תבעה מבן זוג לשעבר מיליון ש' על הוצאות בית

אחרי 20 שנה עזב גבר את זוגתו לטובת אישה אחרת. בהסתמך על הסכם ישן היא תבעה ממנו "דמי קיום" שלא שילם לה, אבל ביהמ"ש דחה אותה

עו"ד מיה קליין-ברקמןפורסם: 11.01.17 , 19:12

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה על סך מיליון שקל בגין הוצאות הבית, שהגישה אישה נגד בן זוגה שעזב אותה לטובת אחרת. האישה הסתמכה על הסכם שנחתם ביניהם בתחילת שנות ה-90, אולם השופט ארז שני, שניתח את היחסים המורכבים בין השניים לאורך השנים, סבר ששניהם נהגו לא לקיים את ההסכמים ביניהם.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בני הזוג נפרדו אחרי 20 שנה, ובפברואר 2015 הגישה האישה תביעה לתשלום דמי קיום בסכום של כמיליון שקל. היא טענה שדרישתה מסתמכת על הסכם מ-1993 שעקבותיו נעלמו. בהסכם, טענה, התחייב בן הזוג לשלם לה 1,000 דולר מדי חודש עבור חלקו בהוצאות הבית, אך לטענתה למעט סכומים זניחים הוא לא עמד בהתחייבותו.

תביעה

גרוש חויב להחזיר לאשתו כסף שהושקע בדירה

עו"ד אורי צפת

אחרי הפרידה דרשה אישה מבעלה כ-250 אלף שקל מכספי ירושה שהשקיעה בבית. בניגוד לפסיקות רבות בעבר, קבע בית הדין שהיא אכן זכאית לכך

גרוש חויב להחזיר לאשתו כסף שהושקע בדירה

הגבר הודה בקיומו של ההסכם אך לטענתו התחייב לשלם מחצית מהסכום האמור, והוסיף שממילא פרע את כל התחייבויותיו כלפי התובעת. כך או אחרת, ציין, זה חוסר תום לב מצדה לא לקזז מסכום התביעה את ההוצאות שכן הודתה ששילם עבורן.

הוא הוסיף שיש לדחות את התביעה מחמת שיהוי קיצוני והתיישנות. לדבריו נחתם ביניהם הסכם נוסף, מאוחר יותר, שבו התחייבו לשמור על שוויון נכסים ולא להסתיר רכוש אחד מהשני, אלא שהתובעת לא פעלה על פיו והעבירה את הדירה שלה לילדיה.

השופט ארז שני מתח ביקורת על האישה שהסתירה את קיומו של ההסכם השני, תוך הפרת חובת הגילוי הנאות שלה כלפי בית המשפט. הוא הגדיר זאת מעשה תכסיסני וחסר תום לב. הוא קיבל את הטענה שהיה הסכם מ-1993, גם אם לא הוצג לו עותק, אולם לדבריו ההסכם השני ביטל אותו. לדבריו הדבר מעיד על היחס הלא רציני של הצדדים להסכמים ביניהם, שכן לא פעלו על פיהם.

הסיבה המרכזית שבגינה התביעה נדחתה היא קבלת טענות ההתיישנות והשיהוי שהעלה הגבר. גם בהנחה שלא התקיימה התיישנות, השופט שני סבר שזהו מקרה קיצוני המצדיק לדחות את התביעה בשל שיהוי רב בהגשתה.

הוא הסביר כי אחד הנימוקים מאחורי טענת השיהוי הוא למנוע התעוררות מחודשת של סכסוכים שנים רבות אחרי. לפיכך יש משום חוסר הגינות בהגשת התביעה הנוכחית, שעניינה "פנקסנות" בין בני זוג בתקופת מערכת היחסים.

הוא קבע כי אין זה הוגן להגיש לפתע פתאום תביעה לדמי קיום רטרואקטיביים כאשר במשך יותר מ-20 שנה התובעת שתקה לגביהם.

"בכל חודש של אי תשלום יכולה הייתה התובעת לנקוט הליך דרישה ועם כל חודש של אי מעש, מאות חודשים גילתה היא גמירות דעת העולה כדי מניעות של השלמה עם המצב כפי שהוא, השלמה שמשמעותה ויתור על כל ההתחייבות כולה", סיכם השופט את החלטתו ודחה את התביעה. האישה חויבה בהוצאות משפט גבוהות של 50 אלף שקל.