זה ייגמר בבכי / טור

מכירים את זה שהקבוצה שלכם יורדת ליגה? אם תשאלו את השאלה הזאת אוהדים של הפועל ת"א, לפחות אלו שמרכיבים כרגע את הגרעין הקשה, כנראה רובם יענו לכם בלא. אבל בעוד פחות משבוע כל אוהד, בין אם הוא בן 4, 26, או 88 לא יוכל לשכוח את ה־13 במאי 2017 - היום בו הפועל ת"א ירדה ללאומית.

28 שנה זה הרבה זמן, באמת. הנה, רוצים הוכחה? קבלו. בפעם האחרונה שהפועל ירדה ליגה, קומוניזם, כריות בכתפיים ו"בחזרה לעתיד 2" היו באופנה. ואם זה לא מספיק, מה תגידו על זה שסטטיק ובן־אל אפילו לא נולדו.

בחזרה לעתיד 2? שחקני הפועל ת"א(צילום: אורן אהרוני)

וכן, אני יודע ששום דבר לא סגור והכל יכול לקרות בכדורגל, ועוד שלל קלישאות שכבר נמאס לדקלם. אבל נו, באמת, מישהו מאמין שדווקא במחזור האחרון של העונה, אחרי כל כך הרבה הזדמנויות שלא נוצלו לעלות מעל לקו האדום, פתאום הכל ישתנה ואיזה נס יקרה?

לפני שתקפצו עליי עם "שכחת את עונת האליפות והשער של האיש שאסור להגיד את שמו בזמן פציעות?" - לא, ממש לא שכחתי. אבל לא כדאי להתחיל להשוות את הפועל של אז לזו של היום, נכון?

אז בואו נדבר תכלס - גם אם (וזה חתיכת אם) הפועל תצליח (איכשהו) לכבוש ולנצח את רעננה, היא ממש לא תלויה בעצמה, אלא בחסדיו של שק החבטות מקריית־שמונה, שאמור להתאמץ מול אשקלון. השחקנים

 של תומר קשטן יכולים לקשקש בתקשורת כמה שהם רוצים על ספורטיביות וכל מיני אמרות חסרות תוכן, אבל קצת קשה להאמין להם אחרי ההתבזות מול כפר־סבא בסוף השבוע.

נכון, אשקלון זו לא ריאל מדריד ואפילו לא הפועל באר־שבע, והצמד אזולאי את אזולאי אמור להאכיל אותם ק"ש (הייתי חייב), אבל אם הפועל לא יודעת לקחת, למה שק"ש תיתן?

זה הולך להיות שבוע ארוך ולא פשוט בכלל לכל אוהד אדום. שבוע של לחץ, עצבים ובסוף כנראה גם כמה דמעות. איך שרים סטטבוי ובן־אל תבורוש? "יש רק ציפייה, בלי עניין".