"החלטתי להפסיק את טיפולי הפוריות ולאמץ"

אביבה רוזן, עיתונאית, תסריטאית, מחזאית וסופרת, כמעט קיפחה את חייה בניסיונות להרות באמצעות ניסיונות הפריה קשים ומתסכלים: "לפני 20 שנים החלטנו שאנחנו רוצים להרות ואז התברר שישנן בעיות פוריות. בסיום התהליך של ההפריה הראשונה החלה אצלי היפר-סימולסציה קשה (גריית יתר). זהו מצב שבו השחלות מפרישות נוזלים", אומרת רוזן.

"הייתי עם כאבים, עליתי עשרה קילו בתוך מספר ימים, ומהר מאוד הבנתי שאני בבעיה רצינית", היא מספרת. "הגעתי לבית חולים ואושפזתי שם למשך שבועיים, כשאני סובלת מתופעות לוואי קשות. לדעתי הייתי בסכנת חיים. היו לי נוזלים בריאות ודלקת ריאות חריפה. הייתי מחוברת לאינפוזיה במשך 24 שעות ביממה. רופאי ריאות הגיעו אליי למחלקת נשים".

במצב הזה רוזן קיבלה את ההודעה כי ההריון לא נקלט: "כל הדבר הזה נעשה כדי להיכנס להריון ואז הודיעו לי שבסופו של דבר אני לא בהריון. ישבתי במיטה ובכיתי. בעלי נכנס למיטה כדי לנחם אותי ובדיוק אז האחות נכנסה והתחילה לצעוק עלינו שזה לא בית מלון".

קראו עוד:

- טיפולי פוריות: מה הנזק שנגרם לתינוקות?

- כשהזוג הצעיר בטיפולי פוריות: 10 דרכים לעזור

- בעיות פוריות: מתי יש באמת סיבה לדאגה

האם המשכת לנסות להרות גם לאחר מכן?

"כן, המשכתי לנסות אך ללא הצלחה. בתחילת התהליך לא היה לי שום מושג לגבי הפריות. כשאישה חולמת על ילדים היא לא חולמת על הפריות. כל העניין הזה מנוגד לגמרי לקטע האינטימי שאת חושבת עליו בדרך ליצירת ילד ומשפחה. בכלל לא חשבתי שיכולות להיות כאלה סכנות בדרך להריון. מדובר על רכבת הרים שבה משולבים יחד כל ההורמונים, הציפיות והלחצים. קשה מאוד לשמור על שלוות נפש בתקופה כזאת".

מה גילית לגבי יחס החברה הישראלית לאישה שלא מצליחה ללדת?

"החברה הישראלית מאוד תומכת במאמצי הפריה. כולם רוצים ילדים ומי שלא רוצה ילדים נחשב כאדם שמשהו לא בסדר אצלו. מבחינת החברה יש פה קבלה של הכול כחלק מהתהליך. תעשיית ההפריות היא תעשייה שמגלגלת הרבה מאוד כסף ויש לה אינטרס להזין את עצמה, אז מעלימים כל מיני דברים. ההבדלים בין כל מיני מקומות שעושים הפריות, הן ביחס למטופל והן בגישה, הם הבדלים תהומיים. אני התמודדתי גם עם סרטן השד וכשניסיתי להבין האם זה יכול להיות קשור גם להורמונים והפריות ניסו להגיד לי שזה לא נכון אבל זה משהו שצריך לקחת בחשבון ולהיות מודעים אליו". 

ואז הגיע הטלפון

חמש שנים לאחר מכן קרה מקרה ששינה את חיי בני הזוג: "בשלב כלשהו הייתה הפריה שבה נאמר לי שנכנסתי להריון", מספרת רוזן, "אבל כשהלכתי לבדוק את דופק העובר אז לא היה דופק. עשו לי גרידה והבינו שהיו שלושה עוברים. בזמן הזה החלטתי עם עצמי שמההריון הזה, כך או כך, ייצא ילד. כשהבנו שההריון כשל, החלטנו שהולכים על אימוץ".

בני הזוג נרשמו לתהליך אימוץ וחודש וחצי לאחר מכן צלצל הטלפון: "הנייד צלצל ובשרו לי שיש לנו תינוקת", משחזרת רוזן. "הייתי באמצע העבודה, באמצע ראיון, והייתי כל כך נרגשת ומבולבלת שאמרתי שאחזור אליהם וניתקתי את השיחה".

אביבה וקרן אור(צילום: אלבום פרטי)

כיצד התנהל תהליך האימוץ?

"דיברנו עם הרופא שטיפל בתינוקת ומיד הבנתי שכל הסיפור הזה לא קרה סתם. הסתבר שהתינוקת, קרן אור שלנו, נולדה ב-28 במאי, יום הולדתה של אמי ז"ל, וזה היה גם התאריך שבו הייתי בהריון. הרגשנו שכל צירופי המקרים שהיו פה כאילו לא מתקבלים על הדעת. התהליך עצמו היה מאוד מהיר. בערב ראש השנה נסענו לאוקראינה ובראש השנה עצמו קיבלתי את קרן לזרועותיי. כעבור שלושה-ארבעה ימים כבר היינו הורים שלה. אצלנו זה היה אימוץ 'לוקסוס' בו הכל זרם בצורה מדהימה והתינוקת הייתה מדהימה. היא הייתה בת שלושה חודשים וחצי ובמשקל של תינוק שנולד. היא הביטה בנו בסקרנות וזה בהחלט נדיר".

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

אילו אתגרים עומדים בפני מי שמחליט לאמץ?

"קודם כל, ההחלטה האם לאמץ או לא תלויה מאוד באדם עצמו ובראיית עולמו. יש אנשים שאופציה של אימוץ בכלל לא נראית להם אפשרית. הם מוכנים לעבור עשרות הפריות ורק לא לאמץ. בנוסף לכך, צריך להתמודד עם המון פחדים בתהליך הזה. הכול מתנהל בחשאיות. אני למשל עברתי מפורום הפריות והריון לפורום אימוץ ושם שאלתי מה התהליך ולמה צריך לצפות. הזהירו אותי שלא אכתוב על האימוץ ולא אגיד על כך לאף אחד לפני שיוצאים מאוקראינה, כי יכולים לקרות עוד המון דברים עד שנוחתים בארץ. כל כך הרבה דברים יכולים להשתבש בדרך".

באיזה גיל סיפרת לבתך שהיא מאומצת?

"מההתחלה המילה 'אימוץ' הייתה באוויר. היינו עושים פיקניקים עם חבורת המאמצים מהפורום. כשקרן אור הייתה בת שלוש היה הסיפור של 'תינוק המריבה' והיא התחילה לשאול מה זה אימוץ. הסברתי לה ובתוך 24 שעות היא שאלה את כל השאלות הכי קשות כולל השאלה: 'למה האמא לא רצתה אותי?'. הסברתי לה שזה לא חוסר רצון אלא חוסר יכולת ושמדובר בעוני שאנחנו לא מכירים אותו בכלל".

הרגע שאביבה מחזיקה את קרן אור לראשונה:

כיצד החברה הישראלית מתייחסת לילד מאומץ?

"דרך העיניים של קרן אור ושלי אני חושבת שהחברה מקבלת יפה מאוד את נושא האימוץ ושהיא פתוחה לכך. מבחינתנו זה לא שינה שום דבר, וקרן אור ילדה אהודה ומקובלת. היא מדברת על כך שהאימוץ נותן לה תחושה שהיא מיוחדת בצורה חיובית. יש לה קלסר עם שם האמא, היכן נולדה וכו. יש לנו את כל המידע הבסיסי. אפשר להתחיל לחפש וזה מה שאנחנו עושים עכשיו. היא מאוד סקרנית לדעת מה קורה עם האמא הביולוגית שלה".

מה המסר שלך לאישה ששוקלת לעבור טיפולי פוריות?

"כל אישה שמתחילה את התהליכים האלה צריכה לקחת הכול בחשבון ולעשות שיקולים מתאימים. בהתחלה זה נראה מאוד רומנטי - לעשות מאמצים להרות ילד. אני לא בעד לוותר על ילדים, אולם כשישנן בעיות פריון צריך לעשות את הדרך בצורה זהירה ומושכלת. לעיתים כדאי לעצור ולשקול אימוץ או אומנה.

"במשך שנים המלצתי לנשים כי במקום לעבור הפריות כדאי שיחשבו על אופציה של אימוץ. היום, לצערי אופציית האימוץ מחו"ל פחות טובה כי רוב המדינות סגורות, הילדים יותר גדולים והתהליך יותר קשה, ועדיין יש כיום כל מיני דרכים בהן ניתן להיות הורים וצריך לחשוב על הכול".  

בימים אלו יוצא לאור רומן שכתבה אביבה רוזן בשם "מעבר לקיר. אהבה", המגולל את סיפור ההפריות ותהליך האימוץ.