"התנגשות": מרדף מכוניות שהתחפש לסרט

יש ערך בסרטי ז'אנרים דלי תקציב. הדוגמה הבולטת היא סרטי הפשע האמריקניים של שנות ה-40 וה-50 (ה"פילם נואר") שהולידו עשייה חתרנית מבחינה מוסרית, והעזה צורנית ונרטיבית שקידמה את הקולנוע. מנגד, ניסיונם של סרטים ז'אנריים דלי תקציב לחקות את אחיהם הגדולים מבטל את יתרונות ההפקה המצומצמת ומדגיש את חולשותיה.

"התנגשות" ("Collide"), סרטו של הבמאי הבריטי ערן קרייבי ("פאנץ' 119") הוא סרט מתח ופעולה שמסתפק באלמנט בודד, או, ליתר דיוק, בסצנה בודדת – מרדף מכוניות באוטוסטרדת האוטובאן הגרמנית. כל מה שעוטף את הסצנה הזו הוא משחק בינוני, תסריט שבחוריו העלילתיים אפשר להעביר משאית סמי-טריילר, והופעות אורח של שני שחקנים בעלי שם שאמורים למכור את הסרט כהפקה יוקרתית מכפי שהיא בפועל.

זה רק נראה יוקרתי

כפי שקורה לא אחת בקופרודוקציות חסכניות יש שוני בין הלאום והשפה של הדמויות הראשיות ובין אתר ההתרחשות. כל ארבעת השחקנים המרכזיים הם בריטים (אף ששניים מהם מגלמים אמריקאיים ועוד אחד מגלם טורקי) אבל אתר ההתרחשות הוא גרמניה. השרירותיות שבדבר ניכרת כיוון שאין שום הצדקה לכך שהעלילה תתרחש דווקא בארץ זו, וממילא הנוכחות של דוברי הגרמנית מצטמצמת בעיקרה לעוברי אורח המנסים לחמוק מפגיעתה של מכונית הדוהרת לעברם.

הגיבור הוא קייסי (ניקולס הולט) צעיר אמריקני שעזב את ארה"ב לאחר כמה מעשי פשע קטנים הקשורים לגניבת מכוניות. הוא עובד למען גראן (בן קינגסלי) גנגסטר ממוצא טורקי. בתחילת הסרט קייסי פוגש במועדון לילה את ג'ולייט (פליסיטי ג'ונס) שעזבה את ארה"ב בגלל הורים שלא הצטיינו בהפגנת דאגה לבתם. זה כל מה שנלמד על הרקע של הדמויות עד סוף הסרט. הוא מחליט לעזוב למענה את ההתחככות בעולם הפשע ולהתפרנס מעבודה לגיטימית.

הוא חוזר לגראן ומקבל משימה: שוד של משאית המובילה סמים עבור הסוחר הגדול שמספק לגראן את הסחורה. הבוס בעל השם האקזוטי האגן קאהל מתגלה כבריטי מצוחצח לשון בגילומו של אנתוני הופקינס. כיוון שהאגן סירב בלעג מתנשא לבקשתו של גראן להפוך אותו לשותף שווה באופרציה, האחרון רוצה נקמה.

סיום השליש הראשון של הסרט מוביל לשוד המשאית, פעולה שכצפוי מסתבכת, והופכת את רוב מה שנשאר מהסרט לסצנת מרדף ארוכה. מיעוטו ברחובות ובין בתים, ועיקרו מרדף של מכוניות עם כמה הפוגות. המיומנות של קייסי בגניבת מכוניות מהווה סוג של הנמקה ליכולתו לגנוב רכבים, להרוס אותם במרדף, וחוזר חלילה. לא רק חייו בסכנה אלא גם חייה של ג'ולייט. היא מוחזקת בידיו של האגן המאיים לפגוע בה אם רכושו וכספו לא יוחזר אליו.

העלילה התלושה מנסה להיגאל באמצעות האקשן והופעות המשחק הצבעוניות. האקשן לא רע, אבל תוצאותיו והתפתחותו לא מנסים להפתיע את הצופים. הדמות החלולה למדי של קייסי ממילא לא מסוגלת לטעון את המרדפים באלמנט רגשי. אנימציית מחשב לא מגיעה לדרגת המופרכות של "מהיר ועצבני", אבל עדיין מציגה מכונית המתגלגלת באוויר לאחר תאונה ב-200 קמ"ש כמשהו שניתן לצאת ממנו עם שריטות קלות.

שחקני המשנה רבי המוניטין קינגסלי והופקינס אמורים להיות פיצוי על דמויות הקרטון של זוג הנאהבים הצעיר. הופקינס מביא עמו מניירות של אינטליגנציה ועידון תרבותי המשולבות באכזריות שבהן השתמש באינספור תפקידים מאז "שתיקת הכבשים". הרפרנסים התרבותיים ה"גבוהים" (ציטוט לעגני מ"רומיאו ויוליה" – מי היה מאמין?) נראים כהצעות שנשלפו על הסט ביום הצילומים עבור הדמות הנראית כלא שייכת לכלום בסרט.

קינגסלי, לעומת זאת, מקבל דמות "צבעונית" בהופעתה – בסדרת חלוקים ופיג'מות ממשי בצבעי זהב, עם התלהבות ילדותית מקולנוע אמריקני של שנות ה-70 וה-80 ואוסף של יפיהפיות בקומבינזונים השוכבות לידו כקישוט פאסיבי. כלומר, אוסף של קיצורי דרך תסריטאים לדמות "צבעונית". הוא כבר עשה את זה טוב, מקורי ואינטנסיבי הרבה יותר כשגילם את דמותו האלמותית של הגנגסטר דון לוגאן ב"לצאת נקי" (2000).

סרט ז'אנרי מסוג זה לא חייב להיות דלוח. הקו העלילתי הבסיסי מזכיר מאוד את "רומן על אמת" (1993). אבל ללא הטקסטים המבריקים של טרנטינו, והבימוי היחסית מאופק של טוני סקוט, כל מה ש"התנגשות" יכול להציג הוא מרדף מכוניות לא רע.