הכל דיבורים

בחייה של כל קבוצת ספורט ישנם רגעים מכוננים. מסיבת העיתונאים של דייויד פדרמן ב-8 בפברואר 2016, לפני שנה ויום, הייתה אמורה להיות רגע כזה. הנה מגיע האיש הכי חזק במועדון הכי חזק בישראל, ניצב מול המיקרופונים, מפשיל שרוולים ומדבר במשך שעה שלמה על כל מה שכולם רצו לדעת.

ובינתיים: מכבי ת"א מתכוננת לבאסקוניה

הצהובים היו אז מרוסקים. הם נשרו ליורוקאפ והתמודדו עם מחאת הכרטיסים – ופדרמן רצה להרגיע. בהקבלה מאוד מוגזמת, אבל גם מאוד נכונה, היה שם משהו מנאום ה"שחר של יום חדש" של אהוד ברק בכיכר ב-1999. אבל השחר החדש לא הפציע, הרגע המכונן לא התרחש. אלפי מילים, משפטים והבטחות, שבחלוף 365 ימים ו-100 מיליון שקל התנפצו לרסיסים. זה מה שהיה לו לומר אז, וכך זה נראה היום.

תקשורת

כמו בתהליך המדיני, גם כאן אין דו-שיח, ואין דיאלוג. מלבד אירוע פתיחת העונה וזריקת הפצצות המסורתית ("התקציב הגדול אי-פעם"), אף אחד מהקודקודים לא טורח להתייצב בפני התקשורת. יודעים מה, עיזבו את התקשורת - בפני האוהדים והציבור – ולהסביר איך עובד המועדון ומי מקבל את ההחלטות הגרועות שיגרמו למנכ"ל טבע הפורש להיראות כמו מנהל השנה.

היסטוריה

"אולי העונה הזו הייתה זוכה במקום הראשון מבין העונות הגרועות של מכבי ת"א".

ואולי לא. אחרי 40 אחוזי "ההצלחה" המשפילים בעונה שעברה, אנחנו עומדים על 33 אחוז העונה. זו לא רק הנפילה ממקום שלא חשבנו שאפשר ליפול ממנו, אלא הפער העצום בין הציפיות והתקציב הגבוה בתולדות המועדון לבין המציאות המסויטת. היו למכבי ת"א עונות גרועות לפנתיאון, אבל לא כזו.

אחד מסמלי העונה הכושלת הקודמת, ארינזה אונואקו(צילום: עוז מועלם)

תארים

"יש לנו עדיין אפשרות לזכות ביורוקאפ, בליגה ובגביע".

ובכן, ביורוקאפ זה נגמר עם מאזן 4:2 מביך וסיום עונה אירופית עגומה בשלב הבתים. בליגה זו הייתה הדחה על-ידי מכבי ראשל"צ בחצי גמר הפיינל-פור, שבקושי נתפסה כסנסציונית. נו, לפחות היה גביע. הצהובים היו מספיק חזקים מול אשדוד, אבל בשבוע הבא הם כנראה יצטרכו לעבור את הפועל ירושלים בגמר (אם יגיעו אליו) כדי להניף את הגביע בארנה. איך זה נגמר השבוע, כולנו ראינו. סטודמאייר מול הגנון של שמעון.

סגל

"בעונה הבאה יהיו במכבי ת"א 12 שחקנים שכל אחד מהם יכול לשחק מול ריאל מדריד, ברצלונה וצסק"א מוסקבה".

חוץ מאכזבות ענק כמו סוני ווימס (כבר לא כאן) או ויקטור ראד (עדיף שכבר לא יהיה כאן), ספק אם ג'ו אלכסנדר, איתי שגב, מאיק צירבס ואפילו גל מקל של השנה (שאתה הבאת, דייויד), ראויים להגדרה "שחקן יורוליג". אפילו שחקן מהליגה הטורקית השנייה (דריל מונרו) לא הצלחתם להביא.

אפילו אותו לא הצלחתם להביא! דריל מונרו(צילום: עוז מועלם)

הבטחות

"מה שראינו השנה, זו אפילו לא ההתחלה של מה שיקרה בשנה הבאה ואחר כך".

מה שנכון נכון. אם בעונה בעונה שעברה זה היה "רק" שני מאמנים, העונה זה כבר שלושה מאמנים וחצי. אם בעונה שעברה זה מפתיע, העונה זה פשוט משפיל. יותר הפסדים, יותר דרמות, יותר גרוע. מה שנכון נכון.

חיזוק

"אנחנו מנסים למנוע בעיות עבר, אז היינו מחתימים שחקנים על פי סטטיסטיקות ומספרים".

מאיק צירבס ודאי חולק עליך. הוא אמנם קלע 12.4 נקודות והוריד 6.1 ריבאונדים בכוכב האדום בלגרד, מספרים נאים לסנטר בינוני ביורוליג, אבל אם הייתם טורחים להרים את הראש מדף הסטטיסטיקה, הייתם מגלים שחקן שלא ממש יודע לשמור. לא בהגנה ולא על יחסים טובים עם החברים לקבוצה.

יותר הפסדים, יותר דרמות, יותר גרוע. בגאצקיס(צילום: עוז מועלם)

ניהול

"ניקולה אחראי על כל מה שקשור לקבוצה ולצד המקצועי. הוא מרכז את העניינים בנוגע לשחקנים ואנחנו יושבים ומדברים איתו".

פה קבור הכלב: אתם יושבים ומדברים איתו, או שהוא יושב ומדבר איתכם? כי אם המנהל המקצועי שלכם אחראי על בערך 50 אחוז מההחלטות המקצועיות, הוא לא "מנהל מקצועי". במקרה הטוב יועץ. אולי ההחלטה מהימים האחרונים, לתת לו את המפתחות בבניית הסגל, תביא שינוי. אם תצליחו להתגבר על היצר להתערב בכמעט כל החלטה מקצועית.

מאמן

"לגבי ז'אן (טבק), ההתרשמות שלי מהתקופה הקצרה שהוא פה היא שמדובר באדם באיכות גבוהה מאוד שמדבר בגובה העיניים".

איכות גבוהה מאוד, אבל לא כזו שמספיקה כדי להשאיר אותו. אגב, מישהו חושב שדינו של בגאצקיס הלטבי יהיה שונה מזה של הענק הקרואטי, שהגיע לשמיים, דיבר בגובה העיניים וגמר את העונה על הברכיים?

האיכות שלו לא הספיקה לו. טבק(צילום: אוהד צויגנברג)

מוניטין

"כשחיפשנו מאמן שיחליף את גודס, לא האמנו איזה מאמנים מוכנים לבוא לאמן במכבי ת"א".

אז בגלל זה התפשרתם בקיץ על מאמן ישראלי שמעולם לא אימן ביורוליג, ואז על ישראלי שמעולם לא אימן במשחק גדול, ואז על עוזר המאמן השלישי לשני משחקים גורליים ביורוליג, ואז על עוד עוזר מאמן של אקס שלכם? מעניין. אולי התכוונת ל"איזה מאמנים בינוניים מוכנים לבוא לאמן במכבי ת"א".