הבן יקיר לנו פידל
דברי השבח וההלל שהרעיפו על הבר מינן הקובני ג'סטין הקנדי, בכירי המשטר האיראני, ראשי הרשות הפלסטינית, ועוד שובל ארוך של פוליטיקאים, אנשי רוח ותרבות, בארץ ובעולם (כמובן, לא רק הצעירים שבהם) - שוב מלמדים שאין הרבה חדש תחת השמש
"הוא היה מנהיג גדול מהחיים, ששירת את עמו חצי מאה, והביא לשיפור עצום במערכת החינוך והבריאות... תומכיו ומתנגדיו הכירו באהבתו האדירה לעם הקובני, שרחש חיבה עמוקה ומתמשכת לקומנדנטה'' - כך ספד ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, לפידל קסטרו, ועורר באחת הרבה לעג ולא מעט השתוממות, בעיקר בארה"ב. "האם זאת הייתה הצהרה רצינית או פרודיה?" תמה מרקו רוביו; וטד קרוז העלה שוב את השאלה "למה סוציאליסטים צעירים מעריצים רודנים טוטליטריים?"
ואכן, דברי השבח וההלל שהרעיפו על הבר מינן הקובני ג'סטין הקנדי, בכירי המשטר האיראני, ראשי הרשות הפלסטינית, ועוד שובל ארוך של פוליטיקאים, אנשי רוח ותרבות, בארץ ובעולם (כמובן, לא רק הצעירים שבהם) - שוב מלמדים שאין הרבה חדש תחת השמש. פעם היה זה שמש עמים גרוזיני, מגדולי הרוצחים שידעה ההיסטוריה, שהקסים את דמיונם הקומוניסטי-סוציאליסטי של מיטב בניו של השמאל הרדיקלי במערב, שלא חדלו לפאר ולקלס את אישיותו ומעשי ידיו. כך יכול היה ביטאונה הרשמי של מפ"ם להוריד את דגלו לחצי התורן ב-1953, ולכתוב לאחר לכתו מאתנו של יוסיף ויסריונוביץ' סטאלין כי "אבל כבד שורר בכל ארצות הסוציאליזם ובלב כל איש שוחר שלום בתבל". וכך יכול היה סוציאליסט גאה כג'ורג' ברנרד שו לומר על משפטי הראווה של סטאלין, כי "לאיש לא יכול להיות ספק באשמתם של הנאשמים".
קצת לפני עידן הרצחנות הסטאליניסטי, ובעיקר אחרי עידן זה, העלו על נס אותם זני שמאל סוציאליסטי וקומוניסטי את פועלו ודמותו האלמותית של לנין (לעתים קרובות כדי להבדילו מסטאלין, כשהיה כבר קשה להתכחש לפשעיו), גם כשלרבים מהם היה ברור כי "הוועדה המיוחדת למלחמה בחתרנות ובחבלה", הידועה בשמה "צ'קה", שהקים קודמו של סטאלין ב-1917, עסקה בשיטתיות ברצח המוני של מתנגדי המשטר, בהרעבה, בהגליה, בטיהורים ובהשלכתם לגולאגים. לפי הערכות מינימליסטיות, עוד בימיו של לנין עד 1924 הצ'קה והזרוע שהחליפה אותה ב-1922, גפא"ו, היו אחראיות למותם של לפחות כמה מאות אלפי בני אדם. למעשה עד היום מרבים צאצאיהם הרוחניים של אותם "אידיוטים מועילים", תחת שלל כובעים, ובהם אנטי-גלובליסטים, אנרכיסטים, ניאו-מרקסיסטים או צ'ה-גווריסטים, להתנער (לא בדיוק כעם חלכה) בכל פעם מחדש לעבודת הקודש של האלהת דמותו של המהפכן המרקסיסטי ולדימיר איליץ'.
בין לבין המשיכו החברים בשלל מסדרי הסוציאליזם והקומוניזם הגלובליים להתאבק בעפר רגליהם ולשמוע בצמא את דבריהם של רוצחים המוניים מסוגם של מאו הסיני (שאחראי למותם של עשרות מיליוני בני אדם) או של פול פוט הקמבודי (שהיה צנוע יותר והסתפק בטבח של 1.7 מיליון בני אדם); או של הוגו צ'אבס וניקולס מדורו בוונצואלה (שהביאו את כלכלת מדינתם לעברי פי פחת, עם אינפלציה של 200%, חוסר משווע של מוצרי מזון ותרופות, ותורים בלתי נגמרים כמעט לכל מוצר או שירות); או של צ'ה גווארה (שהוציא להורג מאות בני אדם, ובכללם ילדים, ולקינוח הקים מחנות כפייה איומים, גם לבני תשחורת).
"הכירו באהבת הקומנדנטה"
לרשימה המאוד חלקית הזו שייך, כמובן, גם פידל המעתיר והמיטיב, ש"תומכיו ומתנגדיו הכירו באהבתו האדירה לעם הקובני", כמאמרו של נער הפוסטר הקנדי. הם כה הכירו באהבת הקומנדנטה, שמאות אלפים לפחות מהם (לפי חלק מההערכות - כשני מיליון) נסו על נפשם בספינות רעועות (ובחלקן מאולתרות משיירי זבל) לחופי פלורידה תוך סיכון חייהם, ובלבד שלא להימצא ב"בית הכלא" הענק שהקים קסטרו בקובה. והם כה להוטים היו לקבל את אהבת פידל, בין השאר, משום שהוא סידר לכארבעה מיליון השכירים במדינה שכר חודשי של כ-20, בעוד הוא ברוב צניעותו משך שכר של 40 דולר בלבד, ובאורח פלא חשבון הבנק שלו תפח עד ל-900 מיליון דולר. והם בעיקר הכירו לו טובה על אותה אהבתו הגדולה, שהתבטאה למשל, בכך שבאוקטובר 1962 הוא הפציר נואשות במנהיג ברית המועצות דאז, ניקיטה חרושצ'וב, לתקוף גרעינית את ארה"ב - כשמשמעות הצעד הזה יכולה הייתה להיות מלחמת עולם גרעינית ומחיקת קובה מעל המפה, על שלל אוהביו הקובנים של הקומנדנטה.כל זה, כמובן, לצד שלטון (מפלגה אחת, כמובן) אימה דיקטטורי, וטרור כלפי מתנגדים פוליטיים; עם מלשינים למכביר, ברוח ברית המועצות לשעבר ומזרח גרמניה; עם כליאה של הומואים בבתי חולים לחולי נפש, בין היתר בנימוק שהם מבטאים "נגע של קפיטליזם"; ועם כלכלה שחורה על כל צעד ושעל, כשהחקלאים, למשל, שנדרשים למכור את מרכולתם למדינה, מוכרים חלק ניכר מתוצרתם בשוק השחור.
גם אותה "מערכת הבריאות המפוארת" הקובנית, שסגולותיה המדהימות הגיעו לרבים מסרט הפרופוגנדה Sicko של מייקל מור מ-2008, למעשה עוצבה כמעט ברוח הנומנקלטורה בברית המועצות וגרורותיה - עם שירותי רפואה תיירותיים מעולים, שירותים טובים למדי לצמרת השלטונית, ושירותים עלובים לשאר העם. אלה כוללים היגיינה שערורייתית (כשהחולים לעתים נאלצים להביא מביתם מצעים), חוסר משווע בתרופות בסיסיות, וכמובן הפרדה מלאה, בבתי החולים ובמרפאות, מרפואת התיירות המכניסה מטבע זר למדינה.
מענה לשאלתו של קרוז "למה סוציאליסטים מעריצים רודנים טוטליטריים", היא כמובן ארוכה ומורכבת, ובכל זאת בקליפת אגוז ניתן לציין חלק מהתנאים הנדרשים כדי להתקבל ל"מועדון החברים" הפרוורטי הזה - ובהם מנגנוני צביעות מופלאים, שבכוחם להשתלח ביריביהם כל אימת שהם סוטים כמלוא הנימה מדרך הישר, אך להתעלם לחלוטין מכל זוועה בביתם הם; מחילה על מעשים מעוררי פלצות, ובלבד שישרתו את הרעיון הסוציאליסטי/הקומוניסטי הנעלה, שנחל כישלון חרוץ בכל מקום שבו נוסה; ויכולת רטורית-דמגוגית מרשימה, המשכילה להסביר (גם לעצמם) למה המאזן של כל אחד ואחד מהמשטרים הללו הוא בסך הכול חיובי.
לפנייה לכתב/ת 
