שתף קטע נבחר

#3 שלא יסנוורו אתכם

בדיוק כשהחיפושים של חזי (והכלב מייקל) אחר דירה בברלין הסתיימו, הגיעה התזכורת הכואבת מהארץ בדמות פיגוע הדריסה בירושלים. בצעד ספונטני הוא יצא אל שער ברנדנבורג לראות את דגל ישראל, אבל חזר עם תובנה: האורות הנדלקים מסתירים את העובדה שממשלות לא עושות את העבודה שלהן. טור שלישי בסדרה

זה היה השבוע הכי קר בחורף הזה בברלין. השלג כיסה את העיר, הטמפרטורות צנחו הרחק מהאפס והקפיאו את העיר. למזלי, יחד עם הקור הגיעו גם הכלב שלי, ושער ברנדנבורג בצבעים כחול ולבן. שניהם הביאו עמם סולידריות שחיממה לי את הלב.

חזי בשער ברנדנבורג (צילום: חזי מנע) (צילום: חזי מנע)
חזי בשער ברנדנבורג(צילום: חזי מנע)

את הכלב שלי הבאתי השבוע מישראל, אחרי שסוף סוף מצאתי דירה שמתאימה לשנינו. הפופולריות של ברלין בשנים האחרונות הפכה את משימת חיפוש הדירה לקשה ומתישה, עם מאות מתמודדים על כל דירה. בנוסף, העובדה שאני תושב בעל אזרחות מחוץ לאיחוד האירופי שרוצה לגור עם כלב, הופכת אותי לדייר בסיכון גבוה וזורקת אותי לתחתית הרשימה.

 

לכל הטורים של "לבד בברלין" לחצו כאן

עדכונים נוספים גם בפייסבוק של ynet חופש

 

בעלי הדירות בברלין, כמו בכל מקום אחר, מפחדים שדיירים יעזבו מבלי לשלם, או גרוע מכך - ייכנסו לדירה ולא ייצאו ממנה מבלי ששלמו כלל, ולכן הם יצרו תהליך שבו בנוסף להגשת הבקשה עבור הדירה יש להמציא את המסמכים הבאים: שלוש משכורות אחרונות ממקום העבודה, מכתב המלצה מבעל הדירה הקודם שעמדתם בכל התשלומים, וגם Schufa - אישור שמצבכם הפיננסי תקין ללא חובות על פי נתונים שנשאבים מההיסטוריה הבנקאית של חשבון מקומי. כל זה עדיין לא מבטיח את קבלת הדירה, אלא מהווה את תנאי הבסיס עבור הזכות לעמוד בתור, כמו כל כולם.

 

לכל דירה שנראתה סבירה היו בדרך כלל מאות מתמודדים. השיא היה כשהגעתי לדירה בקומה השלישית וכבר בכניסה לבניין עמדו עשרות ממתינים בתור להיכנס לראות את הדירה המוצעת.

 

מצד אחד, ידעתי בדיוק איפה ואיזו דירה אני רוצה ומה אני רוצה להרגיש כשאני נכנס אליה. אבל מצד שני המציאות אמרה "אז זהו, שלא". רוב בעלי הדירות שפניתי בכלל לא חזרו אלי, לאלה שכבר הגעתי לראות היו מאות מתמודדים, כך שזה לא התקדם לשום מקום ובמקרה שכבר הצלחתי להיות הראשון שרואה את הדירה, והדייר היוצא המליץ בחום, העדיף בעל הדירה להמתין ולמסור את הדירה למישהו מקומי, שהסיכוי לגבות ממנו את שכר הדירה גבוה יותר מאשר במקרה של זר.

 

למטה עם מייקל

התסכול הלך וגבר והזמן שעבר רצה שאני אאמין שאי אפשר. הקולות התחילו לנסר שכדאי לי לוותר, שלא נועדתי לקבל את מה שאני רוצה ושכנראה אני מפונק שרוצה דברים שאי אפשר להשיג אותם. אבל כשאתה לבד בלי אף אחד, הדבר היחיד שאתה באמת יכול להחזיק בו, זה מה שאתה רוצה. אז שמתי את הבולשיט בצד והחלטתי לשחק את האנדרדוג עד הסוף ולספר את סיפור ה"למטה עם כלב" שלי לכל מי שהיה מוכן לשמוע.

חזי ומייקל (צילום: חזי מנע) (צילום: חזי מנע)
חזי ומייקל(צילום: חזי מנע)

בכל פעם שקבלתי תשובה שלילית על דירה שרציתי או שבטלו לי פגישה כי יש לי כלב, שיתפתי בדף הפייסבוק שלי. היו כאלה שריחמו עליי וקראו לי לא להישבר. היו כמובן את אלה שקראו לי חזיר ישראלי שמחפש דירה איפה שכולם רוצים ואיחלו לי "בהצלחה" במשימה הבלתי אפשרית. אגב, הם היו ישראלים. וכמה בודדים שמעבר לאמפתיה, ניסו לעזור והפנו אותי לדירות שטרם פורסמו, שזה מה שרציתי להשיג באמצעות הסולידריות לסיפור שלי בפייס.

 

ידעתי שהדרך הכי טובה לעקוף את כל התור, זה להגיע עוד לפני שיש אחד כזה עם בעל דירה שמכיר את הסיפור שלי ואכפת לו ממני ומהכלב שמחכה בישראל לחזור לגור איתי.

 

אורות על השער זה לא מספיק

אסטרטגיית הסולידריות עבדה ואחרי שלושה חודשים של אינספור דירות ויותר רגעים של מחשבות שנדנדו לי לוותר, נסעתי לישראל לקחת אותו ובתחילת השבוע נחתנו, אני ומייקל הכלב שלי בדיוק בזמן כדי להספיק לראות היסטוריה: את מחוות הסולידריות של עיריית ברלין, בעקבות הפיגוע בו נרצחו ארבעה חיילים בירושלים.

שער ברנדנבורג מואר בדגל ישראל, השבוע (צילום: AFP) (צילום: AFP)
שער ברנדנבורג מואר בדגל ישראל, השבוע(צילום: AFP)

שער ברנדנבורג הוא אחד מסמלי העיר שהיוו עבור משטרים רבים, כמו המשטר הנאצי, סמל לעוצמת כוחם. ביום שני מצאתי את עצמי עומד מול השער הזה, שהוקם ב-1788 ביוזמת פרידריך וילהלם השני מלך פרוסיה כסמל של שלום. שנפוליאון בזז את אלת הניצחון שמעליו ב-1806 ושהיטלר צעד כאן עם חייליו אחרי שנבחר לקנצלר. 84 שנים אחרי, אני עומד מולו כשהוא צבוע בצבעי דגל ישראל. דגל של מדינה ריבונית של העם היהודי שנולדה מאבק השריפה של המלחמה ההיא.

 

ההתרגשות הלאומית וההיסטורית ממראה הדגל על שער ברנדנבורג היתה ענקית. יחד עם זאת, משהו בתוכי הציק לי. ביקש ממני ליהנות מהרגע והאור, אבל לא להסתנוור ממנו, לאהוב אותו אבל לא להתאהב בו.

 

בשבוע שעבר נדלק כאן דגל טורקיה, השבוע דגל ישראל, כמה זמן יעבור עד שיידלק כאן דגל פלסטין, במצעד המוות הנוראי הזה? בסופו של יום, עקוב דם ככל שיהיה, סולידריות היא כלי לשיפור המצב, בעיקר על ידי האנדרדוג, ואסור לה להיות המצב עצמו. ביום שסולידריות הופכת להיות המצב עצמו, היא מסתירה את זה שממשלות לא עושות את העבודה שלהן.

 

לכל הטורים של "לבד בברלין" לחצו כאן

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: חזי מנע
חזי מנע בשער ברנדנבורג
צילום: חזי מנע
מומלצים