מורה מביכים
מהיד של מאמן נבחרת גרמניה, יוגי לב, שחקרה עולמות חדשים עד הבריכה האולימפית עם השקרים של ראיין לוכטה והצבע הירוק הזכור לרע: דירוג חמש הפדיחות הגדולות של 2016
5. ירוקים מבושה.
כמו באג 2000, כמו האנתרקס, אולי כמו דאעש – עולם שלם נרתע ב-2016 מדבר אחד: הזיקה. כולם חששו שעקיצת יתוש קטנה תחריב אולימפיאדה גדולה. אבל חודש אוגוסט הגיע ועימו אף לא זכר לנגיף המסתורי. אולי הוא פשוט רצה לפנות את הבמה לסיפור הכי מסתורי של האולימפיאדה – המים הירוקים בבריכת הקפיצות.
סתם כך, ביום בהיר, גילו הקופצים והקופצות שבנחיתה מחכים להם מים עכורים ומאוד לא מזמינים. המארגנים טענו שמדובר באצות. אנחנו עדיין חושבים שמישהו שם את נוזל ניקוי האסלה במקום הלא נכון.
4. קרועים עלינו.
בערב קיצי ונעים במערב אירופה, נפגשו שווייץ וצרפת למשחק האחרון של שלב הבתים בבית 1 ביורו 2016. משחק שלא קבע דבר, ואפילו נגמר ב-0:0, השאיר חותם בלתי נשכח.
עוד בתחילתו התפוצץ כדור המשחק באופן לא שגרתי, אבל זה היה רק קדימון לקריעתן של חולצות שחקני נבחרת שווייץ בריל אמבולו, אדמיר מחמדי וגרניט ג'אקה, פעמיים! כוכב הנבחרת שרדאן שאקירי היטב לסכם את האירוע הביזארי, בחסות חברת ההלבשה "פומה": "אני מקווה שהם לא מייצרים קונדומים".
3. לא זיזו, זאזה.
לבני ישראל היה את חוני המעגל, לבני שנת 2016 היה את סימונה זאזה. ספק אם אי פעם התרחש אירוע ביזארי כל כך בלב-ליבו של אירוע ספורטיבי גדול כל כך. זה היה רבע גמר היורו. משחק דרמטי בין איטליה לגרמניה הגיע לדו-קרב פנדלים.
החמצות, הצלות, כוכבים שמפשלים ברגע האמת – כל אלה פינו מקום לטובת מעין "ריקוד גשם" או גרסה אנושית ל"רואד ראנר" (מיפ-מיפ) מלוני טונס, לפני הבעיטה שהייתה יכולה להכריע את המשחק. הכדור הלך החוצה, ואחר כך איטליה הודחה. וזאזה? הפך למם השנה של 2016 ברשת.
2. להפליל את ראיין.
יש פדיחות מקריות, שנובעות מטעות. ויש פדיחות שאדם מכניס את עצמו אליהן בכוח. בטח לא במוח. כזו היא הפדיחה של ראיין לוכטה, השחיין שהצליח במו פיו ומוחו הקודח להפוך לנבל של האולימפיאדה, כשסיפר כי הוא וחבריו נשדדו. הוא גרם לכולם לחשוב שהפחד מהאלימות ברחובות ברזיל מוצדק, רק כדי לגלות שהמציא מעשייה כדי לחפות על מעשי ונדליזם שהוא וחבריו חוללו בתחנת דלק. לוכטה לא הספיק להגיד "מייקל פלפס תותח", והופ, כל נותני החסות ברחו ממנו. או שאולי גם הסיפור הזה הוא בדיה?
1. מתיחה במפשעה.
העולם משתנה לנגד עינינו. שנה אחר שנה, עוד ועוד מצלמות מכסות כל רגע סביבנו. בבית, במגרש, בריאליטי. לכל מקום שנלך, נפחד ליפול. נחשוש שמא יתפסו אותנו ברגע לא נעים וישחירו פנינו ברבים. כבר שכחנו מה זה להתנהג רגיל. עד שבא לעולמנו יוגי לב, מאמן נבחרת גרמניה. האיש שביורו 2012 לא חשש לחטט באף מול המצלמות, וגם לטעום את השלל שמצא שם, עלה הפעם דרגה.
ביורו 2016 הוא נתפס מכניס את ידיו עמוק למכנסיים, רק על מנת לחוש מעט יותר בנוחות בג'ינס הצמוד, ואז להריח ניחוחות נפלאים. לא פעם, אלא פעמיים. המהומה העולמית הייתה כל כך גדולה, עד שכמעט כמו בחוזה ורסאי לאחר מלחמת העולם הראשונה, נאלץ גרמני להודות בכניעה ולהכריז בקול: אני מצטער, חטאתי. אבל אל תתבלבלו: יוגי לב הוא מהפכן. איש אמיץ שהיה מוכן להיישיר מבט אל המוסכמות החברתיות ולצחוק להן בפנים. יוגי, אתה הגיבור שלנו ל־2016.
לפנייה לכתב/ת 
