לוחם האש התאבד, הכבאים יוצאים למאבק: "אי אפשר להכיל את המראות"

אסף אריה ז"ל וזירת הפיגוע בצומת מגידו

ביום שישי התאבד לוחם האש אסף (אסי) אריה ז"ל מכיבוי אש חדרה. אחיו ליאור סיפר שכמה ימים קודם לכן הוא שיתף את חבריו בטראומה קשה שממנה הוא סובל בשל מראות החוזרים אליו מהפיגוע הקטלני שבו פעל ככבאי צעיר בצומת מגידו ב-2002. ההתאבדות שלו הציפה שוב את מה שטוענים כבאים רבים: הם לא זוכים למענה מקצועי וטיפול נפשי למרות המראות הקשים שאליהם הם נחשפים. בארגון הכבאים דורשים לתגבר באופן משמעותי את הסיוע הנפשי והפסיכולוגי ולהכיר בנפגעי פוסט טראומה.

רס"ר אבי אנקורי, המשרת ככבאי 24 שנים ומשמש יו"ר ארגון הכבאים: "יש צורך שפסיכולוגים ומטפלים יגיעו לתחנות עצמן ויבצעו שיחות אישיות". לדבריו, רבים מהכבאים חוששים לקבל סיוע גם בשל חשש שיזיזו אותם מתפקידם אם יוגדרו כסובלים מבעיות.

"כבאי. התפקיד שלו להציל חיים. אתה נחשב לבן אדם חזק וחסין והחשש שאם תגיד שיש לי בעיה יפסלו אותך וזה יפגע בעבודתך", הוא אומר. "בכל תחנה צריך להיות פסיכולוג שיגיד לכבאי ולכבאית 'תוציאו'. אם יזהו את זה בהתחלה, אפשר יהיה לצאת מזה. אין לנו קצין רפואה. יש שמונה פסיכולוגים ממיקור חוץ לכל הארץ – שנשלחים רק למה שמוגדר קריטי, שזה בדרך כלל מה שתקשורתי".

לדבריו, באירועים מתוקשרים ומוכרים כמו זה שבו שרפה אם מירושלים את ארבעת ילדיה והתאבדה, נשלחו פסיכולוגים באופן יזום, אולם הכבאים נחשפים למחזות קשים יום יום: "מי קובע מה קריטי ומה לא קריטי? אם הוצאתי תינוק וכולו חרוך. או חילצתי מישהו מתאונת דרכים בלי שתי הרגליים? ביום יום אנחנו לא רואים אנשים חרוכים? וכשחותכים מכוניות מתאונות דרכים קשות? צריך את הסיוע בשוטף.

"במקרה מסוים הביאו כמה סטודנטיות שישבו עם כל המשמרת, מול 20 איש. מצפים שאני אגיד ליד החברים שלי את הדברים האלו. המראות שעברנו במהלך השנים ומן הסתם נעבור – אף אדם לא מסוגל להכיל את זה ולחיות עם זה".

ביום ראשון תדון בנושא ועדת הפנים של הכנסת בדיון בהובלת ח"כ נאוה בוקר (ליכוד). "יגיעו לדיון 60-50 כבאים ונציף את הדברים", אומר אנקורי. על המקרה של אסף אריה ז"ל אמר: "השאירו פה אלמנה עם שלושה ילדים קטנים. הבעל שלה הציל חיים ואתם לא טרחתם להציל אותו".

(צילום: כיבוי והצלה תחנת פתח תקווה)

ליאור, אחיו של אסף, כתב בפייסבוק שלו יום לאחר ההתאבדות: "אסף אתה גיבור. לוחם אש שנפל. רס"ר אסף אסי אריה היה כבאי צעיר בן 22 כשהגיע ראשון ב-5.2.2002 לפיגוע הקשה בצומת מגידו. אסף פעל בגבורה מול האוטובוס הבוער ונחשף למראות הקשים ביותר של 17 הנרצחים, מהם 13 חיילים צעירים. אסף עמד מול האוטובוס הבוער מחזיק בידו בצינור וממלא את תפקידו. את השנה הראשונה והקשה שלאחר הפיגוע אסף עבר בקושי עצום תוך שהמשפחה מסייעת לו ככל שביכולתה.

"אסף התאושש והמשיך להציל חיים בתפקידו כמפקד צוות בכיבוי אש חדרה, הקים עם אשתו נתי משפחה לתפארת עם שלושת ילדיהם שאותם כל כך אהב, הבת שקד (10) והבנים ליאל (6) והראל (4.5). בחודשים האחרונים הכול חזר והציף אותו. מוקף בתמיכה ואהבת המשפחה ניסה להתמודד עם זה בכוחותיו שאזלו. אסף אמר לנו: 'אני עומד ראשון מול האוטובוס, נותן קצף ורואה את החיילים ההרוגים, בעיקר את החיילת.

"ביום רביעי האחרון, 8.3.2017, החליט אסף לחשוף ולשתף לראשונה את מפקדיו במצבו הקשה, את המראות הקשים שחוזרים ונשנים מהפיגוע במגידו, מראות שלא מרפים ממנו. אסף שוחרר מיידית על ידי מפקדיו הבית".

אתמול שלח אנקורי מכתב לכלל העובדים בשירותי הכבאות וההצלה שבו כתב: "אסף ז"ל היה החלל ה-18 של הפיגוע המתועב שהתרחש ב-2002 בצומת מגידו. הוא נחשף למראות שפצעו את נשמתו ולא זכו למזור וטיפול משקם. השנים חלפו ואסי נאבק בשדים. שרפו אותו מאותו יום מקולל... לצערי אסף אריה ז"ל אינו היחיד שסוחב עמו צלקות ומראות זוועה שהם חלק משגרת יומו כלוחם אש מציל חיים. לוחמים וקצינים רבים סוחבים עמם נפש פצועה ברמות פגיעה שונות וממשיכים במאבק העיקר יום אחרי יום ללא טיפול,

הקלה ובעיקר הכרה".

מרשות הכבאות וההצלה נמסר בתגובה: "לוחם האש נחשף לאורך שירותו לאירועים טראומתיים ונאלץ להתמודד עם מראות אלה לאורך שנים.עד כה המענה היה באמצעות פסיכולוגים שניתן היה לפגוש אותם על פי בקשה, במקרה הצורך. כל עובד אשר פונה מיוזמתו על מנת לקבל סיוע פסיכולוגי, זכאי לסיוע של 7-5 מפגשים עם פסיכולוג בהתאם לצורכי העובד וחוות הדעת המקצועית של הפסיכולוג. לאור חשיבות הנושא הרשות החלה בבניית מערך חוסן נפשי שיתבסס על גרעין קבוע בנציבות שיוכל לתת מענה רציף, יזום ומבוקר ללוחמים, לעובדים ולמפקדים.

"בעוד חודש תיכנס לתפקידה קצינת נפגעים במטרה לתת ללוחמי האש על בסיס קבוע והוחל בגיוס קצין רפואה ראשי למערך הכבאות. בנוסף אנו בתחילתו של מיזם משותף עם הקואליציה לטראומה בנושא 'מגיבים ראשונים' שתקיים סדנאות בתחנות הכיבוי במטרה לתת כלים לקציני ולוחמי האש להתמודד במצבי חירום. נושא החוסן הנפשי גם ייכנס ביתר חשיבות במסגרת הכשרת הלוחמים והמפקדים על מנת לנסות ולאתר סימני מצוקה".