שתף קטע נבחר

"זה לא הוגן שכל הסרטים יהיו על גברים לבנים"

ג'ף ניקולס, במאי הסרט "לאבינג" על זוג מעורב בשנות ה-60 בדרום ארה"ב, מקווה כי גם אנשים שלא אוהבים לעסוק בנושא יתרגשו ממנו: "הוא לא מציג עמדה, אלא סיפור אנושי". בראיון ל-ynet הוא מודה כי הוחמא כשסקורסזה המליץ עליו ("אבל לא ביקשתי ממנו עצות") ומסביר למה נקודת המבט שלו כגבר לבן מגבילה אותו

כשמפיקי הסרט "לאבינג", המשחזר את סיפורם של זוג מעורב בווירג'יניה, חיפשו במאי - הם ביקשו את עצתו של מרטין סקורסזה. הבמאי והאגדה המליץ להם: "תמצאו את ג'ף ניקולס". סקורסזה ידע על מה הוא מדבר, ניקולס הוא יוצר צעיר ומוערך, שמבין דבר אחד או שניים בדרום ארה"ב – הוא גדל בארקנסו, ובסרטים כמו "סערת רוחות" ו"הסיפור של מאד", הדגים שהווי הדרום הוא חלק מהחיים שלו, ושיש לו הרבה מה לומר על הטריטוריה המרתקת הזאת.

 

ניקולס נעתר לפנייה ואף לקח על עצמו לכתוב את התסריט. "זה החמיא לי מאוד שמרטין אהב את הסרטים שלי", אמר בראיון ל-ynet שהתקיים בפסטיבל קאן האחרון, שם השתתף "לאבינג" בתחרות הרשמית. "נחמד לשמוע ממישהו ברמה הזו אומר שאתה עושה משהו שווה. מרטין הוא אחד המעטים שאני חושב שיש לו הזכות לומר דברים כאלה - ואני בהחלט מאוד מוחמא. יחד עם זאת, לא ביקשתי ממנו עצות".

 

בדרך ל"לאבינג", שעלילתו מתרחשת בשלהי שנות ה-50 וראשית שנות ה-60, צלל ניקולס לתוך תחקיר מקיף על בני הזוג ריצ'רד ומילדרד לאבינג, שהתאהבו בתקופה שבה במדינות רבות בארה"ב עדיין שררו חוקים נגד נישואי תערובת. השניים אף נעצרו בשל העובדה שמיסדו את הקשר, והשופט גירש אותם מחוץ לגבולות המדינה שבה נולדו.

 

ניקולס התחבר במיוחד לדמות של ריצ'ארד לאבינג (ג'ואל אדגרטון), פועל בנייה לבן שהעז לצאת נגד סביבה שמרנית ומערכת משפט גזענית, כדי לממש את אהבתו לבת זוגו השחורה-אינדיאנית (בגילומה של רות' נגה, שהייתה מועמדת לאוסקר השחקנית המצטיינת על הופעתה בסרט). "האמת היא שריצ׳ארד לאבינג נגע בי", מתוודה ניקולס. "כשראיתי את הסרט התיעודי על ריצ'ארד, ראיתי לנגד עיניי את סבא שלי. וזה הכעיס אותי. הכעיס אותי שהנה שני האנשים האלה מנסים לחיות את חייהם, ומוצגים כאימפוטנטים בתחום היחיד שאמור להיות קל - הם בסך הכל רצו לעבוד, לפרנס ולדאוג למשפחות שלהם, ואומרים להם שהם אינם יכולים לעשות זאת. זה תסכל אותי והיו בי הרבה רגשות כלפי הזוג לאבינג. לדעתי, זה היה המפתח להיקשרות שלי לסיפור שלהם".

 

 

חוזר לדרום. ניקולס  ((צילום: gettyimages)) ((צילום: gettyimages))
חוזר לדרום. ניקולס ((צילום: gettyimages))

"אני עושה סרטים על הדרום כבר תקופה ארוכה ועד כה נמנעתי מלדון בגזע, מפני שזה נושא קשה ומורכב. עד 'לאבינג' הרגשתי שאני צריך להותיר את הנושא הזה בחוץ, כדי לדבר על דברים אחרים בדרום ארה"ב - כי יש לנו עוד בעיות חוץ מבעיות של גזענות, ומבחינה חברתית יש לנו עוד הרבה מה לעשות. אבל אני לא נאיבי מספיק כדי להתנער מהנושאים האלה, ו'לאבינג', הרגיש עבורי כסרט הנכון לפתוח את השיח בנושא".

 

ב"לאבינג", אתה שם דגש רב על הטבע והסביבה שבה המשפחה חיה.

"טבע תמיד היה נוכח בסרטים שלי. בסרט הזה זה בולט במיוחד, כי הטבע משפיע על מילדרד לאבינג ישירות - כשמילדרד נאלצת במסגרת המאבק שלהם לצאת מהסביבה הכפרית ולעבור לגור בעיר, היא נתקפת דיכאון. הטבע משפיע על התנהגות הדמויות בצורה פיזית ומנטלית.

 

"כמו כן, החלטתי להראות את מעבר הזמן דרך עונות ולא דרך שנים. זה הרגיש נכון, במיוחד נוכח החיבור של מילדרד לטבע. הזוג בא מהאזורים הכפריים-חקלאיים של המדינה וכל דבר באזורים האלה תלוי בעונות - האם אתה שותל? קוצר? האם חורף? לכן ניסיתי לעצב תסריט לא במונחים של שנים אלא במונחים של קיץ, חורף, סתיו, אביב".

 

 

נלחמו בגזענות. "לאבינג" ()
נלחמו בגזענות. "לאבינג"

עשית שינוי כלשהו בסיפור הזוג לאבינג?

"מאחר שלצערי לא יכולתי להיפגש עם הזוג – ריצ'רד נהרג בתאונת דרכים ב-1975, ומילדרד מתה ב-2008, ניסיתי לספר את הסיפור בהתאם לפרטים שראיתי לפניי, למשל צילומים של הזוג משנות ה-60. אפשר לראות שזה לא כמו היום, שכולם מודעים למצלמה - ניכר שהשניים לא הבינו את חשיבות הדברים שצולמו. אתה יכול לראות שהם היו רגועים יותר, מפני שלא שידרו מיד את הצילומים האלה. החומרים שנחשפתי אליהם בטח ישבו באיזה ארון 40 שנה לפני שמצאו אותם, ועשו מהם סרט תיעודי. החומרים גרמו לי להרגיש כאילו אני מכיר את הזוג - אתה רואה אותם מתהלכים בבית, רואה אותם מתקשרים ביניהם. יש גם תמונות נהדרות שצולמו למגזין 'לייף' שהיו אינטימיות מאוד.

 

"הדבר היחיד ששיניתי היה מנהגי העישון שלהם. מילדרד עישנה כל הזמן, גם כשהיא הייתה בהיריון, וחשבתי שזה יסיח את הדעת. זו הייתה ההחלטה הכי פוליטית בסרט. בסך הכל, תקינות פוליטית לא היה נושא שעלה בדעתי - ניסיתי להיות כן עם המידע שהיה בידי".


בלי סיגריות. רות' נגה בתפקיד מילדרד ()
בלי סיגריות. רות' נגה בתפקיד מילדרד

השבוע מגיע "לאבינג" בישראל, וניקולס "מקווה שאנשים יושפעו ממנו. אני חושב שיאהבו אותו ושאפשר להתחבר אליו באמת, אבל מה שאני חושב לא משנה, וכבר טעיתי בעבר. אני מקווה שאנשים יתחברו לאנושיות של הזוג לאבינג - הסרט לא לוקח עמדה פוליטית ספציפית. הוא מאפשר פלטפורמה לשיח על גזע ועל שוויון, אבל לא נותן לך נקודת מבט על הנושא, לא בקטע של 'זה מה שאתה צריך להאמין בו'. הסרט מראה לך דוגמה למשהו כן, וזה מעניק לשיח ממד אנושי. הוא יאפשר גם לאנשים שלא מרגישים בנוח עם הנושא, לחשוב עליו".

 

"לאבינג" מגיע אלינו בשנה שבה ייחגג יום ההולדת ה-50 לפסיקה תקדימית של בית המשפט העליון האמריקני - פסיקה שהכניסה את הזוג לאבינג סופית לספרי היסטוריה של התנועה לזכויות האזרח והמאבק לשוויון. השניים, שהפכו עם השנים הורים לשלושה ילדים, הגיעו ב-1967 לבית המשפט העליון, ובזכותם בוטל חוק הטהרה הגזעית. השופטים טענו שהוא מנוגד לחוקה האמריקנית, ובית המשפט קבע לראשונה שהחוקים האוסרים נישואי תערובת יאבדו לאלתר את תוקפם. וכך בארה"ב חוגגים מדי שנה ב-12 ביוני את "יום לאבינג", המציין את הפסיקה ההיסטורית.


"לאבינג", תוצר מובהק של עידן אובמה, מגיע אלינו אחרי מערכת בחירות טעונה ומורכבת לנשיאות ארה"ב, שבה עלו סוגיות גזע וגזענות, כולל עימותים אלימים. שחקנים ובמאים רבים יצאו נגד הנשיא דונלד טראמפ במהלך הבחירות וגם אחרי שנבחר, אך ניקולס לא הצטרף למקהלה. "אני לא אומר שאני תומך בו, אבל זו טעות לזלזל בו", אמר.

 

גם בשיח סביב הגיוון בתעשיית הקולנוע הוא לא מזלזל כלל, וסבור שנחוץ שינוי. "אנחנו עושים סרטים כדי להציב מולנו מראה - אנחנו רוצים לראות משהו מעצמנו בהם, וזה לא הוגן שכולם יהיו על גברים לבנים. עשיתי סרטים אחדים על גברים לבנים - אני חושב שכגבר לבן זה מה שאני מזדהה איתו. זה מה שאני יכול לכתוב. אבל חשוב לתת מקום לכל מי שעובד בתעשייה ויש לו נקודת מבט שונה ופרספקטיבה שונה".

 

השיח על האוסקר חייב להשתנות. ניקולס, נגה ואדגרטון בטקס האוסקר השנה ((צילום: gettyimages)) ((צילום: gettyimages))
השיח על האוסקר חייב להשתנות. ניקולס, נגה ואדגרטון בטקס האוסקר השנה((צילום: gettyimages))
 

כדי להדגים את מחשבותיו בנושא, הוא חולק סיפור שאליו נחשף במהלך העבודה על "לאבינג". "לעוזר האישי של השחקנית רות' נגה בסרט קראו גרג, שחקן פוטבול, בחור שחור גדול. כל בוקר הוא היה אוסף את רות' כדי להסיע אותה לעבודה, והיא סיפרה לי שבוקר אחד היא אמרה לו: 'גרג, אתה יכול פשוט לחכות למטה במכונית - אתה לא חייב לעלות כל בוקר'. בסוף היא הבינה שהוא לא רצה סתם לשבת במכונית בשכונה טובה, כי מישהו יתקע בו מבט. זה לא משהו שהייתי חושב עליו. אם הייתי העוזר של רות', הייתי יושב במכונית ומחכה שתצא.

 

"יש פרספקטיבה ברורה שמגבילה אותי ואני חושב שיהיה יהיר מצדי לחשוב שאני יכול להבין הכל מנקודות מבט שונות. לדעתי בגלל זה אנחנו זקוקים להרבה אנשים שונים שיספרו סיפורים".

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
סיפור עם ממד אנושי. "לאבינג"
לאתר ההטבות
מומלצים