yed300250
הכי מטוקבקות
    המוסף
    המוסף לשבת • 08.12.2016
    הידד, אנחנו לא לבד
    יגאל סרנה

    "אֵין לִי לְאן לַחֲזֹר / נוֹתַרְתִּי בְּלִי מְדִינָה וּבְלִי עַם / וְהַנְּסִיעָה הַזּוֹ לֹא נִגְמֶרֶת / אֵין דֶּרֶךְ לִגְמֹר אוֹתָהּ / אֲנִי לְעוֹלָם תָּקוּעַ בְּשָעָה ארְבַּע בַּבֹּקֶר / הָרֵיחַ הָאחֲרוֹן שֶל קָפֶה עִם חָלָב בַּפִינְגַ'ן / יוֹצֵא אֶל עֵבֶר סֵאוּטָה רוֹאֶה אֶת אלְחֶסִירַאס מִן הַיָּם / נוֹתַרְתִּי תָּקוּעַ בַּנְּסִיעָה הַלֵּילִית הַזֹּאת / שֶלְּעוֹלָם אֵינָהּ רוֹאה אֶת אוֹר הַיּוֹם" (בתוך "משם באתי" מאת המשורר מואיז בן הראש)

     

     

    איזו הקלה! אנחנו כבר לא הדמוקרטיה היחידה במזה"ת. כל כך הרבה שנים לבד, לבד, חוץ אולי מכמה שנים דמוקרטיות של לבנון. וזה לא שפתאום צמחה לידנו, בחורף 2016, עוד דמוקרטיה שתשבור את הבדידות המעיקה והארוכה הזאת של להיות "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". פשוט כבר אין אף דמוקרטיה במזרח התיכון. הצטרפנו למשחק האזורי. מישהו פה שואף להיות א־סיסי או ארדואן ופוטין ומצליח.

     

    זו אולי ההצלחה הכי גדולה שלו: שינוי המקום הזה מדמוקרטיה למשטר אחר - שבעקבות כל החקירות, כל הצוללות הגרמניות נגד איראן שנבנות במספנה גרמנית עם בעלות חלקית איראנית וכל ספינות האבו־דאבי להגנת האסדה, שתותקף אולי, על ידי טרור במימון מדינות המפרץ - נראה יותר כמו קלפטוקרטיה עם אלמנטים של מדינת דת לאומנית.

     

    דבר ראשון שמאפיין לא־דמוקרטיה כזו שצומחת פה הוא ביטולה של האמת. הוצאתה להורג או שליחתה לפנסיה מוקדמת. מקומה נתפס על ידי השקר כסוג של אמת חדשה. למשל, "הערבים נוהרים!" שעזר לניצחון מפלגת השלטון (בסוף הם לא נהרו). או "הערבים מציתים!" (אה, בסוף הם לא נהרו להצית). בעלילת הדם (האש) השנייה אפילו לא קמה ועדת סולחה בחצר השליט עם נכבדים חנפים. מפלגת השלטון הפכה את השקר למטבע חדש. 1 שקר ישראלי חדש. והאמת של השליט היא האמת היחידה של כולנו. צריך להביט סביב כדי להבין לאן אנו הולכים. אנו מדינה קטנה מוקפת דוגמאות.

     

    מרואן ברגותי, בימים שטרם נכלא לעשרות שנים בגלל מעשי טרור נגד ישראלים, והיה בכיר פת"ח שחתר להסכם, אמר שכל בוקר שהוא מתעורר (ברמאללה) הוא מביט מערבה. לא מזרחה. נושא עיניו ללמוד מישראל. עכשיו, בכלא, ברגותי כבר מביט לתקרה. אין ממי ללמוד. 50 שנות שליטה על האחר, מהן כ־40 שנות ליכוד, עשו את שלהן. בעיקר ה־20 האחרונות. עכשיו לכל צרה חוקתית שמעורר שלטון החוק המתפורר, יש מין חוק הסדרה. גניבת אדמות? יש חוק שמסדר את הבעלים החוקיים. הכל ניתן לסידור. גם להיכנס לחצר של שכן (ערבי) ואחר כך ליילל שזה פשע לנשל אותך. צריך חוק.

     

    ואם נשאר מכל מה שנקרא פעם "הליכוד", איזה סרח עודף, בני בגין משונה מן העבר, יכול יו"ר הסיעה ביטן לסלק אותו מכמה ישיבות. למי שחי על שקר, האמת כואבת. ובגין מכאיב כמו קוץ אחרון התקוע בבשרה של המפלגה. מי זה בעל הסנדלים החיוור הזה? חאלס. לא ניצחנו כדי שיציקו לנו. השלטון שלנו. נעשה כל מה שבא לנו. זה מזמן לא הליכוד. זו מפלגת השלטון. המילה מכילה הכל: שליטה. זה גם כל המצע.

     

    המצפן השתבש

     

    ובכל זאת מה שמדהים זה כוחה של ההיסטוריה שעושה בסוף חוכא ואטלולא גם מבעל השרירים הכי גדול. דרכה המשעשעת להפגיש קצוות שלא נפגשים. לכופף שני קווים מקבילים. למשל, מי היה מאמין שהליכוד ייפגש יום אחד עם "מצפן", השמאל הכי רדיקלי. אותו ארגון זעיר, עשרה, עשרים, שלושים חברים סוערים שניהלו שיחות עם עצמם בחדרים אפופי עשן והוציאו ספרים כמו "שלום שלום ואין שלום". החברים המשכילים מחובר, הנגבי, צבר, דיוויס, אור, פילבסקי, אמינוב ומעטים אחרים.

     

    אנשי "מצפן" כפרו בסמכות צה"ל, ראו בו צבא כיבוש או צבא שמבצע את מדיניות ארה"ב, וסירבו להתגייס. ואחרי 1967, כשרבים דיברו בשבח שחרור השטחים ובזכות ישראל הגדולה, כך גם אלתרמן וגורי, משוררי הממלכה, "מצפן" כיוונו רק למדינה דו־לאומית שוויונית. רוצה שר ההיסטוריה, ואחרי 50 שנה, כשרוב אנשי "מצפן" כבר הלכו לעולמם והארגון נזרה לכל רוח, זוהי מפלגת השלטון הימנית קיצונית שעושה בצבא שמות.

     

    היא מסלקת שר ביטחון רב ניסיון ואקס רמטכ"ל וממנה במקומו, כמו במערכון של חנוך לוין, אקס אפסנאי. זו מפלגת השלטון שהסמנים הימניים שלה מכנים "שמאלני" או "בוגד" כל קצין בכיר שלא מסכים איתם. מפלגה שכופרת לא אחת בסמכותו של צה"ל להציע דרך מתונה. ובעיקר חותרת מבלי שתודה בכך, לסיפוח הגדה וליצירת מה שיגשים בדרך מעוותת דבר הדומה לחלום של "מצפן": מדינה דו־לאומית מהירדן ועד הים שיום אחד תעניק שוויון זכויות לכולם.

     

    כך, בלי חמדה, נפגשות "מצפן" המנוחה ומפלגת השלטון התוססת. שמאל רדיקלי בינלאומי וימין לאומני־קיצוני. רק ש"מצפן" הזעירה חיפשה אחרי דו־קיום שווה ואילו מפלגת השלטון רוצה להחזיק בכוח טריטוריה שכוללת את כל מטמוניה הדתיים. והיא יכולה. היא חזקה עכשיו. היא הרי נבחרה באופן דמוקרטי. כאילו שדמוקרטיה היא אותו אקט קצר המתקיים אחת לארבע שנים שגם בו אפשר למצוא פרצה בחוק ולדרבן ברגע האחרון את הבוחרים כצאן קדושים לקלפיות. אז נכון שבשלב הראשון נקבל מדינה יהודית רחבה ומלאה חסרי זכויות ערבים, כחזון קיצוני הליכוד, ורק בשלב הבא נגיע לחזון "מצפן": דו־לאומית עם ראש ממשלה פלסטיני. נכדו של אבו־מאזן? להיסטוריה יש סבלנות ברזל. יש לה המון זמן. לנו אין.

     

    נ.ב.

     

    הערת אזהרה: בעיה קטנה במדינה לא דמוקרטית־דתית היא שתובס בה הרוח הנחוצה להצמחת היי־טק, ולא יהיה בה מכון ויצמן ולא תיווצר תרבות עולם. מה שלא מפריע לראש ממשלתה לנופף על דוכן טקס פרס האמת! בגאוניות שלה כאילו הוא גידל אותה. ובכן: לא. אין אי־דמוקרטיה דתית שמצמיחה כאלה. הם תוצר של חילוניות דמוקרטית־ליברלית. והם ייעלמו איתה. מה שאתה עושה זה לשים קץ לגאונות. ¿

     

    sarnaigal@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 08.12.16 , 18:53
    yed660100