"גאה להיות אישה שהבית שלה מבולגן"

"אני גאה להיות אישה שהבית שלה מבולגן, כי יש בו חיים ותנועה כמו בכל גן. אני גאה להיות אישה שהשיער שלה לא תמיד מפונפן, כי לא תמיד נשאר לי זמן. אני גאה להיות אישה עם בטן לא שטוחה, כי נשאתי ברחמי 4 עוברים 36 חודשים ללא שום הנחה. אני גאה להיות אישה בלי מיליון חברות נפש, כי לאורך השנים נשארו איתי רק אלו ששרדו גם רפש. אני גאה להיות אישה שמטפחת ערימות של כביסה, כי יש לי סדר עדיפויות ומה שחשוב לי אני עושה".

כך החל פוסט שכתבה אורית שירי וזכה תוך ימים ספורים ל-1,941 שיתופים, 7,000 לייקים ו-980 תגובות. שירי מגן יבנה, אם לארבעה ילדים (14, 11, 6 ו-4), עוסקת באימון אמהות ויועצת ארגונית במקצועה, מספרת שכתיבת הפוסט הייתה מאוד ספונטנית. "קמתי בבוקר, בסביבות שש ורבע והיה שקט בבית, שזה דבר מאוד נדיר. אף ילד לא קפץ עליי ולא משך לי את השמיכה. הלכתי למטבח וכתבתי על פתק את הדברים. רק אחר כך העלתי אותם לפייסבוק".

(צילום: אלבום פרטי)

יום למחרת שירי החלה לקבל הודעות מחברים שמשתפים את הפוסט שלה בקבוצות ווטסאפ שונות ואנשים מעלים אותו בעמוד הפייסבוק שלהם תחת שמם כאילו הם כתבו אותו. "קלטתי שהרבה אמהות הרגישו שכתבתי את מה שהן מרגישות מתוך התחושות של רגשות האשם, משהו שליווה אותי הרבה שנים עם הפרפקציוניזם שלי. להיות גם אמא מוצלחת וגם להיות בוועדת קישוט ובהנהגת הורים וכל הזמן להיות בשליטה, ומצד שני הצורך והרצון להצליח בעבודה".

- איך עשית את השינוי והבנת שאי אפשר להספיק הכל?

"אני עובדת על זה קשה. בשנה האחרונה אני יותר עסוקה כעצמאית. הייתי רגילה שיש לילדים שלי אוכל חם בצהריים ושהם מספרים לי בדיוק איך עבר עליהם היום, ופתאום בשנה האחרונה אני לא נמצאת בבית בצהריים ואין לי זמן לבשל כל יום. לפעמים אני מתקשרת אליהם מהדרך ואומרת שיזמינו פיצה כי אני מגיעה רק בשעה 16:30 ואני מתחילה להרגיש אשמה. איפה הפנטזיה שלי שאם אהיה עצמאית אוכל גם וגם? אבל אין דבר כזה.

"חשוב לי לציין שללא התמיכה של בעלי לשינוי התעסוקתי שעשיתי באמצע החיים כלום לא היה מתאפשר. אנחנו מתחלקים בהכל - בבישול, בסידור ובטיפול בילדים כשהם חולים.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

"רגשות האשם עדיין מלווים אותי אבל אני מודעת להם. נשים יוצאות מבית החולים אחרי הלידה עם שק של רגשות אשם. זה משהו שמגיע עם האמהות. אין לי מפתחות קסם ולא נוסחה מסויימת אבל מה שבאמת משותף לכל האמהות הוא הרצון להיות הכי הכי בכל הכובעים שלנו וזה פשוט בלתי אפשרי. אם את רוצה להיות קרייריסטית אז באותם רגעים שאת במשרד הילדים שלך יהיו מטופלים על ידי מישהו אחר וזה לא יהיה בדיוק כמו שתכננת אבל זה לא בהכרח רע".    

- למה בחרת להתחיל את הפוסט דווקא בבית המבולגן? 

"אני בת יחידה לאמא פולניה. תמיד אחרי פורים עניין הנקיונות היה מתחזק אצלנו בבית. היה לי ברור שבחופשת פסח שלי אני אנקה תריסים. כאמא החלטתי שאצלנו בבית לא יהיה העול הזה של הנקיונות. אני מאמינה שכמו בכל דבר גם פה צריך לשמור על איזון".

- איזה מסר רצית להעביר לאמהות?

"שנשים ירגישו שיש להן חופש לבחור מה הן רוצות. לפעמים הבית שלי מבולגן ולפעמים אני מסדרת אותו. לפעמים אני עושה פן ואם יש לבן שלי בר מצווה אני אנעל נעלי עקב אבל זה העניין, שיש לכל אחת בחירה. לפעמים אנחנו מצליחות לצאת מהאוטומט ולבחור ולפעמים אנחנו נשאבות להרגלים אבל אם כולנו נפתח את המודעות הזו נשחרר אחת את השנייה".

לפוסט המלא: