השבוע יש לכם אחלה סיבה להיכנס לבר הקרוב לביתכם, להזמין כוסית ולהרים 'לחיים'. השבוע מציינים ברחבי ארה"ב 83 שנים לסיום האיסור על שתיית אלכוהול ברחבי המדינה.

אי שם בשנת 1916 הוטל האיסור והוביל אחריו, תאמינו או לא, עלייה משמעותית בצריכת אלכוהול. "מי החיים", "מחטא מחשבות", "משחרר סוד", לנו נראה שאלכוהול תמיד היה שם. דיוניסוס, אל היין של יוון העתיקה העניק למשקה משמעות שמימית. הנצרות והיהדות מציינות את יתרונותיו וכמו בכל חפיסת סיגריות מקומית והאיסלאם אוסר על צריכתו עם חוקים דתיים נוקשים.

ממציא מכונת הזיקוק הראשונה לאלכוהול במאה השמינית היה ג'ביר אבן הייאן, אלכימאי מוסלמי, שרצה לייצר חומר חיטוי. מהר מאוד זיהו ברחבי אירופה את יתרונות חיטוי וריכוז האלכוהול והמשקה הפך לנפוץ ופופולארי. לאורך השנים גילו גם את החסרונות והבעיות שבשתייה החריפה ונראה היה שבהשפעות השליליות האשימו את המוסלמים ואת המהגרים.

צריכת המשקאות החריפים היה נושא שעמד על סדר היום הציבורי באמריקה מאז התקופה הקולוניאלית. במאי 1657, חוקקה המועצה המחוקקת של מסצ'וסטס חוק האוסר על מכירתו של כל משקה משכר בעל אחוזי אלכוהול גבוהים, כולל רום, ויסקי, יין וברנדי.

לקראת סוף המאה ה-19 הגיעו לארה"ב כמה גלי הגירה ענקיים מאירופה, שהביאו איתם גם את ריטואל השתייה. כנגד השתייה ומנהגי הפריצות שיוחסו לה, קמה הליגה נגד מסבאות באוהיו שגייסב כספים ופרסמה ללא הרף את נזקי שתיית האלכוהול. התנועה למען חוק היובש, שהייתה מוכרת גם בכינוי "מסע הצלב היבש" ותנועת ההתנזרות דיברה על הימנעות מצריכת משקאות חריפים והתרבות סביבם.קנזאס הפרוטסטנטית שב-1880 הייתה המדינה הראשונה שאסרה ייצור או מכירת אלכוהול במה שכונה 'חוק היובש'.

3 שנים אחרי שהוצע לראשונה בקונגרס ורבות בשל השפעות מלחמת העולם הראשונה, ב-16 בינואר 1919, אושר התיקון ה-18 לחוקה.

מאז, במשך 13 שנה לא שתו האמריקאים אלכוהול, או לפחות כך היה נדמה. במהלך תקופת היובש עלתה צריכת האלכוהול ב-750 אחוז.

המדינה ספגה הפסדים קשים במיסים שחברות האלכוהול כבר לא משלמות אבל ראשי הפשע המאורגן היו אלו שנהנו מהרווחים. שיקגו הפכה למרכז הפעיל בהפרת חוק היובש. רבים מהמאפיונרים הידועים כמו אל קפונה ובאגס מורן, הרוויחו מיליונים ממכירת משקאות חריפים. עד לסוף העשור שלט אל קפונה על 10,000 מסבאות שנקראו ספיק איזי בשיקגו ועל עסקי האלכוהול במרחב שבין קנדה לבין פלורידה. מספר רב של סוגי פשעים, כולל גניבה ורצח, היו קשורים באופן ישיר לפעילות הפרת חוק היובש בשיקגו ובמקומות אחרים.המאפיה השקיעה באלפי מזקקות מחתרתיות ברחבי ארה"ב ואלו יצרו אלכוהול מרוכז שהוביל למאות אלפי הרעלות, פגיעות ומוות של אלפים.

נראה שכל ההשפעות הקשות של צריכת האלכוהול האסורה לא היו אלו שהובילו בסופו של דבר לתיקון החוקה והחזרתו של האלכוהול לקונצנזוס ב-5 בדצמבר 1933. מה שהוביל לשם בסופו של דבר היה כנראה, הכסף. הנהגתו ואכיפתו של חוק היובש הפכו יקרים למדי. במהלך שנות העשרים גדל התקציב השנתי של הסוכנות לאכיפת חוק היובש מ-4.4 מיליון דולר ל-13.4 מיליון דולר. משמר החופים של ארצות הברית הוציא 13 מיליון דולר מדי שנה על אכיפת חוק היובש. ואלו רק המספרים הכללים. כל סטייט וסטייט שילמו מחיר כבד לאורך כל השנה על אכיפה.

כשמגלים כמה ברים סודיים עדיין קיימים מסביבנו, אפשר להבין מדוע נכשל החוק, ובגדול. לציון יום השנה להוצאתו של אלכוהול מהארון, אנחנו מציעים לכם לבקר בכמה מהברים הסודיים שעדיין עובדים ברחבי ארה"ב ולהיזכר שפעם, זה היה אחרת. בניו יורק למשל, אם במקרה יצא לכם להגיע לרחוב 46, תגלו שהבית החום שמספרו 324, הוא למעשה דירה שבתוכה בר פעיל, שנשאר כך מאז תקופת היובש. ב102 נורפלק בלוואר איסט סייד תוכלו לגלות את החדר האחורי של הבר ולהסתתר בתוכו ממש כמו שעשו בשנות העשרים. כך גם בבר שבבית 166 בשדרה הראשונה.אלו כמובן רק כמה דוגמאות, אבל האמת היא שברחבי ארה"ב תוכלו בקלות לאתר עוד עשרות חדרים אחוריים ונסתרים שעדיין מחכים שתבואו להרים בהם כוסית.