אסף אמדורסקי נזכר ב-15 דקות יקרות במיוחד

"הוא האמין לה"  

ברחובות כבר לא ירוץ, את שמה לצעוק כבר לא יצחק

המסע אל האלבום "מנועים שקטים" מתחיל בעצם ב-1995, בסוף העבודה על האלבום השני שלי, שהיום האחרון ליצירתו באולפן נגדע בקול ירייה - רצח רבין. הרדיו הפסיק את חגיגת הרוק ששררה בשנים שעד הרצח, ושורות בסינגלים שכבר יצאו התקבלו בגוון פוליטי משהו, אף אם זו לא הייתה כוונת המשורר.

עטיפת "מנועים שקטים"

בזמן שהרדיו היה במצב חצי התורן, בסוף שבוע רגוע שארך בעצם כל השבוע, המועדונים והרייבים בחוץ התחילו להפוך לדבר שבשגרה ולהביא לחיינו הרבה אוויר והרבה גאווה ותחושת שייכות לכפר הגלובלי. אנחנו כבר מאוד מאוד דומים לעולם הגדול ומתכתבים מוזיקלית עם כל הבירות החשובות.

"במערבולת"

בלי חשש ובלי כאב / חצי תפוח הכל מרוח / קשקושים בתוך הלב / תמיד קשוח 

עם גסיסתו של הרוק החלו לבעבע בארץ המועדונים הגדולים - אלנבי 58 ואחריו שכפולים בבאר שבע, חיפה, ירושלים, יגור ועוד ועוד. ב-1997 כבר התחלתי לממש את אהבתי להאוס הניו יורקי, ורכשתי מיקסר דיג'יי, שני פטיפונים של טכניקס ומלא תקליטי האוס.

במהלך טור בלתי נשכח שערכנו מושיק קופ, רונן בר חורין, יובל אורי ואני בארה"ב - עם הרודס, הסאמפלר, התופים - במטוסים קטנים על פני היבשת, חיפשנו בכל עיר שאליה הגענו מועדונים, האוס, תקליטים וסינטים. כלהקת מפיקים ישבנו אחר כך כולנו באולפנים עם השלל. עם הרבה עבודת סמפול ומכונות הקלטה נוצר "מנועים שקטים".

"חלום כהה"

רגל אחת סוחטת את הגז / עיניים שקועות / עמוק בתוך חלום כהה

בזמן שהיד המשיכה למקסס בין שני פטיפונים, היו כמה להקות שלא נעלו את הגיטרות במחסן והמשיכו ליצור רוק ובהצלחה לא מבוטלת - המכשפות הייתה אחת מהן.

במשך הרבה זמן הזדחל הרצון לשתף פעולה עם ענבל פרלמוטר. המכשפות הייתה הצלחה אדירה, אבל הייתה לי הרגשה שהדברים שענבל מחזיקה בשרוול יעיפו אותי עוד יותר. משהו בהתכוונות שלה, בפראות, בתאווה לחיים ובציורים שציירה הבטיח שיש משהו מעבר לשירי המכשפות. כשהיא נכנסה עם הוולוו שלה בקיר בטון אחרי ארוחת ערב ראש השנה, התקווה לעבוד יחד נגמרה.

ענבל פרלמוטר. "הרגשתי שהיא צריכה להיות בתוך השיר"(צילום: שאול גולן)

ההלם היה מוחלט. אחרי חודשים של עריכות המילים ב"חלום כהה", כשהבנתי שאני בעצם שר על ענבל שנעלמה מוקדם מדי ובאקט כל כך אלים. כשהבנתי שהיא צריכה להיות שם בשיר ושאין כבר אפשרות לזמן אותה בגופה לאולפן, התחלתי להציק לליליאן שוץ, מי שגילתה את המכשפות, שתעזור עם הקלטה של ענבל מדברת. ראיונות, קטעי מילים בחזרות - כל מה שאפשר לסמפל. היא באה עם הקלטה מתוך תוכנית לזכר יצחק רבין מהערוץ הראשון.

ענבל, כהרגלה, דיברה מהר מדי וכשהאטתי את ההקלטה שלה קיבלתי באחת איזה טשטוש דיגיטלי שעזר מאוד להעביר את החשמל שליווה בעיניי את מהותה וגם איזה רמז לסימום שכזה, שהיה גם הוא חלק מההילה שאפפה אותה ואת כישרונה הרב. 

"15 דקות"

מקצה לקצה זה תמיד מתמצה / באותה נקודה / הכתמים מופשטים / הלילות מתקצרים לקו לבן

התאווה שלי עוד כילד שמתלווה לאבא בהקלטות בשנות ה-70 וה-80 להקליט באולפן גדול, הובילה אותי ואת חיים שמש לאולפני די.בי. שם קיבלנו את החום האנלוגי ממכונת 24 הערוצים שלהם ובמקביל הכנסנו את עצמנו לחובות יותר ויותר כבדים... המונה היקר של האולפן כמובן לא פגם בשאיפה למצוינות, וכך יצא שלקראת סוף המיקס של "15 דקות" מיקרופון הנוימן עמד מיותם ולי עדיין אין מילים ראויות לפזמון.

כבר הייתי מאוד גאה במילות הבתים ובטייק שירה, בסולו החצוצרה הספרדי שסחטנו מאבישי כהן המוכשר, אבל מילים לפזמון? טלפון בהול לסיון שביט: בואי מיד לאולפני די.בי. ומיד עוד שיחה דומה ליהלי סובול, שכבר הגיע עם סקיצה למילים - "בין קפה לקפה", "מדקה לדקה", ואנחנו יושבים שלושתנו במטבח של די.בי וטוחנים סיגריות, ומעבר לקיר רונן ומושיק ממשיכים ללטש את המיקס - למרות שהכל כבר מוכן.

אסף אמדורסקי בתמונה שמאחורי עטיפת האלבום(צילום: שרון דרעי)

חוזר לנוימן ומוריד טייק ראשוני של הטקסט החדש, והנה מוכן מה שיהפוך לא הרבה זמן אחר כך להצלחה ענקית ולאחד השירים הבולטים באלבום.

אסף אמדורסקי יופיע במועדון הבארבי בתל אביב ב-22 ביוני עם שירי "האלבום השני" ו"מנועים שקטים". זהו המופע השני בסדרת "רטרוספקטיבה בבארבי" (מתוך שלוש הופעות שבכל אחת הוא מנגן שני אלבומי עבר שלו במלואם, לפי סדר כרונולוגי).