שתף קטע נבחר

חיילות בנות 19 הן פרח מוגן שיש לשמור עליו

הייתי חיילת פעורה ומבוהלת מהעולם הגברי, מול קצין שהיה מבוגר ממני בשנים רבות. אותו קצין הגניב אלי מסרים מכווצים שהשתיקה יפה להם. לא הייתי "כוסית" או מושכת, ממש לא. הוא פשוט תפס אותי כחלשה וזה הספיק לו

בתקופת הצבא כל מפגש עם העולם הגברי היה סיוט עבורי. כל מבט מקרי או השתהות של אלפית שנייה, והייתי מסמיקה עד השמיים. רק בת 19, חיילת בחובה, פעורה ומבוהלת מהעולם הגברי, מול קצין ביחידה (לא מפקד ישיר) שהיה מבוגר ממני בשנים רבות. אותו קצין הגניב אלי מסרים מכווצים שהשתיקה יפה להם. אלה לא היו מחמאות על רקע רומנטי, בל נטעה. "את יודעת מה ירגיע אותך? רק XXX", הוא אמר יום אחד. לא הייתי "כוסית" או מושכת, ממש לא. הוא פשוט תפס אותי כחלשה וזה הספיק לו.

 

השנים חלפו והמקרה הספציפי הזה נבלע בתוך אלפי מקרים אחרים. לכל אישה יש סיפור כזה, או יותר נכון - כמה סיפורים כאלו, למרות שמבחינה אישית, כל אלה לא הפכו אותי לפמיניסטית. יכולתי להיות, אבל מורכבות היחסים בין גברים לנשים תמיד הביאה אותי להלך על הסקאלה שבין הגברים לנשים מבלי להתחייב לשום צד באופן מוחלט. כעת, עם פרשת אופק בוכריס, אני מוצאת את עצמי מתנדנדת על הסקאלה הזאת מחדש.

 

כמעט עשרים שנה מאז השירות הצבאי שלי, ואני עדיין זוכרת היטב את ספר החוקים הבלתי פורמלי של הלשכה: כשהמפקד נוסע לבסיס רחוק, מי מתלווה אליו? ניחשתם נכון, הפקידה הכי יפה. היא לא הייתה מחויבת לנסוע, הוצעה לה האפשרות. זה היה צ'ופר על רקע אטרקטיבי, והיא ידעה זאת היטב. נסיעה ארוכה ומייגעת בפתח, החיילת היא זריקת אדרנלין מושלמת, אתנחתא מרעננת ונעימת מראה למפקד הבכיר. מה היה בנסיעה המשותפת? רק שניהם יודעים. בכלל, כשחיילת זוטרה מצטרפת לקצין בכיר, מה פשר היחסים ביניהם? האם כשאשתו תתקשר הוא יענה לטלפון? האם יספר לה בפתיחות שחיילת מתלווה אליו? האם החיילת תספר לאמא שלה שהיום היא ביקרה בבסיס רחוק - שלא בתפקיד? נדמה שהתשובות ידועות.

 

כולם מהלכים על התפר. וכן, בתפר הזה יש סיכוי שיקרה משהו שהחיילת אינה רוצה בו. והנה מגיעה ההסתייגות - הצטרפות למפקד אינה הסכמה למשהו. אין בהצטרפות אליו אור ירוק לפלרטוט או הדדיות. ממש לא. אבל יש כאן אלמנטים של חיזור, גם אם מאוד נרצה להתעלם מהם. אלא שלילדה בת 19, "חיזור" היא מילה מפחידה.

אלה לא היו מחמאות על רקע רומנטי. מעיין פופלבסקי (צילום: אוסף פרטי) (צילום: אוסף פרטי)
אלה לא היו מחמאות על רקע רומנטי. מעיין פופלבסקי(צילום: אוסף פרטי)

ילדה בגיל הזה (ואני בכוונה משתמשת במילה ילדה) בונה את היסודות הרומנטיים שלה. לגברים שהיא תפגוש בדרך יש תפקידי מפתח – הם אלה שיעצבו את תפיסת עולמה לטוב או לרע. בגיל הזה היא תחליט באופן מודע או לא מודע אם לפחד מגברים, או שאולי הם אכן שווים את האמון שלה. בגיל הזה היא תבסס את העצמי הבוגר שלה, את עולם הדימויים שלה. לכן יש להתייחס אליה כאל פרח מוגן עטוף בצמר גפן, בחרדת קודש ראויה.

 

 

בחזרה לסיפור בוכריס: שירות צבאי אינטנסיבי, בסיס סגור, שירות רחוק מהבית, פעילויות מבצעיות, שעות לא שגרתית - כל אלה מזמינים סיטואציות נפיצות בין המפקד לבין הפקודה שלו. ובמקרה של בוכריס נחצו הקווים ונעשה מעשה אסור, שהשם המכובס שנבחר עבורו הוא "בעילה אסורה בהסכמה". במקרה הדגל של כתב האישום מתוארת, בין היתר, גם נסיעה משותפת של בוכריס עם החיילת כדי "לשים דברים בצימר". סיטואציה נפיצה בהתהוות, בואו לא ניתמם. הבעיה היא שכולנו יודעים כמה מקרים כאלה מתרחשים על בסיס יומי, כמה סיפורים מושתקים. אינספור אי-הבנות, אינספור התנהגויות שאינן הולמות. ובינתיים, מה שהתחיל כ"לא היה ולא נברא" והמשיך עם "אני יוצא לקרב חיי", מסתיים בעסקת טיעון עם כתב אישום מביך.

 

אז הפעם לסיפור הזה קוראים "פרשת בוכריס". אבל בפעם הבאה כותרות העיתונים כבר יצביעו על מישהו אחר, השמות יתחלפו ותיאורי המקרה ישתנו. רק הפנס שלנו ימשיך להאיר על כל מה שראוי להוציאו מהחושך אל האור. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אוסף פרטי
מעיין פופלבסקי
צילום: אוסף פרטי
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים