צילום: שי יחזקאל

דניאל גל מ'תאג"ד': "נשים מרגיעות אותי. עם גברים זה יותר מורכב"

איך עוד היא נרגעת ולמה היא שמחה שהפריצה הגדולה שלה קרתה רק לקראת גיל 30. "היום אני יודעת להתמודד עם התחושה המנקרת שאני לא באמת יפה או רזה"

דניאל גל.  "עברתי מחלה נוראית, תסמונת גיליאן ברה כשהייתי בת 12, והשיקום ממנה גרם להרבה דברים להיות קטנים עלי"  (צילום: שי יחזקאל, סגנון: ראובן כהן)
דניאל גל. "עברתי מחלה נוראית, תסמונת גיליאן ברה כשהייתי בת 12, והשיקום ממנה גרם להרבה דברים להיות קטנים עלי" (צילום: שי יחזקאל, סגנון: ראובן כהן)
"ביומיום אני לא מתאפרת, לא מתלבשת ולא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שקניתי בגדים חדשים"  (צילום: שי יחזקאל, סגנון: ראובן כהן)
"ביומיום אני לא מתאפרת, לא מתלבשת ולא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שקניתי בגדים חדשים" (צילום: שי יחזקאל, סגנון: ראובן כהן)

דניאל גל, בת 29, שחקנית ורקדנית, התפרסמה בזכות התפקיד של רותם הפרמדיקית שגילמה בסדרה הישראלית "תאג"ד" ששודרה ב־Yes. כשהייתה בת 12 לקתה בתסמונת גיליאן ברה והייתה מרותקת לכיסא גלגלים במשך חודשים. אחרי שיקום ארוך היא רקדה בלהקת בת שבע ולמדה משחק בסטודיו של ניסן נתיב. בשנים האחרונות גילמה תפקידים בסדרות כמו "חיים אחרים", "פצועים בראש" ו"גאליס", בהצגות תיאטרון ובפרסומות. גל שיחקה גם בסרט "כיפה אדומה" ו"הלהקה האחרונה בלבנון".

 

ישבנו לשיחה עם גל על כל מה שמרגיע אותה. שמענו על המדיטציה שבשחייה, היכולת לסמוך על אחרים - ובעיקר גילינו שלא כל כך פשוט להירגע כשאת אחת הכוכבות הנוסקות בישראל.

 

להקשיב לגוף

"אני לא מאמינה בהפרדה בין הגוף לנפש, אלא מאמינה שהגוף הוא הנפש. הם אחד, כמו שאני אחת. אבל אם בכל זאת יש הפרדה ביניהם, אני חושבת שהיחס הפוך ככל שמתבגרים. השנה אהיה בת 30, ואם עד היום הגוף שלי תמיד היה רגוע והנפש השתוללה, עכשיו יש משהו בנפש שנרגע, שמתיישב, כאילו אני מתמקמת בתוך הגוף של עצמי לראשונה, ומצד שני הגוף הוא, מה שנקרא, מתחיל את הרגרסיה.

 

"אני בנאדם שהיה בכושר כל חייו. הייתי רקדנית, וטיפלתי המון שנים בשיטת אילן לב בעצמי ובאחרים. עברתי מחלה נוראית, תסמונת גיליאן ברה כשהייתי בת 12, והשיקום ממנה גרם להרבה דברים להיות קטנים עלי, אבל עדיין יש משהו בגוף שצריך לחשב מסלול מחדש.

 

"אני כבר לא יכולה לא להתאמן. אם פעם היו לי תקופות שבהן לא הייתי מתאמנת, זה כבר לא קורה. פתאום יש חריקה, פתאום כואבת לי הכתף. הגוף צריך אותי מפוקסת עליו. אני גם צריכה למצוא את מה שמתאים לי ולהיות הרבה יותר ספציפית. אז הנפש התיישבה, והגוף שואל שאלות".

 

לקחת חופש

"אחרי 'תאג"ד' לקחתי את החופש האמיתי הראשון בחיי - חודשיים וחצי חופש. היו לי רק הצגות, וחוץ מהן הפסקתי לעשות הכל,

"אין לי מסכים בבית, אין לי מחשב, אין לי טלוויזיה. המסך היחיד הוא האייפון שלי. אני פחות רואה סדרות. הספורט הלאומי שלי הוא לשבת, לבהות ולחשוב מחשבות"

כולל כושר. לא נסעתי לשום מקום, פשוט הייתי בחופש מהכל. מבחינתי זה כמעט כמו לא להיות קיימת בעולם, כי אם אני לא עושה עכשיו תפקיד בתיאטרון או בטלוויזיה, אז אני לא קיימת. החופש שנמשך חודשיים וחצי היה ריפוי ענק מהבחינה הזאת, כי אני כן קיימת בעולם בשבילי הרבה יותר מאשר כל אחד אחר".

 

לשמוע את השעון הביולוגי

"סביב גיל 30 המושג של פוריות וילדים מתחיל לבקש את תשומת הלב שלי, משהו שמבחינתי היה עד עכשיו 'איפה זה ואיפה אני?'. גם אם אני לא רוצה עכשיו, אני שומעת את הגוף מבקש ומעניש אם לא. למשל, ה־PMS שלי הרבה יותר משמעותי. הפוריות דופקת על הדלת ואומרת: 'הלו!'.

 

"זה לא מתאים לי לחיים, אבל אני צריכה להתאפס. מלחיץ אותי הרעיון של משפחה משלי, אבל עוד יותר מלחיץ אותי לחשוב על עצמי בתור אמא, מחנכת, אחראית על יצור חסר אונים, כי אני מרגישה בעצמי כמו יצור חסר אונים. אבל עצם ההקשבה לדבר הזה, לא לנסות להדחיק אותו ולהתעלם ממנו, דווקא מרגיעה אותי".

 

להכיל את התהילה

"המקצוע שלי הוא דבר מיוחד - עובדים מאוד קשה על משהו, ורק שנה אחר כך הוא פורץ. עם תאג"ד, למשל, העולם התוודע לסדרה חצי שנה אחרי שסיימתי לעבוד עליה, ואז חוויתי את זה בשנית, יחד עם כל המדינה. אני שמחה שזה קרה לי דווקא לקראת גיל 30 ולא בגיל 22, כי מההיכרות עם עצמי בגיל 22 לא הייתי מתמודדת עם זה טוב. אני חושבת שהייתי מייסרת את עצמי מאוד. היום אני יודעת הרבה יותר טוב להתמודד עם תחושת הבלוף שמנקרת לי באחורי המוח - שאני לא באמת שחקנית טובה, שאני לא באמת יפה או רזה.

 

מתוך "תאג"ד", באדיבות yes    (מתוך תאג"ד באדיבות yes)

מתוך "תאג"ד", באדיבות yes
מתוך תאג"ד באדיבות yes

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

"היום אני גורמת לעצמי ליהנות מזה. יש כל מיני קצוות לדבר הזה - פתאום להפוך למישהו ציבורי שעוצרים אותו ברחוב והיכולת לשמח ילד חולה סרטן דרך סרטון שאני שולחת, זה כוח שצריך לנהוג בו מאוד בזהירות, ולמען האמת הוא עדיין חדש ואני עדיין לומדת אותו".

 

לסמוך על אחרים

"הדבר שהכי מדהים אותי בחודשים האחרונים הוא שפתאום יש לי צוות של סטייליסט, מאפר ומעצב שיער. הם מכינים אותי לפרמיירות והשקות, ואני מאוד נהנית פתאום 'להתחפש' לאיזה גלאם. כיף לי כי אני מאמינה שהדמות הזאת קיימת בי, וכיף לי להיות ככה לערב אחד. ביומיום אני לא מתאפרת, לא מתלבשת ולא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שקניתי בגדים חדשים. אגיע למצב שאין לי תחתונים ואני צריכה ללכת לקנות אותם, או שבמקרה אעבור ליד חלון ראווה, אראה איזו שמלה, אכנס ואקנה אותה בלי למדוד בכלל.  

 

"מלחיץ אותי לחשוב על עצמי בתור אמא, אחראית על יצור חסר אונים, כי אני מרגישה בעצמי כמו יצור חסר אונים" (צילום: שי יחזקאל, סגנון: ראובן כהן)
    "מלחיץ אותי לחשוב על עצמי בתור אמא, אחראית על יצור חסר אונים, כי אני מרגישה בעצמי כמו יצור חסר אונים"(צילום: שי יחזקאל, סגנון: ראובן כהן)

     

    "אז עכשיו יש לי 'גלאם סקוואד' וזה נחמד מאוד, כי אני באמת לא מבינה בדברים האלה, ואם יש משהו שתמיד הייתי טובה בו, זה לסמוך על אנשים אחרים, לא משנה מה עברתי בחיים. גם על במאים אני סומכת מאוד. המדיניות שלי בחיים היא 'מקסימום אתאכזב'. אני מודה לעצמי על הליקוט של האנשים שסביבי".

     

    להיות מוקפת בנשים

    "אני אוהבת נשים מאוד, אוהבת להיות בסביבתן. נשים מרגיעות אותי. ככל שאני מתבגרת יותר אני מרגישה ערוץ פתוח ואיזו הבנה בסיסית. אני מרגישה שהאהבה הכי גדולה שלי בעולם יכולה להיות לנשים והשיברון הכי גדול גם עם נשים. יש בהן משהו יותר חזק ונכון מבחינתי, עם גברים זה פשוט מורכב יותר. עכשיו נכנסנו לעידן הבת, וזה גם מרגיע אותי. לא משנה מה גברים יעשו או יגידו, עדיף להם פשוט לשתף פעולה. אני חושבת שזה נורא מפחיד אותם, והעובדה שדונלד טראמפ נבחר רק מאשרת את זה - הם פוחדים מאוד לתת לאישה למשול".

     

    על שער "מנטה". "אני בנאדם שמתמכר ומעדיפה לבחור את ההתמכרות שלי בחוכמה" (צילום: שי יחזקאל)
      על שער "מנטה". "אני בנאדם שמתמכר ומעדיפה לבחור את ההתמכרות שלי בחוכמה"(צילום: שי יחזקאל)

       

      לעשות כיף בתוך הראש

      "אין לי מסכים בבית, אין לי מחשב, אין לי טלוויזיה. המסך היחיד הוא האייפון שלי. אני פחות רואה סדרות. הספורט הלאומי שלי הוא לשבת, לבהות ולחשוב מחשבות. כל כך מעניין לי איתי. אני יכולה לצחוק בקול רם מעצמי ומהשטויות שלי שרצות לי בראש. יש שם לפחות 25 אנשים בפנים שמנהלים דיאלוגים כי יש להם דעות. אני גם לא מתעסקת ברשתות החברתיות, יש מישהו שמנהל לי את הפייסבוק. אני בנאדם שמתמכר ומעדיפה לבחור את ההתמכרות שלי בחוכמה, אז ממסכים אני נמנעת".

       

      להתמסר לישע

      "ישע היא הכלבה שלי בת ה־12. לפני שמונה שנים התנדבתי בעמותה של כלבים במשך ארבעה חודשים, והיא הייתה שם כל הזמן. אף אחד לא רצה אותה והיא פשוט באה והתיישבה עלי והחליטה שהיא הבת שלי. לא רציתי אותה, גרתי בדירת 27 מ"ר ועבדתי המון, אבל תכל'ס אם לקחת כלב אז לקחת אותה, כי כל הקונפליקט שלה בחיים זה אם לשכב על צד שמאל או על צד ימין.  היא נורא דואגת לי, ואם היא תראה סצנה שבה מישהו כועס עלי, היא תנבח בטירוף ולא תיתן לזה לקרות. בנוכחות שלה ובדאגה שלה אלי היא מרגיעה אותי".

       

      להיות בשינוי

      "הקלישאה של הפרעות אכילה היא באמת הדבר הכי לא מיוחד בעולם. תסתכלי ימינה או שמאלה, כולם סובלים מזה. אני גם לא קיצונית - לא הגעתי לאשפוזים או משהו דומה, פשוט הייתי מענישה את עצמי בהרעבה מדי פעם. היום המצב הרבה יותר בשליטה, אבל הניסוח של שליטה מצחיק כי מלכתחילה מדובר באישיו של שליטה.

       

      "בנושאים רבים בחיים שלי מה שמרגיע אותי או מה שגורם לי לחיות בשלום עם עצמי זה שינוי - אין דיאטה אחת שנכונה בשבילי. אני יכולה להוריד חלב לחודשיים ואז לחזור, ואז להוריד גלוטן ולחזור.

       

       

      "הייתי מענישה את עצמי בהרעבה מדי פעם. היום המצב הרבה יותר בשליטה" (צילום: שי יחזקאל, סגנון: ראובן כהן)
        "הייתי מענישה את עצמי בהרעבה מדי פעם. היום המצב הרבה יותר בשליטה"(צילום: שי יחזקאל, סגנון: ראובן כהן)

         

        "אני חושבת שהריקוד היה קרקע פורייה שעליה אפשר לפתח הפרעת אכילה, אבל הוא לא הסיבה. הסיבה היא שליטה. עד היום כשאני מצטלמת ופתאום יש צילום שער, אני צריכה לעשות לעצמי שיחת הכנה ולהזכיר לעצמי: 'את לא דוגמנית, את שחקנית. אם תשדרי רזון אינסופי, מה זה ישדר? איזה טוב זה יעשה לעולם? אז תאכלי לפני הצילומים'".

         

        לקנן

        "מה שעשיתי בחופש שלי היה לבנות לעצמי בית. זו דירה מושכרת, אבל סידרתי אותה וקיננתי בה. תמיד גרתי בחורים, והשלב של הקינון הוא חלק מההערכה מחדש, כשהבנתי שהקן שלי צריך לשקף אותי בצורה הטובה ביותר. זה משהו שעושים לאורך זמן, אז בכל יום אני מוסיפה לבית משהו קטן".

         

        לשחות

        "השחייה בשבילי היא כמו מדיטציה. גיליתי את זה במקרה. אני פחות אוהבת לרוץ, אז החלטתי לנסות יום אחד לשחות. אני חושבת שלא שחיתי מגיל שש. השחייה מרגיעה אותי. אין פעילות גופנית שגורמת לי להיות כאן ועכשיו כמו שחייה. זה רק מה שאת עושה עכשיו - להזיז את המים, להתקדם קדימה. אין לי מחשבות, ואני לא חושבת על האודישן שהיה לי או יהיה לי, וזה כשלעצמו הדבר הכי מרגיע שאני יכולה לעשות בשביל עצמי".

         

        איפור: איציק ואקיל ל"סולו" /// שיער: זיו אמסלם /// ע. סטיילינג: לירון שטיינמץ /// טופ נוצות: פראדה ל"הלגה עיצובים" /// בגד גוף: ישראדאנס /// חגורה: זארה /// בגד גוף: אלכסנדר וונג ל"פקטורי 54" /// שמלה: דיסקוורד ל"הלגה עיצובים"

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד