המשימה: לעשות סקס כשאתה הורה טרי

סקס זה עניין ספונטני. גם בזוגיות. לא פותחים יומנים זה מול זו ובודקים מתי הכי נוח לשני הצדדים. מתי הוא מתכוון להיות חרמן למרות שיש כדורסל בטלוויזיה, ומתי לא מתוכנן אצלה כאב ראש. לא סוגרים על מיקום. אין גזירת לוחות זמנים. לא משחררים הדמיית מחשב או מצגת בשביל לתאם תנוחות. סקס פשוט קורה, אלא אם אתה הורה.

מתוקה של אבא, מה התעוררת פתאום?(צילום: shutterstock)

זה מתחיל בהשכמה המוקדמת שהזאטוטה מוודאת לעשות לנו אחרי לילה של שינה בלתי רציפה, ממשיך אל סירקולציה של האכלות, החתלות, הלבשות, ריצה לגן, ריצה לעבודה וחזרה בדילוג משוכות להאכלות, החתלות, הקלחות (משורש מקלחת) והשכבות. אחרי המרוץ היום-יומי הזה והאנרגיות שמתועלות ומחולקות בין העבודה והזאטוטה, מדד החרמנות - יש להודות - כבר לא ממש בשמיים. השיח היומי על נפיחות, ויריקות, ותפרחות - לא שלנו, שלה, טוב לפעמים גם שלנו, לא בדיוק רשום בספרי ההיסטוריה כאפרודיזיאק, ובסופם של ימים כאלו יש למיטה מבחינתך קונוטציה אחת - שינה.

חייבים להודות שמתקופת ההיריון שנינו עוד גוררים כמה קילוגרמים עודפים (אני לא יודע מה התירוץ שלה), אבל עם יד על הלב ועל הכרס - אנחנו עדיין מהווים גורם משיכה האחד לשני. תופתעו לשמוע, אבל מעכב הבעירה העיקרי הוא בעיקר טכני. לא יודע איך אתם בעניין, כל אחד והקטע שלו, אני לא שופט, אבל אני לא מרגיש הכי בנוח לעשות סקס כשיש בחדר אדם שלישי חוץ ממני ומשותפתי לאקט. אם אתם חושבים שאשתי פתאום החליטה לתבל קצת את העניינים ולהכניס לחדר המיטות שלנו עוד בחורה, או אפילו בחור - הרי שאתם ממש לא בכיוון. אם אתם חושבים שזה קשור לעובדה שיש לנו דיירת חדשה בחדר, שותפה, התינוקת שלנו - אז צרו קשר וקבלו את הפרס שמגיע לכם.

אנחנו, כמו רבים במצבנו, לא מיהרנו לעבור לדירה עם חדר נוסף. חיפשנו, אבל בעצלתיים, כי ממילא ידענו שאת החודשים הראשונים לחייה היא תעשה איתנו בחדר שלנו. עכשיו, פוסט-לידה, למי יש כוח וזמן לחפש דירה ועוד אחת כזו שתהיה גם קרובה לפעוטון שאליו היא כבר התרגלה. בינתיים הזאטוטה התנחלה שישים סנטימטר מהמיטה הזוגית שלנו, ובהיעדר גבעה פנויה העוללה מסרבת להתפנות. למרות הכל, פעם בכמה ימים רחוקים, כשכל הכוכבים מסתדרים בישורת הנכונה - יש לשנינו חשק.

העניין הוא שזה יכול לקרות רק כשהקטנה ישנה. שישים סנטימטר מאיתנו, כאמור. וקדושת השינה שלה היא אחד מהדברים המכובדים ביותר בבית. כדי לשמור עליה, ניסינו לקיים כמה ניסיונות אילמים, שזו דרך מוזרה מאוד לביצוע פעילות גופנית שמבוססת על תשוקה. מה גם שלמזרן יש דעה משלו בנוגע לכובד משקלנו המרוכז מדי באותו קו רוחב, והקפיצים הישנים משמיעים דעה צורמת לאוזן. במוחנו העטלפי כבר שרטטנו מפה תת-קרקעית של אדמת הבד והפוליאסטר (או מה שזה לא יהיה, החומר ממנו עשויים המזרנים). ולצד האילמות אנחנו מתרכזים בניווט עיוור בין קפיץ לשפיץ לציץ.

כשהבנו שזה פשוט לא עובד, הפעלנו את שריר הרווקות הנשכח - זה שעשה סקס בכל מקום בבית פרט למיטה, וזה מאתגר. במצב העייפות שלנו היינו מעדיפים ללכת למיטה ולשים על טייס אוטומטי, ולא להתחיל להיות יצירתיים בשעת לילה מאוחרת (אנחנו מדברים על תשע בערב, כן?), ובכלל מאז הרווקות או הזוגיות הטרייה עברו עלינו כמה שנים. והשריר הזה, למרות שהוא רק מטאפורה, בתנוחות לא ידידותיות למשתמש - נוטה להיתפס. ומראש אנחנו מגיעים לא בכושר לכל הסיטואציה כך שהסיכוי שנהפוך לפצועים עולה.

דואבים ובקושי מסופקים, אנו חוזרים בשקט למיטה כדי לחלום על ילדות ישנות. לא נותר לנו אלא לקוות שהזאטוטה תתגייס בקרוב. היי, יש לה רק עוד 17 וחצי שנים. בינתיים נחפש לנו דירה עם עוד חדר וננסה לענות על השאלה - למה אנחנו כל כך רוצים לעסוק שוב באותה פעילות שהכניסה אותנו למצב הזה מלכתחילה?