אל קיה נירו, הקרוס-אובר ההיברידי שהוצג בישראל לא מכבר (ויש סיכוי טוב שיהיה אחד הטוענים לכתר "המכונית הכי נמכרת בישראל ב-2017") מצטרפת בימים אלה יונדאי איוניק. קיה ויונדאי, לאלה שלא יודעים, הן חברות אחיות, וככאלה חולקים כלי הרכב שלהן פלטפורמות ומכלולים שונים. וכך, הנירו של קיה והאיוניק החדשה של יונדאי בנויים על אותה פלטפורמה וחולקים מערכות הנעה כמעט זהות (מנוע ותיבת הילוכים), אבל בכך מסתיים הדמיון לחלוטין: קיה הלכו על קטגוריית הקרוס-אוברים הצומחת ברחבי העולם באופן היסטרי, בעוד שיונדאי נותרו סולידיים. האיוניק שלהם ניצבת במרכז הקונצנזוס של רכב משפחתי-שימושי-קלאסי.
ועוד נקודה, לפני שממשיכים: כלי רכב היברידיים נהנים בישראל מהטבות מס נהדרות, מה שמאפשר ליבואנים למכור אותם במחירים נוחים מאוד למרות שבמקור – רכב היברידי, שהוא מורכב טכנולוגית, אמור להיות יקר בהרבה מרכב רגיל. אבל החגיגה הזאת תסתיים כנראה בסוף שנת 2017 (או לכל הפחות תצטמצם), מה שמשאיר ללקוחות 12 חודשים שמחים להצטייד בהם בטכנולוגיה החסכונית והנקייה.
האיוניק: מבחוץ ומבפנים
לזכותה של האיוניק עומד העיצוב החיצוני הנאה, שהוא סולידי ברובו ודומה לרכב משפחתי קונבנציונאלי, בניגוד לטויוטה פריוס למשל (או להונדה אינסייט ז"ל), להן התעקשו המתכננים להעניק עיצוב ייחודי מוחצן. האיוניק בהחלט משדרת "אני משפחתית רגילה, כמו כולן", ככה שלא צריך לפחד לנהוג בה מחשש למבטי השכנים והמכרים, שעלולים לחשוב שלצד ההיברידיות הממונעת שלכם תהפכו בקרוב גם לצמחונים, טבעונים או מחבקי עצים.
אבל לא הכל מוצלח: מעצבי האיוניק לא התאפקו והשמשה האחורית מפוצלת ומשתפלת בנוסח הפריוס או האינסייט, מה שהופך את הראייה לאחור לכמעט בלתי אפשרית. וזה מיותר ומעצבן. ועוד "תקלת" עיצוב: מיקום בלם היד, שלמעשה הפך לבלם רגל בנוסח אמריקה. הוא מותקן משמאל לדוושת, במיקום שדי מפריע לתנועת רגל שמאל. בהחלט פטנט מיותר, שניתן היה להחליף בכפתור חשמלי כלשהו.
לבד מאלה – האיוניק היא אכסניה נוחה מאוד לנהג ולנוסעים: המרחב הפנימי גדול ונוח, הארגונומיה מוצלחת, המושבים תומכים, מאחור יש מקום גם לשלושה נוסעים בקנה מידה מלא, ונפח תא המטען לא רע. טיפה קטן מהמתחרה מבית, ה"אלנטרה", אבל עדיין גדול מספיק.
טכנולוגיה? יש בשפע: צג מולטימדיה גדול שמושך את מירב תשומת לב הנהג והנוסעים; משטח טעינה אלחוטי לטלפון הנייד; ערימה של אמצעי בטיחות כמו בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית (שמתאימה עצמה למהירות כלי הרכב בנתיב), בקרה אקטיבית מסטייה מנתיב הנסיעה (המתקנת בעצמה את כיוון ההגה); 7 כריות אוויר; מצלמה אחורית; והתרעה על רכב שטח מת בצדי הרכב (רק בגרסת ה"סופרים" היקרה יותר). האיוניק גם זכתה ל-5 כוכבים בטיחות במחן הריסוק של EuroNCAP
בטכנולוגיית ההנעה: צמד מנועים, בנזין וחשמלי, שביחד מעניקים כוח ומומנט טובים (לפחות על הנייר), ותיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים וזריזה (ולא רציפה ואיטית בתגובותיה, כנהוג בלא מעט מכוניות שמעוניינות לחסוך בדלק).
האיוניק: על הכביש
אל תצפו לביצועים ספורטיביים: האיוניק סולידית לגמרי, נעימה לנהיגה ולנסיעה, שקטה ונוחה לנוסעים בה. היא תזנק היטב ברמזורים בזכות המומנט המשולב של שני המנועים, והכי חשוב: היא בהחלט חסכונית. מדדנו 19-18 ק"מ לליטר. רק להזכיר – במשפחתית רגילה תעשו 14-12 ק"מ לליטר. והחיסכון הזה נמדד באלפי שקלים בשנה שאותם לא תשאירו בתחנות הדלק.
מצד שני: כאמור, הביצועים לא ספורטיביים, וכשמנסים לדחוק באיוניק או לוקחים אותה לכבישים מאתגרים ולמסלולים הרריים – היא מראה בקול רם שאינה מרוצה. רעש המנועים עולה, וקצב הנסיעה יורד. כאמור – סולידית, ולגמרי.
מחיר: 136 אלף שקל לגרסת "פרימיום"; 140 אלף לגרסת "סופרים" (בה נוספים מערכת להתראה של שטחים מתים בצד הרכב, מראות מתקפלות, מושב נהג חשמלי וחיישני חנייה אחוריים).
פלוס: עיצוב, טכנולוגיה, בטיחות, חיסכון.
מינוס: ביצועים.
מתחרות: קיה נירו, טויוטה אוריס.
שורה תחתונה: סופר-משתלמת.
