הגבר המתעלל הפסיד - וגרושתו תקבל חצי מהדירות
במשך שנים סבלה אישה מאלימות פיזית ונפשית קשה של בעלה. אחרי שאזרה אומץ להיפרד היא תבעה את חלקה בנכסים שרשומים על שמו
בית המשפט לענייני משפחה באשדוד קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה גרושה, שבמשך שנים סבלה מבעלה מהתעללות פיזית ונפשית קשה, וקבע שהיא זכאית למחצית משתי דירות
שנרשמו בבלעדיות על שמו. השופטת ענת אלפסי דחתה את טענותיו שלפיהן האישה ויתרה על חלקה בהן, וקבעה ש"הסכמתה" ניתנה תחת איומים.
לפני כמה חודשים ניגש בית המשפט להכריע בתביעה לחלוקת רכוש שהגישה האישה. פסק הדין, שהותר כעת לפרסום, עסק בעיקר בארבעה נכסי נדל"ן שהיו רשומים על שם הבעל: שתי דירות, משרד וחנות.
האישה הייתה בת 16 כשהכירה את בעלה וברחה מהבית לגור איתו. הוא היה אז בן 28. ב-2004 הם התחתנו למורת רוחם של הוריה, ומאז עד 2012 חיה האישה תחת צל של אלימות, קנאה ואימה. לפני כחמש שנים היא אזרה אומץ ועתרה להרחקת בעלה מהבית, ובמקביל הגישה תביעת גירושין. במרס 2014 חויב הבעל בגט. בין לבין הוגש נגד הבעל כתב אישום על אונס, אלימות פיזית, איומים ועוד. הוא הודה בחלק מהאישומים, הורשע ונגזרו עליו 140 שעות לתועלת הציבור ופיצוי של 500 שקל לאשתו.
תביעה
בגלל האלימות: הגרוש הפסיד בחלוקת הרכוש
עו"ד מור אוזרקובסקי
על רקע פרידת בני זוג דרשה האישה לקבל חלק גדול יותר מהמשאבים בטענה שבמשך שנים סבלה מנחת זרועו של הבעל. בית המשט הסכים איתה
בתביעה סיפרה האישה שבעלה בגד בה עם נשים רבות ונהג לכפות עליה יחסי מין בניגוד לרצונה. כבר בשנה השנייה לנישואים, הוסיפה, היא ניסתה לשים קץ לחייה. לדבריה לאורך כל החיים המשותפים היא עבדה ועזרה בפרנסת הבית, אך בעלה השתלט על הכספים. לטענתה הנכסים צריכים להתחלק ביניהם שווה בשווה, והסיבה היחידה שהם לא נרשמו גם על שמה נבעה מהתנהגותו הכוחנית.
מנגד טען הבעל שאשתו ניצלה אותו כדי שתוכל להימלט מבית הוריה ולהשתלט על נכסיו. הוא הכחיש לחלוטין כל נקיטת אלימות, וטען כי הודה בעבירות רק כדי לסיים עם ההליך הפלילי. לטענתו אין לאשתו לשעבר שום זכות בנכסים שנרכשו מכספו או מכספי אביו, שכן לאורך הנישואים הם שמרו על הפרדת רכוש מוחלטת. הוא הפנה לכמה מכתבים שהאישה חתומה עליהם ובהם היא מוותרת על רכושו.
אבל השופטת ענת אלפסי ציינה שהזדעזעה כשעברה על אותם "מכתבים" שבהם מאשרת האישה "בדעה צלולה" ו"מרצון חופשי" שלא תהיה זכאית לדרוש מבעלה דבר. היא הזכירה בהקשר זה שהאישה סיפרה שלפני שהוחתמה על אחד מהם לקח אותה בעלה לבית קברות והראה לה את הקבר שייכרה לה אם תעזוב אותו.
לעומתה, עדותו של הנתבע הותירה על השופטת רושם קשה, עוין ומאיים. השופטת קבעה כי אין לה ספק שהמכתבים האלה נכתבו על ידי התובעת מתוך חשש מנחת זרועו.
"לא 'דעה צלולה' הייתה כאן, ואף לא 'רצון חפשי', אלא ניסיון לשרוד ותו לא", כתבה השופטת אלפסי. היא הבהירה לנתבע כי אם באמת היה רוצה לשמור על הפרדת רכוש, היה עליו לערוך הסכם ממון, אולם היא מניחה כי אף בית משפט לא היה מאשר לו הסכם כרצונו. לפיכך, המכתבים הללו אינם מוכיחים את טענתו כי לתובעת אין זכויות בנכסים.
השופטת מצאה כי הבעל לשעבר לא הוכיח שהיה לו כסף ומנגד, התובעת הוכיחה כי לאורך השנים תרמה לפרנסת המשפחה. משכך, הוכח כי שתי דירות שרכש הנתבע מהוות נכס משותף. עם זאת, לנוכח עדות אבי הנתבע, השופטת קיבלה את הטענה כי החנות והמשרד נרכשו מכספו עבור הנתבע במתנה ולכן שייכים רק לו.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
- עו"ד מירב אלמוג עוסקת בדיני משפחה
- הכותבת לא ייצגה בתיק
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
