הקיר שהעמידו רמי טריף ומאוריציו מונטלטי חזק. קיר יציב, שני מטרים גובהו, שני מעצבים בנו אותו במו ידיהם. אלא שהקיר של מונטלטי וטריף לא עשוי מבלוקים, גם לא מאבן או מיציקת בטון, אלא מפטריות חיות.
מעצב איטלקי ומעצב ישראלי-דרוזי נפגשו בירושלים ובאמסטרדם. האחד מתמקד בביו-דיזיין וקיימות, ועוסק ביצירת חפצים ממיקרואורגניזמים. השני חוקר תרבות המצביע על תמורות חברתיות דרך התבוננות בחפצים, במלאכות ייצורם המסורתיות ובשינויים שהן עוברות. זו הייתה נקודת הפתיחה המסקרנת למפגש בין טריף ומונטלטי. איך זה קשור לאיים, גבולות, גדרות ומחסומים, ולמה כדאי לכם להכין סלסלה ריקה בבואכם למרכזיית בזק שנסגרה, זו שממול לתיאטרון ירושלים, שתתעורר הערב לחיים, לשבעת ימי שבוע העיצוב ירושלים?
את הסטודיו שלו פתח רמי טריף בג'וליס, כפר מגוריו בגליל המערבי. כאן נפגשים עיצוב תעשייתי עם מחקר תרבות, עבודה עבור לקוחות עם פרויקטים אישיים, טכנולוגיה עם אמנות, חשיבה מושגית עם קראפט מסורתי, מזרח ומערב, עבר ועתיד. כור היתוך של חומרים המגדירים זהות ועוברים בחינה מחדש.
הסטודיו של מונטלטי נמצא באמסטרדם. להולנד הגיע מאיטליה ללימודי התואר השני במחלקה לעיצוב קונטקסטואלי באקדמיית איינדהובן. לפני שבע שנים הקים את הסטודיו,Officina Corpuscoli, - סדנת הגופיפים, והיום הוא גם שותף ב-Mycoplast, חברת סטארט-אפ שמפתחת את מחקריו בתחום הפטריות למוצרים טבעיים מבוססי מיסליום – זן פטריות שחיוני לפירוק חומרים ולמחזור החיים בטבע.
בלי לנצל את משאבי הטבע
בעבודתו חותר מונטלטי להציג תפיסות ושיטות ייצור חדשות של חומרים ומוצרים. עבודתו מבוססת על צמיחה ועיבוד חקלאי, ולא על אופני הייצור הנפוצים, הנשענים על ניצול משאבי הטבע.
במחקריו הוא מתמקד בדרכים שבהן ניתן לרתום את שלל הפטריות כאמצעי ליצירת מגוון חומרים טבעיים לחלוטין, שיכולים בין היתר להחליף תרכובות סינתטיות, שמקורן בנפט. למשל הפלסטיק לסוגיו, או תרכובות מהונדסות כמו OSB או MDF הפופולריים בתעשיית הבנייה והריהוט, אך מכילים דבקים רעילים שאנחנו נושמים יומיום בבתינו. בתרכובות שמולטנטי מייצר, הפטריות משמשות כדבק טבעי, חי, שמחבר בין האלמנטים – צמחים שונים, פסולת חקלאית וסיבים טבעיים – ליצירת חומרים אחידים וקשיחים, וכאמור – טבעיים לגמרי.
כבוגר תואר ראשון ושני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, מכיר טריף את ירושלים מקרוב. את מונטלטי, לעומת זאת, לא הכיר כלל. שושבין השידוך היה טל ארז, האוצר הראשי של שבוע העיצוב ירושלים. אחרי שני ביקורי בזק, כאן ובאמסטרדם, נעשה שאר העבודה בשלט רחוק. על אף המרחק הפיזי ועולמות העשייה השונים של השניים, התפתח ביניהם שיתוף פעולה הרמוני ופורה, שהפיג את החששות הראשוניים.
"אני רציתי לשתף את נקודות המבט שלי מהצד החצי ערבי חצי ישראלי", מספר טריף, "ומאוד עניין אותי לשמוע את ההתרשמות של מאוריציו, שזה היה הביקור הראשון שלו בארץ. מיד כשנחת רציתי שיגיע לירושלים ויכיר את המצב, ולא רק את בית הנסן. בהתחלה נכנסנו לעיר העתיקה, סיירנו בכל הרובעים, בשוק, בכותל, בכנסיית הקבר. מאוריציו נוצרי, ועד גיל תשע למד על ירושלים במסגרת לימודי הדת, ומאוד עניין אותו לראות את כל המקומות שסיפרו לו עליהם".
הם דיברו על האינטראקציה של האנשים עם האבנים בירושלים. על קדושתן של אבני העיר הן ליהודים, הן לנוצרים והן למוסלמים. על הצורך בפיזי כדי לממש את הרוחני, על האינטראקציה עם האבן כדרך לתקשר עם אלוהים. הם דיברו על איים (התמה של שבוע העיצוב), על גבולות ועל חומת ההפרדה. "למאוריציו היה מוזר שירושלים כל כך מפולגת ומחולקת. במפה אפשר לראות את החלוקה של העיר לטריטוריות בהתאם לקהילות המרכיבות אותה – חרדיות, חילוניות, ערביות, נוצריות, וגם את החומה שמחלקת את העיר".
"אלה היו שלושה ימים מאוד אינטנסיביים", מספר מונטלטי בראיון סקייפ. "היינו בתל אביב, בירושלים וגם בכפר של רמי. אתה רואה סיטואציות מאוד שונות, ומרגיש חלוקה ומעקב. במיוחד היה מעניין לראות את מה שמכנים 'חלוקות זמניות' בירושלים, ואני מתכוון למחסומים הזמניים שהמשטרה מציבה בדרכים ציבוריות, שנועדו להפריד בין ישראלים ופלסטינים".
הזמני נהיה קבוע
המחסום המשטרתי שבו נתקלו ושאליו מתכוון מונטלטי ריתק אותם. "זה איזשהו אלמנט בטון, כמו הגדר אבל קצת יותר קטן", מסביר טריף, "שמוצב במקומות שונים בין מזרח העיר למערבה. ומה שהיה מעניין באלמנט הזה, שהוא היה מעוצב: עשוי מבטון לבן, בגימור של טקסטורת אריחים שנוצרו בתבנית ומדמים אבן ירושלמית, וכתוב עליו – מחסום משטרתי זמני נייד. הרעיון של מחסום משטרתי זמני נייד נראה לי מאוד מצחיק כאשר פה הכל זמני אבל לא ממש נייד, ומה שזמני בעצם נהיה קבוע. מה עוד שהמחסום הזה מנסה להיטמע בתוך הנוף העירוני, להתייפייף וכאילו להגיד 'אני לא פה'. היה משהו אירוני בזה שבעצם יש כאן המשך של איזו אחידות ארכיטקטונית שכופים על ירושלים, כאשר למעשה היא עיר מאוד מגוונת ומחולקת לקהילות ושכונות וקונפליקטים".
"יש משהו מעניין באובייקט כזה, שמעוצב באסתטיקה מקושטת ונעימה לעין, המדמה את האבן המקומית. אבל למעשה מדובר באלמנט אדריכלי עם סתירה מובנית, והוא היה ההשראה המרכזית ליציאה לעבודה ולשיקוף מושג הגבול", מוסיף מונטלטי. אומנם מטרת הצבתו של המחסום היא כנקודת הפרדה, אבל למעשה הוא מהווה נקודת מפגש ואינטראקציה, אומרים השניים. מפגש בין איזורים, בין תרבויות, בין קבוצות חברתיות. נקודת איחוד אל מול הניסיון לניתוק.
טריף: "דיברנו גם על הרעיון שהמחסום והגדר מהווים ביטוי פיזי לפחד של אנשים מהאחר. כי זה בעצם לייצר לעצמנו זהות נפרדת – 'אני כאן והוא שם'. זה מגיע מאותו מקום של קידוש האבנים לצורך תקשורת. אני צריך אמצעי פיזי שימחיש את תחושת הביטחון, שיגן עלינו. בפועל חומת ההפרדה בירושלים לא באמת מייצרת הפרדה. ביומיום, בסופו של דבר, יש שיח ודיאלוג שהוא מעל כל הקונפליקט הזה. איזושהי התנהלות של הישרדות של שני הצדדים כדי לקיים איזושהי שגרת חיים.
"ובהקשר לאינטראקציה בין שתי הקבוצות, דיברנו על שפה ומה תפקידה בתוך ירושלים. אם אתה יודע ערבית או לא, אם אתה יודע עברית או לא. השפה יכולה להוות מחסום, אבל היא גם יכולה להיות גשר. אפשר למצוא את שתי הדוגמאות בתוך העיר".
S(e)ameness, המיצב שיציגו מהערב בשבוע העיצוב ירושלים, מצליח לחבוק הכל: המחסום, חומת ההפרדה, האבן הירושלמית ("אבן הגיר שפעם באמת נחצבה בהרי ירושלים, אבל היום היא מגיעה מהצפון והדרום, מהשטחים ולפעמים גם מטורקיה"), וקיר פטריות שגובהו כשני מטרים והוא יוצר מעשרות בלוקים של פטריות שיטקי שהגיעו מהולנד כמצע רדום ומוקפא, נלחצו בתבנית ויגדלו במהלך התערוכה.
גם האלף-בית העברי וזה הערבי ("רצינו לייצג את השיחה הקיימת-לא-קיימת בירושלים של השגרה"), ייוצג, כשהוא חרוט באבן בהתזת חול, בטכניקה שבה כותבים על מצבות שיש – תהליך שהחל בסיתות ידני מסורתי בג'מעין ליד שכם, משם הגיעו האבנים, ונמשך בשלומי ("זה קצת אירוני. אנחנו עושים סוג של מצבה לגדר"). חומרים ומלאכות מקומיים מקבלים פרשנות אקטואלית – האבן הסולידית, הדוממת, פוגשת את החומר האורגני, החי והמשתנה תדיר, של הקיר.
All That Is Solid Melts into Air כתבו קארל מארקס ופרידריך אנגלס במניפסט הקומוניסטי לפני 150 שנה, בתארם את השתלשלותם של מאבקי המעמדות. זה גם היה המוטו של טריף ומונטלטי.
"הקיר שלנו הוא ישות חיה. הוא צומח ומתפתח ומזין. ועם זאת, מעצם היותו מורכב מחומר חי, הוא נועד בסוף מעגל חייו להירקב ולהתפורר. אבל רגע לפני כן, לקראת סוף שבוע העיצוב, יגיעו הפטריות לשיא בשלותן והמבקרים יוכלו לקטוף אותן מהגדר עצמה. תהליך זה של צמיחה וגדילה, מוות וחזרה לטבע מסמל את המשאלה להתפוררות המחסומים החברתיים. הגבול וההפרדה קורסים מעצמם, ובכך מבטלים את תפקידם ומהות קיומם".
