אחת השנים הטובות בתולדות המשק
כלכלנים, ואני ביניהם, התרגלו לתאר את 2016 כשנה בעייתית של האטה והחמצה. כעת נדרשת מאיתנו הודאה בטעות בחיזוי: על פי אומדנים ראשונים, המציאות טובה בהרבה מהמצופה
הגענו לארץ המובטחת, וכל הכבוד לשר האוצר כחלון שהביאנו עד הלום. זה לא נכתב באירוניה, אלא על סמך עובדות. אם האומדנים הראשונים של הלמ"ס לביצועי המשק אשתקד לא ישתנו דרמטית, השנה הזו תצוין כאחת הטובות בהיסטוריה הכלכלית של ישראל. לא הכי טובה, כן טובה מאוד.
וזו הפתעה גדולה. כלכלנים, ואני ביניהם, התרגלו לתאר את 2016 כשנה בעייתית של האטה והחמצה. כעת נדרשת מאיתנו רוויזיה והודאה בטעות בחיזוי. טעות מהסוג המשמח: המציאות טובה בהרבה מהמצופה.
ב־2015 דורגה ישראל בזנב הצמיחה המערבית, ואשתקד קפצה לצמרת. הלוואי על הספורט שלנו. הצמיחה, וזה ידוע, הובלה על ידי הצריכה הפרטית. רמת החיים שלנו עלתה ב־6%. הישראלים קנו יותר, מכל הבא ליד: מזון, ביגוד, אלקטרוניקה ביתית, והמון מכוניות - 20% יותר מ־2015, גם היא שנת שיא ביבוא רכב. די היה להציץ בחודשיים האחרונים לקניונים, לחנויות ולאולמות התצוגה כדי לראות קונים מתנפלים על הסחורה כאילו זו עומדת להיגמר בעוד שעות. השבוע השתרכו ליד הקופות תורים ארוכים, כולל דחיפות, מרפקים וצעקות.
כלכלנים, המודאגים מטיבם, מודאגים במיוחד מחגיגת קניות ללא תשתית כלכלית יציבה. זה לא מה שקרה אשתקד. למרות הזינוק בקניות, גדל החיסכון הפרטי של הישראלים, ונותר ברמה גבוהה מאוד של כ-16% מההכנסה הפרטית נטו. החיסכון הלאומי עלה ל-13% מההכנסה הלאומית. שיעור המאפיין מדינות בשלבי התפתחות כלכלית נמוכה בהרבה.
החיסכון הרב מימן את ההשקעה היצרנית, שעלתה ב-11%, אחרי קיפאון וצניחה בשנים קודמות. ההשקעה בממוצע OECD גדלה ב-1% בלבד. בארץ גדלו כל רכיביה: השקעה במכונות וציוד ב-21%, בשל פעילות אינטל; השקעה בבנייה למגורים ב-8%, לעומת 2% בלבד ב-2015. צריכה פרטית הייתה אמנם מנוע הצמיחה הראשי, אך ההשקעות לא פיגרו בהרבה אחריה.
האבטלה שוב ירדה, לפחות מ-5% מכוח העבודה, כמו באמריקה ובריטניה, ותשומת העבודה (מספר השעות שעבדנו בשנה) שוב זינקה. הפריון (תוצר לשעת עבודה) גדל ב-0.5%. לא משהו להתגאות בו.
המגזר הציבורי הגדיל את הוצאותיו האזרחיות יותר מהר מהתרחבות התוצר, ומשקלו במשק התרחב. הנתח של הוצאות הביטחון, כולל המענק האמריקני, הוא רק 5.5% מהתוצר. לא שובר את גב המשק.
ההכנסות ממסים כחלק מההכנסה הלאומית נשארו כמעט ללא שינוי ב-5 שנים. הדיבורים על העמקת גבייה ומלחמת חורמה בהון השחור לא מתורגמים לכסף.
2016 נסגרה שוב עם גירעון ממשלתי זניח, 1.5% מהתוצר בלבד, ועם עודף ענק של מטבע חוץ, כ-11.5 מיליארד דולר (לעומת 12 מיליארד ב-2015), כ-4% תוצר. כוכב היצוא נשאר שירותי תוכנה, שירותי היי־טק, וקניין רוחני, כמו זכויות יוצרים ופטנטים. היצוא התעשייתי ירד ב-3.5%, אחרי שירד ב-4.5% ב־2015. הנסיגה לא מוסברת כולה על ידי החולשה בשווקים - זו השפעה מצטברת של שקל חזק, עידוד ממשלתי חלש וחרם בינלאומי מוסווה.
התופעה של יצוא יותר שירותי היי־טק ופחות מוצרי היי־טק, מאפיינת את סחר החוץ של ישראל זה שנים, ודורשת בחינה מעמיקה, ואולי גם שינוי במדיניות. הבחינה לא נעשתה, וזה מטריד.
עודף היצוא של מוצרים ושירותים על יבוא, כולל קניות ביטחוניות בחו"ל, הגיע ל-8 מיליארד דולר, לעומת 9 מיליארד ב-2015. המסקנה: ישראל יכולה בקלות יחסית לממן את היבוא הביטחוני, 3 מיליארד דולר בשנה, ממקורות עצמיים. במיוחד אם המעבר יתפרס על פני שנים.
ישראל נהנתה משיפור ניכר בתנאי הסחר (היחס בין מחירי יצוא ומחירי יבוא), מה שתרם 1% שלם להכנסה המקומית הריאלית. זה המון: התוצר המקומי של ישראל - סך המוצרים והשירותים שנוצרו בשטחיה - הסתכם אשתקד ב-1.22 טריליון שקל, השווים ל-320 מיליארד דולר.
הצמיחה המהירה, יציבות השקל, הגירעון הממשלתי הזניח וניהול חכם של החוב בידי אגף החשבת הכללית, הביאו להישג הראוי לכינוי "הגעה לארץ המובטחת": היחס בין החוב הממשלתי לתוצר ירד ל-60.5% בלבד.
לפי תוכניות ונוסחאות שונות שהוכנו באוצר ובבנק ישראל בעבר, את היחס הנחשק הזה אמור היה המשק להשיג בעוד 8-10 שנים; הקדים את זמנו. עם יחס חוב/תוצר כה נוח, והקיטון בהוצאות הריבית של הממשלה, לסוכנויות דירוג האשראי לא תהיה ברירה, אלא להעלות את דירוג ישראל ל־AA. אם לא תפרוץ אינתיפאדה. או יוקדמו הבחירות.
לתוצאות הכלכליות הטובות, השלכות פוליטיות לא ברורות. נראה שאינן מחזקות את הפופולריות של שר האוצר ומפלגתו. הצמיחה והעלייה ברמת החיים מיוחסות לכוחות השוק ולראש הממשלה, ולכחלון, אינפלציית הדיור שלא נגמרת. יש בכך אי-צדק, אך פוליטיקה אינה משחק של צדק אלא של כוח.
כחלון איבד איפשהו את כוח המשיכה - להערכתי כי התמקד יותר מדי בנושאי "יוקר המחיה", שלא מעניינים את הציבור החוגג, והחמיץ את ההבטחה השגויה־מלכתחילה להוזלת הדירות. ניתן היה לראות את הכשל הפוליטי וההסברתי של השר, בהתייחסות אפסית באתרי אינטרנט מובילים בסוף השבוע לביצועי המשק המפתיעים לטובה, שפורסמו בבוקר שישי. היו כלא היו.
עוד השלכה של הזינוק ברמת החיים היא התחזקות מפלגת יש עתיד, הנתפסת כליברלית ואנטי־ביורוקרטית במובן הכלכלי־חברתי, וימנית־פטריוטית מתונה במובן המדיני. כשלאזרחים טוב בכיס ורע בנשמה, זו האלטרנטיבה הפוליטית שהם רוצים.
גם מפלגת העבודה עשויה להתחבר למגמה, אם תבין שלאזרחים הנוטים להצביע לה הייתה שנה כלכלית טובה, תפסיק את היללות של דובריה, ותגבש פתרון מדיני סביר.
והליכוד? שאלה גדולה. כאן חקירת נתניהו, האיש שיכול היה לנכס לעצמו את הישגי המשק אשתקד, טורפת את הקלפים.
המאמר מתפרסם הבוקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
