שתף קטע נבחר

כך נדחק אחד ממייסדי 'גומי גאם' מחוץ לחברה

בעשור שעבר הקימו שני קרובי משפחה את חברת הממתקים בדרום. במהלך השנים שוכנע אחד מהם למכור את מניותיו, עד שהתחרט והחליט לתבוע

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע לאחרונה שאחד ממייסדי חברת הממתקים "גומי גאם" מכר את מניותיו ונדחק החוצה מהחברה לאחר שהוטעה על ידי שותפו וקרוב משפחתו, שגרם לו באמצעים מניפולטיביים להסכים להעביר לו את שארית אחזקותיו.

 

החברה הוקמה ב-2003 בשדרות על ידי שני קרובי משפחה והמפעל החל לייצר סוכריות גומי. אחד המייסדים, תושב חו"ל, סירב להשקיע ואחזקתו בחברה דוללה לגמרי לטובת שותפו למיזם בשלוש העברות שהתבצעו בשנים 2004, 2007 ו-2010. אלא שב-2012 הוא הגיש תביעה נגד קרוב משפחתו הישראלי וביקש ממנו להצהיר שהעברות המניות מבוטלות.

 

לטענת התובע, העברת המניות בוצעה תוך הטעיה ומצגי שווא. לדבריו, מאחר שמדובר היה ב"חברה משפחתית", שותפו חב בחובת אמון מיוחדת כלפיו, אך למרות זאת הוא לא גילה לו את מצבה האמיתי של החברה ופעל בזדון כדי להביא לסילוקו ממנה מבלי שניתנה לו תמורה ראויה ומבלי להחזיר לו הלוואת בעלים בסך 6.5 מיליון שקל שנתן לחברה בראשית דרכה.

 

התובע העיד על עצמו שהוא "בעל קשיים בהבנה ובתפיסת מצב הדברים" וטען ששותפו הנתבע, שהוא "בעל כישרון עסקי", ניצל זאת.

 

קרוב המשפחה הישראלי טען מנגד שהתובע הפגין אדישות ולא גילה עניין או מעורבות בפעילות השוטפת של החברה, ורק בדיעבד הוא מנסה לבטל פעולות שביצע לאחר שגילה שיכול היה לקבל סכום גדול יותר עבור מניותיו. הוא הוסיף שהתובע היה מודע לקשיים הכלכליים שאיתם התמודדה החברה, אך סירב להוסיף ולהשקיע בה ולכן נדרשו מקורות מימון חיצוניים אחרים שהצדיקו את דילול אחזקותיו.

 

"כחומר ביד היוצר"

השופטת רחל ברקאי דחתה את טענות התובע ביחס להעברת המניות הראשונה והשנייה, וציינה שאלה בוצעו כנגד השקעות כספיות חיצוניות וערבויות שנדרשו לחברה עקב מצבה הכלכלי הקשה. לעומת זאת, היא הגיעה למסקנה שונה ביחס להעברת המניות האחרונה. היא ציינה שמעדותו של התובע ניתן היה להבין את אישיותו המורכבת ואיך הפך "כחומר ביד היוצר" בידי הנתבע וכלל בני המשפחה.

 

לדבריה, בשלהי 2009 ביקש השותף הישראלי להוציא את התובע מהחברה כחלק ממהלך של צירוף משקיע חיצוני נוסף. היא קיבלה את טענת התובע שנתן את הסכמתו להעברת יתרת מניותיו בתמורה לקבלת חצי מהמניות בחברת הפצה בלעדית למוצרי "גומי גאם", אך בהמשך, ועקב הטעייה מכוונת מצד הנתבע, הוחתם על הסכם שרוקן מתוכן את כדאיות התמורה וביטל את בלעדיות חברת ההפצה.

 

לדברי השופטת, השותף הישראלי היה "חדור מטרה" לסלק את התובע מהחברה כשהוא מודע לחולשותיו, ולא פרס בפניו תמונה מלאה ואמיתית באשר לשווי מניותיו בחברה. על הנתבע, נקבע, היה לגלות בפני התובע את ספרי החשבונות של גומי גאם על מנת שיוכל לקבל החלטה מושכלת ביחס לתמורה המגיעה לו, אך הוא "השכיח" ממנו את הדבר תוך שימוש במילים חמות ובמניפולציות רגשיות.

 

בסיכומו של דבר, קבעה השופטת ברקאי שמאחר שהתובע נתן הסכמתו העקרונית ליציאתו מגומי גאם, לא ניתן להשיב לו את אחזקתו, אך הוא זכאי לתמורה הולמת שתביא בחשבון את שווי מניותיו נכון לתחילת 2010 ואת הלוואת הבעלים הרשומה לטובתו. השופטת קראה לצדדים להסדיר את התמורה הכספית מחוץ לכותלי בית המשפט.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ המבקש: עו"ד מאיר סחיווסחורדר, עו"ד יוסף אטון
  • ב"כ המשיבים: עו"ד רז בן דור, עו"ד עדי בראונשטיין – משרד חיים צדוק ושות', עו"ד גדי אפריאט
  • עו"ד דנה ליבנה זמר עוסקת בדיני תאגידים
  • הכותבת לא ייצגה בתיק

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
אילוסטרציה
צילום: shutterstock
צילום: אסי סולטן
עו"ד דנה ליבנה זמר
צילום: אסי סולטן
מומלצים