תמיד מלכה, תמיד אופטימית: הסרטן ונכות הבת לא שברו את רוית ירקוני

מלכת היופי לשעבר לקתה בסרטן בהריונה, ילדה תינוקת משותקת, התגרשה, התרסקה כלכלית וילדיה עברו לגדול אצל אביהם. ועדיין היא מחייכת: "אלוהים איתי ואנצח"

רוית ירקוני.  "ניצחתי את מחלת הסרטן, אני חיה, יש לי ילדה מדהימה, חכמה וכובשת, אני קוראת לה 'ילדה רגילה על כיסא גלגלים', ואני יושבת ומדברת איתך. כל זה לא מובן מאליו, ואני מודה על כך יום־יום, שעה־שעה ודקה־דקה" (צילום: גילעד משיח)
רוית ירקוני. "ניצחתי את מחלת הסרטן, אני חיה, יש לי ילדה מדהימה, חכמה וכובשת, אני קוראת לה 'ילדה רגילה על כיסא גלגלים', ואני יושבת ומדברת איתך. כל זה לא מובן מאליו, ואני מודה על כך יום־יום, שעה־שעה ודקה־דקה" (צילום: גילעד משיח)
 ירקוני על שערי "לאשה"  לאורך השנים. "הייתי שמחה לחזור למסלול" (צילום: יקי הלפרין, ששון משה)
ירקוני על שערי "לאשה" לאורך השנים. "הייתי שמחה לחזור למסלול" (צילום: יקי הלפרין, ששון משה)

שירה של עפרה חזה "תפילה" ("שמור נא עלינו כמו ילדים"), המתנגן כרינגטון בטלפון הנייד של רוית ירקוני, מלמד אולי יותר מכל על הדרך שעברה מלכת היופי לשעבר ב־16 השנים האחרונות ועל המקום שבו היא נמצאת כיום. "למדתי ששום דבר אינו מובן מאליו, אבל אני יודעת שלמעלה נמצא אלוהים שמגן עליי והאמונה מחזקת", היא אומרת.

 

הגידול הסרטני בראשה, שעמו התמודדה במהלך ההיריון עם בתה השנייה, הלידה תוך כדי הקרנות, הבשורה הלא פשוטה כי הילדה סובלת משיתוק מוחין, הגירושים מבעלה והמצב הכלכלי הקשה שאליו נקלעה, כמו גם העובדה שכיום שלושת ילדיה אינם גדלים בביתה – כל אלו הובילו אותה לאמונה כי אם בכל זאת הצליחה לנצח לאורך הדרך, כנראה יש מישהו ששומר עליה. "כל יום אני מתפללת 'מודה אני' ואומרת 'שמע ישראל', ולמרות

"כל יום אני מתפללת 'מודה אני' ואומרת 'שמע ישראל', ולמרות שאני לא דתייה, אני מנהלת שיחות עם אלוהים גם כדי לבקש ובעיקר כדי להודות"

שאני לא דתייה, אני מנהלת שיחות עם אלוהים גם כדי לבקש ובעיקר כדי להודות".

 

להודות?

"כן. ניצחתי את מחלת הסרטן, אני חיה, יש לי ילדה מדהימה, חכמה וכובשת, אני קוראת לה 'ילדה רגילה על כיסא גלגלים', ואני יושבת ומדברת איתך. כל זה לא מובן מאליו, ואני מודה על כך יום־יום, שעה־שעה ודקה־דקה".

 

הפתעה בתיבת הדואר

ירקוני, אחת ממלכות היופי הבולטות שהיו לנו, בת 45, ועדיין קשה להישאר אדישים למראה שלה. "אני מרגישה היום יפה יותר מבעבר, כנראה בגלל הבשלות שבי, ובהחלט הייתי שמחה לחזור למסלול", היא מודה.

 

היא ילידת גבעתיים, שם היא מתגוררת גם היום. בת זקונים אחרי שלושה ילדים, שגדלה במשפחה חמה ועוטפת. "אם לא הם, שהיו שם בכל נקודה משמעותית בחיי, אני לא יודעת איפה הייתי כיום", היא מדגישה.  לתחרות מלכת היופי של שנת 1994 התגלגלה במקרה. 

 

את זוכרת את הרגע שהכתר הונח על הראש שלך?

"הייתי בהלם. עד הרגע האחרון לא האמנתי שזה קורה לי. אחרי זה הפכתי לדמות מוכרת בן־לילה, היו לי קמפיינים בארץ בעולם, ועשיתי גם דוגמנות מסלול – חמש־שש תצוגות ביום. לא היה מקום שלא דגמנתי בו. כשהייתי מגיעה הביתה עם כאבי רגליים נוראיים, אמא הייתה שמה לי כרית מתחת לרגליים. גיליתי שאני אוהבת את זה, היה לי נורא כיף לעסוק בדוגמנות".

 

את בקשר עם דוגמניות מאז, מלכות יופי לשעבר?

"יש לנו קבוצת ווטסאפ גדולה של מלכות יופי לשעבר, ואנחנו מתכתבות לפעמים, מקשקשות, מפרגנות, מברכות אחת את השנייה בימי הולדת. לעתים רחוקות יוצא לנו גם להיפגש".

 

את בעלה לשעבר, עו"ד שחר בן עמי, הכירה דרך שכנה. "הוא היה חבר של בעלה והיא אמרה לי: 'מספיק עם כל הדוגמנים ושחקני הכדורגל', כי יצאתי בין היתר עם הכדורגלן איציק זוהר. היא הסבירה לי: 'הגיע הזמן שתתחברי לאדם עם שתי רגליים על הקרקע, אחד שיודע מה הוא רוצה מעצמו', ואני נפגשתי עם שחר וגיליתי תותח, אדם משכמו ומעלה".

 

בטקס ההכתרה כמלכת היופי, 1994 (צילום: ששון משה)
    בטקס ההכתרה כמלכת היופי, 1994(צילום: ששון משה)

       

    בבית החולים אמרו שאין לי כלום

    כשהייתה בת 27, השניים נישאו וגרו בשכונת בבלי בתל־אביב. שנה אחרי שהתחתנו נולדה הבת הבכורה רוני (18), "ובמפתיע נכנסתי שוב להיריון", מספרת ירקוני. "בין רוני לדור יש הפרש של שנה וחודשיים בסך הכל".

     

    היא מספרת על היריון תקין. "הרגשתי נהדר, פרחתי, עד שבוקר אחד קמתי עם צוואר וכתפיים תפוסים. כשזה לא חלף, הלכתי לבדיקות והציעו שאנוח. בחודש השביעי המצב כבר החמיר. היו לי סחרחורות, התקשיתי לעמוד על הרגליים והגעתי למצב שלא יכולתי לגדל את התינוקת שלי. אמא שלי ואחותי היו אלה שגידלו אותה".

     

    מה אמרו לך בבדיקות?

    "שאין לי כלום, שזה כנראה קשור להיריון ושאנוח, עד שהגעתי למצב נורא שלא יכולתי לעמוד. היו לי הקאות בלי סוף ואפילו למקלחת ולשירותים לא יכולתי להגיע לבד. בפעם האחרונה שהגעתי לבית החולים, המשפחה הודיעה לצוות שלא ישחררו אותי

    "עברתי הקרנות ואז הייתי הולכת לפגייה, יושבת ליד דור ובוכה עלייה ועליי. חוץ מלשכב על הספה לא יכולתי לעשות כלום, בוודאי לא להרים, לחתל, להאכיל"

    בלי תשובות. לא יכלו לעשות לי בדיקת סי־טי בגלל ההיריון, ורק אחרי שהגיע סטאז'ר שאמר: 'למה אתם מענים את הבחורה?!' שלחו אותי לבדיקת MRI. זמן קצר אחר כך הגיעה אליי קבוצה גדולה של רופאים, ביקשו מכולם לצאת והודיעו לי ולבעלי שמצאו אצלי בראש גידול בגודל של תפוז. אני מקרה נדיר, אז הראשון בארץ והרביעי בעולם, של אישה בהיריון שהיה לה גידול בראש".

     

    איך הגבת?

    "אי־אפשר לעכל בשורה כזו. בוקר אחד הייתי אישה בריאה בשיא תהילתה, ובבוקר שאחרי אני אישה חולה שלא ברור אם תצליח לצאת מזה. ברגעים הראשונים קרסתי. אחר כך הייתי זו שחיזקה את המשפחה. אמרתי שהכל יהיה בסדר, שאחיה ושאצא מזה. הבטחתי להם שאנצח את המחלה ורק ביקשתי שלא יישברו לידי".

     

    היריון וגידול בראש. מה עושים?

    "הרופאים מעולם לא התמודדו עם דבר כזה. שאלו אם אנחנו רוצים להפיל, הסבירו שהטיפולים שאעבור עלולים לסכן את העובר, אבל שחר ואני לא הסכמנו לשמוע על כך. בשלב כזה העובר כבר היה ילדה לכל דבר, זו הייתה החלטה לא פשוטה, אבל אמרתי: 'אלוהים איתי'".

     

    אילו טיפולים עברת?

    "בדרך כלל מתחילים בטיפולים כימותרפיים, אבל בגלל ההיריון אמרו שנתחיל עם סדרה של 11 הקרנות. מהר מאוד עברתי גם ניתוח להסרת הגידול כשאני עם בטן של חודש שמיני, ובני המשפחה שהגיעו לנשק אותי לפני הניתוח חששו שזו הפעם האחרונה שאנחנו נפגשים. פחות מחודש אחר כך עברתי ניתוח קיסרי ועוד 22 הקרנות ואחריהן סדרה של טיפולים כימותרפיים. בסך הכל שנתיים וחצי של סיוט".

     

    את זוכרת את הלידה של דור?

    "עברתי ניתוח קיסרי, הספקתי לראות אותה, אבל בוודאי שלא הספקתי להתחבר אליה. לכל אישה שעוברת ניתוח קיסרי יש כאבים וקושי, על אחת כמה וכמה לאישה שהגיעה לניתוח לאחר ניתוח ראש והקרנות קשות מאוד, כשהיא יודעת שעוד מחכה לה סדרה ארוכה של הקרנות נוספות. לא ממש הייתי שם".

     

    קראנו לילדה על שם הרופא

    דור נולדה במשקל 1.650 ק"ג והועברה לפגייה. "גם אני נולדתי פגה כך שלא חששתי", אומרת ירקוני. "אלא שלמחרת נקראנו שחר ואני אל מנהל הפגייה. הייתי אחרי הקרנה, הראש כבר היה שרוף לגמרי וכך גם האוזניים, כל הגוף כאב לי מהניתוח הקיסרי, ולא העליתי על דעתי מה אנחנו עומדים לשמוע. מנהל הפגייה ישב מולנו, הוא אמר שמאוד קשה לו להגיד לנו את הדברים במצב שבו אני נמצאת, הייתה שתיקה לרגע ואנחנו לא הבנו. ואז הוא אמר שעשו לילדה אולטרסאונד ומצאו שהיא תסבול מסי־פי. שחר ואני הסתכלנו זה על זה ושאלנו מה זה אומר. בכלל לא הכרנו את המונח הזה. כשמנהל המחלקה אמר שזה שיתוק מוחין, בעלי, מההלם, קיבל התקף לב ואושפז".

     

    ואת?

    "אני הייתי תוך כדי טיפולים, ניהלתי קרב על החיים שלי, אז בכלל לא הייתי שם. לא נתתי לזה מקום, לא הייתי מסוגלת להכיל את הכל".

     

    חשבת שאולי זה קרה כתוצאה מההקרנות?

    "לא. הסבירו לנו מיד שאין קשר. סי־פי זה אי־ספיקת חמצן של שנייה במוח בזמן הלידה. זה פשוט מזל רע, למרות שבדיעבד זכיתי בילדה מדהימה, יותר טוב מזה לא יכולתי לבקש".

     

    הם קראו לילדה דור, על שמו של ד"ר דור זילברג, מי שהיה בעבר בן זוגה של ירקוני ונכח בניתוח הראש שלה. "קראנו לילדה על שמו לאות תודה על הדאגה ועל הרגישות שלו. לימים הוא התחתן עם יאנה קלמן (מלכת היופי לשנת 1995, שר"א)".

     

    גם אצלה התגלה גידול בראש.

    "כן, גם לה הייתה התמודדות לא פשוטה, אבל זה היה סיפור אחר

    "הזיכרון שלי נפגע וגם שיווי המשקל. אני לא יכולה ללכת על עקבי מסמר, למרות זה לא חשוב. ההליכה שלי לא תמיד יציבה, אני מתקשה לרדת במדרגות בלי מעקה"

    שלא דומה בכלל למה שאני התמודדתי איתו".

     

    במשך חודש וחצי שהתה דור בפגייה, ואמה ואחותה של רוית ירקוני טיפלו בה ובתינוקת שנותרה בבית. "בעלי היה שם בשבילי ודאג לי, ולמרות שהיום אנחנו לא ביחד, לא אוכל לשכוח לו את זה. הוא לא עזב אותי לרגע למרות שהיה בעל משרד גדול. הוא היה שם לאורך כל הדרך.

    "עברתי הקרנות מדי יום, וכשהייתי מסיימת אותן הלכתי לפגייה, יושבת ליד דור ובוכה עליה ועליי. לא יכולתי לגדל אותה ואת רוני. חוץ מלשכב על הספה לא יכולתי לעשות כלום, בוודאי לא להרים אותן, לחתל, להאכיל. כשיצאתי מבית החולים אחותי המהממת הייתה באה מדי יום ומוציאה אותי מהבית. היא הייתה לוקחת אותי לראות אנשים או לעשות סיבוב באוטו לים כדי שלא אשקע בעצב".

     

    איך הייתה ההתפתחות של דור?

    "ראו שיש לה בעיה. בגיל שנה, כשרוב התינוקות עושים צעד ראשון, היא לא הלכה. נפגעי סי־פי אינם יכולים להזיז את ארבע הגפיים. למזלנו, דור שלנו, שהיום בת 16 וחצי, יכולה להפעיל מחשב באמצעות יד אחת. היא גם לא נפגעה קוגניטיבית, היא ילדה מהממת, אהובה, חכמה מאוד, בכל מסגרת שבה היא נמצאת היא המובילה. היא קפטן של קבוצת כדורסל ומשחקת בעיקר עם יד ימין, שאיתה היא יכולה לתפקד ונעזרת גם ביד שמאל שכמעט לא מתפקדת. עמותות שלוקחות ילדים חולים לחו"ל רבות ביניהן מי ייקח אותה. היא ילדה מיוחדת, שמחה ומאושרת, שגם בגיל צעיר הצליחה לחפות בחוכמתה על המוגבלות שלה ויודעת לצחוק על הנכות שלה. כשהיא אומרת לי: 'בוקר טוב אמא, אני אוהבת אותך', זה לא מובן מאליו ואני מודה בלב לאלוהים".

     

     

    עם הילדים רוני (מימין), רועי ודור. "הסבירו לנו שהיריון שלישי יהיה סיכון גדול. הייתי בבדיקה שיגרתית, מה התברר? שאני בהיריון. זה היה סימן שאנחנו עושים נכון" (צילום: אלבום פרטי)
      עם הילדים רוני (מימין), רועי ודור. "הסבירו לנו שהיריון שלישי יהיה סיכון גדול. הייתי בבדיקה שיגרתית, מה התברר? שאני בהיריון. זה היה סימן שאנחנו עושים נכון"(צילום: אלבום פרטי)

       

      הפרופסור היה בשוק

      שנתיים וחצי לאחר שהתגלה הגידול הממאיר בראשה החלה ירקוני לחזור לעצמה. "סוף־סוף התחלתי לגדל את הבנות, ופתאום הכרתי אותן. דור הייתה בגן מיוחד ברעננה, ומרגע שהבראתי הקדשתי לה את כל כולי – טיפולים, פיזיותרפיה, רכיבה על סוסים. היה לי ברור שמעתה אלחם בשבילה. מעולם גם לא התביישתי, חלילה, או הסתרתי אותה. היא הגאווה שלי".

       

      איפה היא לומדת היום?

      "בבית הספר רון בתל־אביב, שהוא בית ספר לילדים עם צרכים מיוחדים.

      "בתי דור יכולה להפעיל מחשב באמצעות יד אחת. היא קפטן של קבוצת כדורסל, ובחוכמתה יודעת לחפות על הנכות שלה. עמותות שלוקחות ילדים חולים לחו"ל רבות ביניהן מי ייקח אותה"

      האנשים שפועלים שם הם מלאכים משמיים. הם יעשו הכל כדי לעזור לדור ולילדים כמותה".

       

      איך רוני מקבלת אותה?

      "הן שתי אחיות רגילות. כך גידלנו אותן".

       

      ומה מצבך כיום? נותרה פגיעה כתוצאה מהגידול?

      "הגידול ישב במוח על אזור הזיכרון ושיווי המשקל. לפני הניתוח הכינו אותי לכך שלא אזכור את הקרובים שלי ושלא אזהה את בעלי, את הוריי ואת הילדה. כשהתעוררתי בטיפול נמרץ ביקשתי שבעלי ייכנס לחדר. רציתי לראות אם אזהה אותו. לאחר שזיהיתי ביקשתי שישאל אותי שאלות, ועל כולן עניתי בהצלחה".

       

      ולמרות זאת, היא אומרת, אכן נותרה בעיה בזיכרון ובשיווי המשקל. "נפגעתי בעיקר בזיכרון לטווח הקצר, יכולים להגיד לי משהו ואני לא זוכרת. הזיכרון שלי נפגע כי הוציאו חלק מהמוח שאחראי עליו. גם שיווי המשקל נפגע. אני לא יכולה ללכת על עקבי מסמר כמו בעבר, למרות שזה ממש לא חשוב. ההליכה שלי לא תמיד יציבה, ובמדרגות בלי מעקה אני מתקשה לרדת.

       

      "רק עכשיו, שנים אחרי הניתוח, נשלחתי מטעם הביטוח הלאומי ל'מכון לשיקום נפגעי ראש – רקנאטי'. שנה שלמה, חמישה ימים בשבוע, עברתי שיחות עם פסיכולוגים, ריפוי בעיסוק, שיחות קבוצתיות, פגשתי אנשים שנמצאים במצבים שונים. זו הייתה שנה מדהימה, ואני מודה לאלוהים שהביא אותי לשיקום הזה. למדתי שם, בין היתר, איך להתמודד עם בעיות של שכחה: אני כותבת פתקים ביומן.

       

      שש שנים אחרי הניתוח, כשהבינה שכבר יצאה מכלל סכנה, החליטה רוית ירקוני להביא לעולם ילד נוסף. "חשבתי על רוני, בתי הבכורה, ורציתי שיהיה לצדה מישהו שיעזור בעתיד, שלא הכל ייפול עליה".

       

      לא חששת מהיריון נוסף?

      "הוסבר לנו שמדובר בסיכון גדול, כי הגידול בראש התפתח תוך כדי היריון ואי־אפשר לדעת אם זה קשור לשינויים ההורמונליים. אמרתי לפרופסור שדיבר איתנו: 'הכל יהיה בסדר, אלוהים איתי', והוא היה בשוק. אחר כך התבקשתי לשכב על המיטה לבדיקה שגרתית, ומה התברר? שאני כבר בהיריון. מבחינתי זה היה סימן שאנחנו עושים נכון.

      "נולד לנו ילד מדהים, רועי, כיום בן תשע, ואני יכולה רק להודות לאלוהים על הכל. לקחתי בחיים סיכונים גדולים מאוד, עברתי דברים שעשר נשים יכולות לעבור ולא ידעתי שזה עדיין לא הסוף".

       

      מלכות יופי לדורותיהן בצילום מ-2006. מימין: יאנה חודריקר, דנה וקסלר, שירלי בן מרדכי, רוית ירקוני, רינה מור,  (צילום: מיכל קרמר)
        מלכות יופי לדורותיהן בצילום מ-2006. מימין: יאנה חודריקר, דנה וקסלר, שירלי בן מרדכי, רוית ירקוני, רינה מור, (צילום: מיכל קרמר)

         

        נשארו לי רק קצבאות

        רוית החלימה, דור עלתה על דרך המלך, ואז, לפני שלוש שנים וחצי, ירקוני ובעלה התגרשו. "דברים לא הסתדרו", היא אומרת בזהירות.

         

        בתקשורת פורסם לפני שנתיים שהוא נחשד במעילה בכספי לקוחות.

        "הוא אבא של הילדים שלי, אני מכבדת אותו ככזה וזוכרת לו את השנים הטובות שהוא היה שם בשבילי. קראתי כמו כולם את מה שהתפרסם וזה היה הלם גם עבורי. כשהיינו נשואים לא ידעתי מכלום. רק לאחר מכן התחילו להיחשף פרטים בתקשורת.

        "מה שאני כן יודעת הוא שמצבי הכלכלי כיום בכי רע. בעקבות הגירושים עברתי מחיים של רווחה כלכלית, בית גדול וג'יפ חדש, למצב של כמעט חוסר כל. זה המשבר הכי קשה, יותר מהמחלה ויותר מהלידה של דור. בעלי הוא זה שפרנס אותנו כל השנים. אני לא עבדתי. כשהתאוששתי מהמחלה לא חזרתי לדגמן, אלא גידלתי את הילדים. הייתי עסוקה בטיפול בדור, בקידום שלה".

         

        ממה את מתקיימת כיום?

        "נשארו לי בחשבון רק הקצבה שהילדה מקבלת והקצבה שלי, אז

        "הילדים נמצאים אצלי המון, גרים לא רחוק ממני, אבל עדיין זה קורע את הלב. אני רק מדברת על זה וכבר אני בוכה"

        התחלתי לעבוד. ניהלתי שתי חנויות בגדים לתקופה קצרה, אבל לא היה לי כסף לשכור בית שמתאים לכל הצרכים המיוחדים של הילדה, לא יכולתי להמשיך להחזיק מטפלת שתסייע לי, ואין לי כוח פיזי להרים בת 16 וחצי למקלחת ולשירותים. לכן, בלית ברירה ובכאב לב אדיר, הילדה עברה אל בעלי לשעבר, ומאחר שלא רציתי להפריד אותה מהאחים שלה, שלושתם כיום חיים אצלו, וזה הקושי הכי גדול של חיי".

         

        את רואה אותם?

        "בוודאי, הם נמצאים אצלי המון, אני בגבעתיים והם גרים ברמת־גן, זה לא רחוק אבל עדיין קורע את הלב. אני רק מדברת על זה וכבר אני בוכה".

         

        הסברת להם למה הם לא גרים איתך?

        "כמובן, ומבחינתם אני אמא מדהימה. הם יודעים מה עשיתי ומה אני עושה למענם, ואין לי ספק שהם יחזרו אליי ברגע שאצליח להרוויח מספיק כסף. בחוץ אף אחד לא רואה עליי, לא אתן לאף אחד לראות את הכאב שיש לי בלב, אבל כמה כוח יכול להיות לאדם אחד? כמה אפשר להתמודד? לפעמים אני נשברת".

         

        כיום היא עובדת בסניף של רונית רפאל ברחוב בזל בתל־אביב כמארחת ומאפרת. בתחילת דרכה של רפאל עשתה עבורה ירקוני יחסי ציבור ועכשיו הן סוגרות מעגל. גם בן זוג יש לה. כבר שנתיים היא נמצאת בזוגיות עם ניצן שירזי, בן דודו של שחקן הכדורגל המנוח ניצן שירזי, שהיה חברה הטוב, ונושא את אותו שם. "הכרנו לגמרי במקרה. האחיינית שלי הציעה לפתוח לי עמוד בפייסבוק, והשם הראשון שקפץ מול עיניי היה שמו. הצטמררתי. לא חשבתי שיש עוד ניצן שירזי בעולם. הוא גרוש, אב לשתי בנות מקסימות, והזוגיות שלנו ממלאת אותי, אבל אנחנו גרים בנפרד. רציתי לשמור על הפרטיות שלי עם ילדיי".

         

        עכשיו היא חולמת לחזור לדגמן, מתכננת להרצות ולספר את סיפור חייה וגם לכתוב אוטוביוגרפיה. "אני שומעת כל הזמן שאני מעוררת השראה, ואם דרך הסיפור שלי אצליח לחזק ולו אישה אחת, עשיתי את שלי".

         

        את חושבת לפעמים על הפער בין רווית של אז להיום?

        "אין פער. למרות המשברים שעברתי תמיד נשארתי עם ראש מורם. אני יודעת שניצחתי הכל ועוד אנצח".

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד