לחגוג או לא לחגוג?
כשמסביב אורות מסנוורים, שירים ממכרים וחגיגיות באוויר, קשה לשמור מרחק. איך נדע להינות מפסטיבל הכריסטמס שמסביב מבלי לקחת חלק?
כשכל אלו מלווים אותנו בכל פינה, אין ממש פלא שהילדים שלנו, מתקשים לעמוד בפיתוי. אנחנו כבר מספיק מבוגרים בשביל לדעת קצת לגעת מבלי לקחת. לדעת להינות מהאווירה ומהסממנים, מבלי לטעות ולחשוב שזה אולי גם קצת שלנו. עבור הילדים שלנו, שלא גדלים בישראל, המצב עלול להיות מבלבל קצת יותר.
״מה שהילדים רואים זה בעיקר את כל סימני הכריסטמס שכל החנוכיות די מחווירות לידן״, טוענת חלי ברק שטיין פסיכולוגית מומחית, מטפלת בילדים , הורים וזוגות ומחברת הספרים ‘בגובה העיניים’, ‘תקשיבו לי רגע’ ‘וכשהילדים יוצאים מהבית’. ״הם שומעים את השירים בכל מקום, באווירה נוצצת, אטרקטיבית, חגיגית, והם נמשכים לשם באופן טבעי״.
חלי מעלה דילמה שוודאי כל הורה ישראלי שחי בארה״ב התמודד או יתמודד איתה. ״כשאתה חי בישראל, אתה לא חייב לחשוב יותר מידי על החגים. במערכת החינוך מלמדים את הילדים על משמעויות החגים היהודיים, ואת השירים המוכרים. בערבי חג כל עם ישראל מתכנס בחגיגיות. ביום כיפור כל התנועה נעצרת. אתה יהודי וישראלי מעצם שהותך בישראל. לא צריך יותר ואין מסביב אפשרויות בחירה״. החיים של ילדינו לעומת זאת שונים בהרבה, ועלינו להביע עמדות ברורות, על מנת לתווך עבורם את כל מה שמסיבבם. "בהלאווין יש פחות התלבטות. כולו חג של כיף. לא עוצרים לחשוב על המשמעות יותר מדי ונהנים מזה מאוד. זה לא מתחבר למשמעות דתית אלא יותר תרבותית. חג ההודיה הוא חג אמריקאי ואנחנו יכולים לחגוג אותו באופן טבעי, אבל חג המולד הוא אחר. יש 2 לבטים שמלווים אותנו. התלבטות הדתית, שאיכשהו לא נוחה גם למרבית החילונים מבינינו, וגם ההתלבטות הפסיכולוגית. איך אתה עומד בפיתויים שהחג מציע והילד חשוף אליהם כל כך".
חלי חושבת שהבעיה מתחילה בשאלה אם וכמה מסיממני החג נאמץ ואיך בדיוק נסביר לילדים שלרייב המשוגע הזה בחוץ הם לא מוזמנים.״כל עוד העמדות שלנו יהיו ברורות ונחרצות, המסר יהדהד. עצרו רגע לחשוב מה הערכים שאתם רוצים להעביר לילדיכם. ברגע שזה יהיה מהודק, המסר יעבור. כשאתה נחרץ מספיק הם יבינו. אפשר״, מציעה ברק-שטיין ״לומר שאנחנו לא משתתפים בסממני החג כי אנחנו לא נוצרים ובדיוק כמו שלא ניכנס לכנסייה למיסה, כך גם כאן.
חלי ברק-שטיין טוענת שיש הרבה דרכים לחגוג בלי להרגיש שמפספסים משהו. "הכל מידיעה ברורה ולא מבלבלת שזה לא החג שלנו. הגישה היא שהחג מעניין ומרתק והרבה חגים יכולים להיות מהנים גם אם אתה לא נוצרי". לנו כישראלים יש בסיס תרבותי שהיה שזור מאז ומתמיד בדת היהודית. חופשים בחגים יהודיים, בבית ספר לומדים על חגים יהודים וגם אם אנחנו לא מחזיקים מעצמנו מאמינים גדולים, השורשים שלנו איתנים. לכן, רבים מהישראלים בארה"ב מרשים לעצמם להינות מחלק ממנהגי חג המולד. רבים מקשטים עץ בבית, עם חנוכיות או כדורים, אנחנו מתלבשים, קונים מתנות, ובלי להתבלבל נהנים מכל העולמות.
מאחר וילדים שחיים כאן בארה"ב לא נהנים מהבסיס שלנו, עלינו לפעול בצורה מודעת. "אני כפסיכולוגית ילדים חושבת שכל משפחה לפי אמונותיה. אני חושבת שלא כדאי לבלבל עץ ועדיף לשים חנוכיה. אם משפחה רוצה את העץ שישאלו את עצמם למה. יש אנשים ששמים גם את בודהה אבל יש אנשים שגם פסל שלו יעורר בהם אנטגוניזם. אני חושבת שילדים קטנים זה נראה חמוד אבל עם ההתבגרות זה עלול לעורר בעיות זהות ולבלבל".
לאלו שמאמצים את הפומפוזיות לחנוכה, שהשנה יגיע בדיוק עם חג המולד, חלי מציעה לקחת בחשבון שזה בסדר להבליט אבל לא לתת תחושה שזה בעצם פיצוי. לא לבוא ממקום של נחיתות ולא לתת לו מקום אחר. הורים צריכים להתמודד עם תובענות.
אני חושבת״, היא מוסיפה, ״שאין בעיה להינות מכל אווירת כריסטמס, אפילו לקחת משהו כיפי מזה וביצירתיות למנף אותו. כל משפחה תחליט מה מהרגלי החג מפריע לה ומה לא״.
חלי מציינת אלמנט חשוב שנולד מתוך הדילמה. "יש לנו הזדמנות מצוינת ללמד את הילדים שלנו שלא הכל אפשר לקבל, והזדמנות נהדרת להזכיר להם שאם יסתכלו על המציאות מזווית אחרת, הם לא ירגישו שפספסו משהו. אם הם רואים מתנות אנחנו יכולים להתיע את דמי חנוכה, אם רואים קישוטים, נקשט בקישוטים שמתאימים לנו, להעשיר את הילדים בידע על התסכול וההחמצה זה א' ב'".
חלי מציעה בחום שהורים יטרחו לא רק על מעשים אלא במקרה הזה, ממש במילים. "יש להם דחף שעלה ואנחנו צריכים לעזור להם להבין ולמגר אותו. בדקו שהמסרים שלכם לא נוקשים מידי, ושאתם לא לוחצים מידי. בדרך כלל לחץ כזה קשור לרגשות אשם וחרדות שלכם, שכדאי לצמצם. תאמו ביניכם ההורים את המסרים שאתם מעבירים לילדים לגבי החגים, כי ילדים רגישים מאוד לפערים בין ההורים. בסוף", היא אומרת, "המהות היא החשובה ולא הקונקרטי. לא להיבהל מהעובדה שהילד אולי מאוכזב. זה יקרה עוד הרבה".
