה על הבקשות חשוב להוקיר ולהודות על הנכונות של בני הזוג לעשות משהו למען בן הזוג השני. בדרך הזו בני הזוג חווים עצמם כצוות הפועל יחד לריפוי וצמיחה אישית וזוגית. גם גל ורינת למדו למידות חשובות דרך התסכולים שלהם. רינת למדה לנשום ולהמתין בסבלנות, לסמוך על הקשר ועל גל שהוא שם - גם אם כרגע הוא לא זמין לה, ואילו גל למד להעיז יותר לשתף, לסמוך על רינת שהיא תדע להכיל אותו ולהיות לצידו גם כשהוא חושף מעולמו. הם למדו יחד שכשהופכים תלונות לבקשות, יוצאים ממעגל הכעסים והביקורות אל עבר שדה פתוח ורחב של פיתרונות יצירתיים, שמצמיחים כל אחד מבני הזוג ואת הקשר עצמו.

• בכתבה זו הוזכר דיאלוג זוגי שפותח ע"י דר' הארויל הנדריקס מייסד גישת האימגו.
  

מאיה לנג גלעד היא מטפלת משפחתית, זוגית ואישית