שתף קטע נבחר

ולתפארת מדינת ישראל

הדוקטור מדליק את משואת הספורט ובוחר את 14 הנשים והגברים שהשפיעו בצורה המשמעותית ביותר על הספורט הישראלי, במרוצת שישים ותשע שנות קיומה של המדינה

לרגל יום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל החלטתי לבחור את הספורטאים המשפיעים ביותר בעיניי על הספורט המקומי בתולדותיו. ברוח ה'כחול-לבן' של החג, ברשימה נכללים ספורטאים שלפחות מרבית הכשרתם כמו גם הקריירה הספורטיבית שלהם התרחשו בארץ. הקריטריונים לבחירה היו הישגיהם בזירה הבינלאומית, אשר פעמים רבות שברו את "תקרת הזכוכית" בענף שבו התחרו, ותרומתם לקידום הספורט בישראל.

 

בנוסף כוללת הרשימה גם בעלי תרומה יוצאת דופן אחרת לפיתוח הספורט הישראלי, אם כמאמנים או כאנשי חזון ומעשה. הרשימה, כמתבקש בספורט, מדרגת את המופיעים בה בסדר עולה, כך שבסופה, במקום ה-1, מופיע הראוי ביותר בעיני הדוקטור לתואר הספורטאי הבכיר של ישראל.

 

מי המשפיע/ה מכולם? (צילומים: יעקב סער - לע"מ, ראובן שוורץ, יוסי רוט) (צילומים: יעקב סער - לע
מי המשפיע/ה מכולם?(צילומים: יעקב סער - לע"מ, ראובן שוורץ, יוסי רוט)

 

14) אבי כהן. מי שכונה בבריטניה: "הבקנבאואר של המזרח התיכון" בשל סגנונו המלוטש, ראיית המשחק ויכולותיו הפיזיות. השחקן הישראלי הראשון ששיחק באנגליה. החתמתו ב-1980 על ידי ליברפול, המועדון המוביל באירופה באותם זמנים, שקולה לכך שברצלונה תחתים מחר את איתן טיבי. כהן היווה חלק מסגל מרשים, שכלל שמות כמו דלגליש, סונס, ראש, וקלמנס, והולי את הקבוצה לזכייה בגביע האלופות ופעמיים באליפות אנגליה. גם אם לא הירבה לשחק במשך שלוש שנותיו שם, עדיין החתמתו והיכולת שהפגין שם, פתחה את הדלת עבור הכדורגלנים הישראלים באנגליה ובאירופה בכלל.

 

"הבקנבאואר של המזרח התיכון". אבי כהן בימיו בליברפול (צילום: AP)
"הבקנבאואר של המזרח התיכון". אבי כהן בימיו בליברפול(צילום: AP)

 

13) אלי אוחנה. ככל הנראה הכדורגלן הישראלי הטוב והמצליח ביותר. אוחנה הוא היחיד שגם שיחק וגם זכה בגביע אירופי, יחד עם מכלן הבלגית ב-1987. שנה אחר כך, אוחנה הוסיף זכיות בסופרקאפ האירופי ובאליפות הבלגית. בתום העונה הוא נבחר לשחקן הצעיר המצטיין באירופה, תואר ששנה קודם לכן הוענק למרקו ואן-באסטן ושנה אחריו לפאולו מלדיני.

 

בישראל אוחנה זכור לטובה בתור הכוכב הגדול ששב מחו"ל לליגה הארצית והחזיר את בית"ר ירושלים לגדולתה. בניגוד לאחרים, גם בנבחרת הצליח אוחנה להביא את יכולותיו לידי ביטוי. שער הסלאלום שלו מול אוסטרליה, ששלח את הנבחרת למשחקי ההצלבה מול קולומביה לפני מונדיאל 90', מהווה עד היום את אחד מרגעי השיא של הכדורגל הישראלי.

 

אוחנה. כיכב בבלגיה וחזר כדי להחזיר את בית"ר לגדולתה (צילום: גטי אימג'ס)
אוחנה. כיכב בבלגיה וחזר כדי להחזיר את בית"ר לגדולתה(צילום: גטי אימג'ס)

12) טל ברודי. ברודי, שהגיע בשנת 1965 עם משלחת ארה"ב להשתתף במשחקי המכביה, עשה עלייה כשהוא מוותר בכך על קריירה ב-NBA (בדראפט של אותה שנה הוא נבחר במקום ה-12). הוא אמנם הגיע לישראל עם המעבר שלו למשחק מקצועני, ובכך הוא חריג ברשימה, אך לאור העובדה שכל הקריירה שלו כשחקן בוגר התרחשה כאן ולאור תרומתו יוצאת הדופן לעיצוב וקידום ענף הכדורסל בארץ, מקומו כאן הוא הכרחי.

 

אין עוררין על כך שאפשר לחלק את הכדורסל הישראלי לתקופה שלפני הגעתו של ברודי ולתקופה שאחריה. בצוותא עם "מר כדורסל", יהושע רוזין, ברודי הביא אלמנטים חדשים רבים מהכדורסל המקצועני, ששינו את פני הענף בארץ. שנה לאחר הצטרפותו למכבי תל אביב הוא הוביל את הקבוצה לגמר גביע אירופה למחזיקות, והיה גם שותף לזכייה ההיסטורית בגביע אירופה ב-1977. בכך סלל ברודי את הדרך לשאר ההישגים ולביסוס מעמדו של הכדורסל הישראלי כענף הספורט הקבוצתי המצליח ביותר של ישראל בכל הזמנים.

 

סלל את הדרך. טל ברודי (צילום: תומריקו) (צילום: תומריקו)
סלל את הדרך. טל ברודי(צילום: תומריקו)

 

11) איאן פרומן. אמרת טניס ישראלי, אמרת פרומן. יליד דרום אפריקה, היה טניסאי חצי מקצועני שאף שיחק בנבחרת הדיוויס של ישראל. אהבתו למשחק ולישראל דחפה אותו יחד עם תורמים נוספים להקים בשנת 1976 את מרכז הטניס הראשון בישראל. הקמת המרכז ברמת השרון היוותה נקודת מפנה בהפיכת הטניס הישראלי למקצועני.

 

פרומן היה גם זה שהצליח להביא לראשונה טורניר במסגרת סבב ה-ATP לישראל. בכהונתו כיו"ר המרכז הוקמו 13 מרכזים נוספים, מקריית שמונה (שם גדל דודי סלע) ועד לערד. לאורך השנים, מאות אלפי ילדים ובני נוער התאמנו באותם מרכזים, ושם גם צמחו כל שחקני הטניס המובילים של ישראל, מעמוס מנסדורף ועד אנדיוני.

 

מרכז הטניס ברמת השרון. הוקם ביוזמתו של איאן פרומן (צילום: ראובן שוורץ )
מרכז הטניס ברמת השרון. הוקם ביוזמתו של איאן פרומן(צילום: ראובן שוורץ )

 

10) רלף קליין. הילד מגרמניה שברח להונגריה ושרד את השואה, החל את דרכו דווקא ככדורגלן. היה זה גיולה מאנדי, המאמן היהודי האגדי, שהמליץ לקליין לעבור לכדורסל. לאחר שעלה בגיל 20 לארץ, נקלט קליין על ידי יהושע רוזין במכבי ת"א, שבשורותיה שיחק במשך הקריירה שלו וזכה איתה בשש אליפויות ובשישה גביעים.

 

לאחר פרישתו הפך למאמן, ובשנת 1970 מונה למאמן מכבי תל אביב. הישג השיא שלו היה כמובן הזכייה בגביע אירופה ב-77'. במצטבר, אימן קליין את מכבי 15 עונות ובכולן זכה עמה באליפות המקומית. כמאמן הוא גם חתום על הישג השיא של נבחרת ישראל – מדליית הכסף באליפות אירופה 1979. קליין גם רשם היסטוריה אישית ולאומית, כשב-1983 'סגר מעגל' ומונה לתפקיד מאמן נבחרת הכדורסל של מערב גרמניה (טרם נפילת החומה והאיחוד).

 

רלף קליין ז"ל. חתום בין השאר על הישג השיא של נבחרת ישראל (צילום: לע"מ)
רלף קליין ז"ל. חתום בין השאר על הישג השיא של נבחרת ישראל(צילום: לע"מ)

 

9) עמוס מנסדורף. מי שבשיאו דורג במקום ה-18 בעולם, שמהווה עדיין את נקודת השיא של טניס הגברים בישראל, סיים את הקריירה המקצוענית שלו עם מאזן של 304 נצחונות וזכייה בשישה טורנירים מקצוענים. הילד שגדל על מגרשי מרכז הטניס ברמה"ש, עשה היסטוריה כשב86' הפך לישראלי היחיד שזכה בטורניר הבינלאומי במגרש הביתי. במסגרת הנבחרת הביא מנסדורף יחד עם שלמה גליקשטיין את ישראל לראשונה אל הבית העליון של גביע דייוויס, בדרך להופעה היסטורית ברבע הגמר. לאחר פרישתו הפך מנסדורף למאמן טניס בארץ ובחו"ל, היה קפטן נבחרת הנשים, ועוסק באימון טניסאים צעירים בנבחרות העתודה.

 

עמוס מנסדורף. דורג בשיאו במקום ה-18 בעולם (צילום: צביקה ישראלי, לע"מ)
עמוס מנסדורף. דורג בשיאו במקום ה-18 בעולם(צילום: צביקה ישראלי, לע"מ)

 

8) אורן סמדג'ה. בן למשפחת ג'ודוקאים, שסגנונו התקיף והמהיר הקנו לו מעמד עולמי כבר בגיל צעיר יחסית. למחרת המדליה ההיסטורית של יעל ארד זכה סמדג'ה בארד במשחקים האולימפיים בברצלונה ב-1992. גם לאחר הזכייה במדליה המשיך סמדג'ה להצליח ואף זכה במדליית הכסף באליפות העולם ב-95'. אחרי שפרש החל סמדג'ה בקריירת אימון, שהגיעה לשיאה (עד כה) כשחניכו אורי ששון זכה בארד בריו. בעקבות זאת הפך סמדג'ה לישראלי הראשון שזכה במדליה אולימפית גם כספורטאי וגם כמאמן.

 

סמדג'ה עם המדליה מברצלונה 92'. הראשון שזכה גם כספורטאי וגם כמאמן (צילום: יוסי רוט)
סמדג'ה עם המדליה מברצלונה 92'. הראשון שזכה גם כספורטאי וגם כמאמן(צילום: יוסי רוט)

 

7) עמנואל שפר. מאמן נבחרת ישראל בכדורגל. תחת הדרכתו רשמה הנבחרת את שני הישגי השיא שלה: רבע גמר הטורניר האולימפי של מקסיקו 68' (שם היא הודחה לאחר הגרלה), וההופעה ההיסטורית הראשונה היחידה והמכובדת של הנבחרת במונדיאל 1970. שפר, יליד גרמניה שבזמן השואה נמלט לקזחסטן, התחיל שם בקריירת הכדורגל שלו. בתום המלחמה הוא שב לפולין והקים קבוצה יהודית, בה שימש כמאמן-שחקן. ב-1950 ובעקבות התנכלות מצד המשטר החליט שפר לעזוב לישראל, והשתלב כשחקן בליגה בקבוצת הפועל חיפה.

 

עמנואל שפר ז"ל. הצטיין בקורס מאמנים לצד ריינוס מיכלס האגדי (צילום: צביקה טישלר)
עמנואל שפר ז"ל. הצטיין בקורס מאמנים לצד ריינוס מיכלס האגדי(צילום: צביקה טישלר)

 

לאחר פרישתו, ובצעד חריג ביותר לאותם ימים, שב שפר לגרמניה לשם הסמכה כמאמן. פרט מעניין שיכול להעיד על איכויותיו יוצאות הדופן הוא העובדה ששפר נבחר למצטיין בקורס, בצוותא עם ריינוס מיכלס ההולנדי (שפיתח את ה'טוטאל פוטבול' של נבחרת הולנד ונחשב לאחד מגדולי המאמנים בעולם). בישראל הוביל שפר בתחילה את נבחרות הנוער למספר זכיות באליפות אסיה.

 

על בסיס אותן נבחרות נבנה הסגל ששיחק במקסיקו 68' ו-70' וכלל שחקנים כמו שפיגלר, רוזנטל, שפיגל ופייגנבוים. לא בכדי נחשב שפר למאמן "גרמני", קשוח מאוד, קפדן ביותר ובעל סגנון בוטה שדגל בסגנון משחק אגרסיבי. דרישותיו היו גבוהות ביותר מעצמו ומשחקניו.

 

6) מיקי ברקוביץ'. "מ-י-ק-י... אתה תהיה ברקוביץ'". מעטים הספורטאים הישראלים שזכו להיות מונצחים במערכון של הגשש החיוור. עבור רבים זו כבר הוכחה לכך שמיקי ברקוביץ' הוא ללא ספק הכדורסלן הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים, ועדיין, האיש שמזוהה יותר מכל אחד עם כדורסל ישראלי. ברקוביץ' היה שותף בכיר להישגים הגדולים ביותר של הכדורסל בארץ, החל מגביעי אירופה עם מכבי ת"א (77' ו-81') דרך מדליית הכסף עם נבחרת ישראל באליפות אירופה, שם גם נבחר ל-MVP של הטורניר.

 

טל ברודי ומיקי ברקוביץ' מניפים את גביע אירופה ב-1977 (צילום: יוסי רוט) (צילום: יוסי רוט)
טל ברודי ומיקי ברקוביץ' מניפים את גביע אירופה ב-1977(צילום: יוסי רוט)

 

5) אלכס שטילוב. התעמלות, לצד שחייה ואתלטיקה, נחשבת לאחד משלושת הענפים המובילים והיוקרתיים ביותר במשחקים האולימפיים. שטילוב הוא המתעמל הישראלי היחיד שהופיע בגמר אולימפי (ועוד פעמיים) וגם היחיד שזכה במדליות באליפויות עולם. הישג השיא שלו הוא הזכייה במדליית זהב באליפות אירופה ב-2013 (בתרגיל הקרקע). על אף שהוא בשלהי הקריירה שלו, שטילוב הוא הספורטאי היחיד הפעיל מתוך הרשימה הזו. התקווה היא שגם הוא יהווה השראה ויפרוץ את הדרך לאחרים להצלחה בענף התעמלות המכשירים.

 

גדול המתעמלים הישראלים. אלכס שטילוב (צילום: EPA) (צילום: EPA)
גדול המתעמלים הישראלים. אלכס שטילוב(צילום: EPA)

 

4) איתן אורבך. הדולפין מחיפה היה לישראלי הראשון שזוכה במדליית זהב באליפות אירופה לנוער. ההבטחה התממשה כאשר ב-1996 השתתף אורבך כחלק מנבחרת השליחים במשחה 4X100 מעורב, בגמר הראשון של ישראל בתולדות המשחקים האולימפיים בשחייה. ארבע שנים לאחר מכן בסידני, אורבך הפך לישראלי הראשון שמייצג את המדינה בגמר אולימפי אישי בשחייה (מקום שמיני במשחה ל-100 מ' גב). עד היום הוא הישראלי היחיד ששחה בשני גמרים אולימפיים. אורבך הוא בהחלט בין אלה שסייעו לקדם את הישגי השחייה ואת הגברת המודעות לענף בארץ.

 

סייע לקדם את הישגי השחייה בארץ. איתן אורבך (צילום: יוסי רוט)
סייע לקדם את הישגי השחייה בארץ. איתן אורבך(צילום: יוסי רוט)

 

3) יעל ארד. הספורטאית הישראלית הראשונה אי פעם לזכות במדליה אולימפית (כסף בברצלונה 92'). בעקבות הזכייה של ארד (ושל אורן סמדג'ה – ע"ע) גילינו לפתע שאנחנו בעצם מעצמת ג'ודו. המדליות הביאו לגל של צעירות וצעירים שגילו את ענף הג'ודו והחלו למלא את מכוני האימון. מאז נוספו לנו עוד שלוש מדליות ארד (אריק זאבי 2004, ירדן ג'רבי ואורי ששון 2016), עובדה שהופכת את הג'ודו לענף האולימפי המוביל של ישראל. העובדה שאישה הייתה הראשונה להביא מדליה למדינה, שימשה ומשמשת מקור השראה לספורטאיות רבות ותרמה רבות לקידום נשים בספורט.

 

מקור השראה. יעל ארד בברצלונה 1992 (צילום: יוסי רוט)
מקור השראה. יעל ארד בברצלונה 1992(צילום: יוסי רוט)

 

2) גל פרידמן. הישראלי היחיד המחזיק בשתי מדליות אולימפיות. בנוסף פרידמן הוא הישראלי הראשון והיחיד עד כה שזכה במדליית זהב אולימפית. מעבר להישגיו האולימפיים והעולמיים הוא שימש תמיד כמודל לספורטאי נחוש, מתמיד ומקצוען. כך למשל הוא היה אלוף ישראל באופניים בקטגוריה של רכיבת הרים. הישגיו של פרידמן ללא ספק היוו השראה לישראלים נוספים. המשך ההצלחה של ישראלים בענף נמשכה כאשר שחר צוברי זכה במדליית ארד בגלישת רוח בבייג'ינג. גם כיום ממשיך פרידמן לאמן במסגרות שונות ולחשוף צעירים וצעירות לספורט הימי.

 

גל פרדימן. היה ספורטאי נחוש, מתמיד ומקצוען (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
גל פרדימן. היה ספורטאי נחוש, מתמיד ומקצוען(צילום: ראובן שוורץ)

 

1) במקום הראשון ברשימת מדליקי משואות הספורט הישראלי: אסתר רוט שחמורוב.

גם ממרחק ארבעים ואחת שנה מהישג השיא שלה, אסתר רוט שחמורוב, מי שמחזיקה בשיא הישראלי ל-100 מטר (11.45 שניות) שנקבע בחצי הגמר של אולימפיאדת מינכן 72', היא עדיין הספורטאית הבכירה ביותר של ישראל. זאת אם מביאים בחשבון את שלל הישגיה: גמר אולימפי ב-100 מטר משוכות, פעמיים חצי גמר (ב-100 מ' וב-100 מ' משוכות במינכן), בנוסף ל-6 מדליות ממשחקי אסיה, בהן חמש זהב, כולל אחת בקפיצה לרוחק. על רקע היעדר תרבות ספורט מקצוענית בארץ בכלל ובאתלטיקה בפרט, ואיתה העדר בתנאים להצמחת אלופים אולימפיים, הרי ברור שמדובר באתלטית נדירה ואדירה.

 

אתלטית נדירה ואדירה. אסתר רוט שחמורוב (צילום: יעקב סער, לע"מ)
אתלטית נדירה ואדירה. אסתר רוט שחמורוב(צילום: יעקב סער, לע"מ)

רוט שחמורוב (משמאל). התגברה גם על טראומת מינכן (צילום: יעקב סער, לע"מ)
רוט שחמורוב (משמאל). התגברה גם על טראומת מינכן(צילום: יעקב סער, לע"מ)

 

הישג השיא שלה היה המקום השישי בגמר 100 משוכות באולימפיאדת מונטריאול, כשלפניה מסיימות חמש רצות ממדינות הגוש המזרחי. רבים בעולם טוענים כי אילו היו נערכות אז בדיקות סמים רציניות, היא בהחלט הייתה יכולה לסיים עם מדליה ואפילו מזהב. כל אלה, בשילוב סיפורה האישי של ההגעה לשיא לאחר התגברות על טראומת מינכן - בה איבדה את מאמנה האישי עמיצור שפירא שנרצח יחד עם חבריו ואת האפשרות להתחרות בגמר בעקבות פרישת המשלחת הישראלית מהמשחקים - הופכים אותה, גם ביום העצמאות ה-69, לספורטאית הישראלית הבכירה בכל הזמנים.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: עמית שאבי "ידיעות אחרונות"
טקס הדלקת המשואות
צילום: עמית שאבי "ידיעות אחרונות"
מומלצים