מי האימא ומי הבת? נסו לנחש

כולנו מכירים משפטים שמתייחסים לדמיון בין הורים ובין ילדיהם, משפטים כמו: "התפוח לא נופל רחוק מהעץ", לדוגמה, שמבהירים לשומע כי הילד דומה להורה בהתנהגותו ולעיתים גם במראה. אולם מה קורה במקרה בו העץ והתפוח כל כך דומים עד שקשה להבדיל ביניהם?

נטלי לורן, בת 38, מטפלת ברפואה סינית ובתטא הילינג, היא אימא של יהל בת העשר שדומה לה דימיון מובהק. "הדימיון בינינו היה קיים מאז ומתמיד, מיד כשיהל נולדה", אומרת לורן. "אני זוכרת שעוד לפני שנים, כשהייתי מטיילת עם יהל כשהייתה תינוקת, תמיד היו שואלים אותי האם היא האחיינית שלי או אם אני הבייביסיטר שלה".

אילו תגובות אתן מקבלות כשאנשים רואים אתכן יחד?

"לפני כמה שנים היינו בחנות בגדים והמוכרת הייתה בשוק כשיהל קראה לי 'אימא'. היא הראשונה שאמרה לנו שהיא חשבה שאנחנו אחיות. מאז זה צץ כל כמה זמן".

יהל ונטלי(צילום: אלבום פרטי)

יש סיפור מצחיק שזכור לך?

"כן, זה היה בפורים האחרון והיה מאוד משעשע, כי יצא לנו להחליף תפקידים. יהל התאפרה וקנתה נעלי עקב לתחפושת ואני קניתי נעלי בובה מנצנצות".

האם הדמיון ביניכן משפיע על מערכת היחסים שלכן?

"היום אני יכולה לומר כי אחרי הרבה דיאלוגים עם הגיל שלי, המסקנה שאני תמיד חוזרת אליה היא שמה שאנחנו מאמינות, זה מה שיהיה במציאות. ככל שנהיה יותר נאמנות לרצון הלב ונבחר לעשות טוב לגוף ולנפש, ככה הגוף מתגמל אותנו בחזרה. ויחד עם זאת חשוב לי לציין שכמה שכיף להיות במקום הזה של נעורים, הגבולות והתפקידים של כל אחת, אימא ובת, חייבים להיות מאוד ברורים. חייבים לזכור כי אימא היא אימא, ובת היא בת".

עמית גל, בת 45, מרצה במכללת ספיר ואימא של זוהר בת ה-15 שדומה לה דמיון רב. "זוהר ואני הפכנו דומות יותר בשנים האחרונות. אין ספק שזה עושה משהו לקרבה שיש ביננו, שגם ככה מאוד גדולה", אומרת גל. "כיף לי להרגיש שאני דומה למישהי יפה וצעירה ממני, וזה כמובן משהו ש'זורק' אותי להרהר על גיל הנעורים ולחוות אותו מנקודת מבטה בעוצמה חזקה יותר. זוהר אומרת שגם היא נהנית מזה, נעים לה לחשוב שכך היא תתבגר, אבל זה לא משהו שמעסיק אותה במיוחד, זה קוריוז, לא יותר מזה".

זוהר ועמית(צילום: אלבום פרטי)

אילו תגובות אתן מקבלות מהסביבה?

"כשהיא באה לבקר במקום העבודה שלי, למשל, אין אחד שלא עוצר אותה ומתפעל מהדמיון. חשוב להדגיש שאנחנו אמנם מאוד דומות, אבל אף פעם לא חושבים שאנחנו אחיות - זה מאוד ברור שמדובר באימא ובנערה, ואני מאמינה שכך עדיף. מבחינתי, אין טשטוש גבולות בתפקידים. הדמיון הפיזי הוא עדות לקשר ביולוגי מובהק, ואני מניחה שיש לכך תפקיד אבולוציוני-חברתי-משפחתי. זוהר לא שייכת לי - היא נערה דעתנית ועצמאית עם עולם פנימי עשיר וייחודי, והדמיון בינינו אולי מספר שהיא הגיעה דרכי אך לא ממני. זה בסך הכול נתון".

עמית וזוהר(צילום: אלבום פרטי)

מיכל הורן, בת 53, מנהלת תפעול ורכש בחברת מוצרי אופטיקה ואם לשלושה ילדים, כאשר שתי בנותיה דומות לה וגם זו לזו - דניאל בת 32 ואלה בת 13.

מתי שמתן לב לדמיון ביניכן?

"כשדניאל נולדה לא ידעתי למי היא דומה. גרנו אז בארה"ב, וכשהיא התחילה לגדול שלחתי תמונות למשפחתי בארץ. בני המשפחה מיד הגיבו שהיא דומה לך כשהייתי קטנה, ואכן, העיניים הירוקות שלי בלטו בפניה. ככל שהשנים עברו היא התבגרה והפכה דומה לי יותר ויותר. כשאלה נולדה גם היא לא הייתה דומה לאף אחד ואז, בדיוק כפי שקרה עם אחותה, כולם התחילו להגיד שהיא דומה לדניאל ודומה לי כשהייתי קטנה".

אילו תגובות אתן מקבלות כשרואים אתכן יחד?

"ילדתי את דניאל כשהייתי בת 21 ואת אלה כשהייתי בת 40. ההפרש ביניהן גורם לאנשים לתהות לגבי הקשר בינינו. כאשר אני מסתובבת עם דניאל תמיד שואלים אם אנחנו אחיות. כשאני עונה שהיא הבת שלי, התשובה היא: 'לא נכון, אתן ממש דומות!'. כשאלה מצטרפת לחגיגה מתחילים המבטים. אנשים מנסים להבין אם היא הבת שלי או של דניאל. מבחינתנו זה כבר הפך לבדיחה, ולפעמים כשאני מדברת עם דניאל על אלה אני אומרת לה בצחוק - 'הבת שלך עצבנה אותי'.

"בכל פעם שדניאל נוסעת ליהוד, עיר הולדתי, עוצרות אותה ברחוב חברות ותיקות, ושואלות אותה אם היא הבת שלי, ולא משנה שלא פגשתי את החברות האלה כבר מעל לשלושים שנה".

מיכל, דניאל ואלה(צילום: אלבום פרטי)

האם המראה משפיע גם על מערכת היחסים?

"דניאל ואני דומות לא רק במראה החיצוני אלא גם בהתנהגות ובסגנון. אחיותיי צוחקות שהיא שכפול שלי. דניאל ואני חברות מאוד טובות, אנחנו מבלות ביחד ונהנות ביחד. אלה לעומתנו שונה. בגיל 13 היא כבר נערה עם מחשבה עצמאית וייחודיות.

"למדתי בחיי שאנו מגדלים את ילדינו לפי ראות עינינו עם השפעות שונות של בן זוגנו. לדעתי מה שאנו נותנים להם, מלמדים אותם ומשתפים איתם - משפיע עליהם, ולכן, אני מאמינה כי אף על פי שאומרים שהחברים שלהם משנים אותם, הם נשארים בבסיסם הילדים שלנו. אלו שאנו מגדלים - ערכיים ואכפתיים".

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

"מהרגע שדניאל נולדה היא הייתה דומה לי", מספרת איריס גרינשפון, יועצת ומרצה לאורח חיים בריא, בת 46, אימא של דניאל בת ה-14. "יש לנו אופי דומה והתנהגויות זהות. שתינו אופטימיות, אוהבות אדם ותמיד מזמזמות איזה שיר, מי בפחות כישרון (אני) ומי יותר (דניאל שרה בהרכב בבית ספר). מבחינתי זה נעים שמשתוממים מהדמיון בינינו, גם מבחינה חיצונית וגם מבחינת קווי האופי. אגב, גם דניאל עצמה אומרת שהיא רואה בכך מחמאה שאומרים לנו שאנחנו דומות".

האם יש סיפור שזכור לך במיוחד?

"לפני כמה שנים התקיים כנס מחזור מבית ספר היסודי שלי, פעם ראשונה מאז שסיימנו כתה ח'. לפני המפגש שלחתי להם תמונות של דניאל, וכולם כתבו שהם זוכרים אותי ושאלו איפה מצאתי את התמונות שלי. סיפרתי להם שזו לא אני אלא בתי הגדולה, והם היו בשוק. פשוט לא האמינו. סיפור נוסף היה כאשר דניאל הכינה עבודת שורשים בכתה ז' היא צירפה לעבודה תמונה שלי באותו גיל, וכולם חשבו שזו היא".

דניאל ואיריס(צילום: אלבום פרטי)

האם הדמיון ביניכן משפיע על מערכות היחסים?

"כן, הדמיון יכול לגרום לי לשחזר את היחסים הנפלאים ביני ובין אמי וגם לנסות ולתקן את הדברים הפחות מוצלחים. מבחינתי הדמיון עוזר לי באיכות היחסים ובדרך שאני בוחרת לתקשר איתה. זה ממש כאילו אני רואה לנגד עיני 'איריס קטנה' ואני בתפקיד האימא. זה מאפשר לי להיות בעמדה אחרת ולראות את הדברים באופן שונה. כמו כן, אני מנסה ללמד אותה כיצד אפשר להימנע מטעויות שעשיתי וממקרים שנפגעתי מהם בעבר".

"נעים לי לראות שיש לי המשכיות בעולם ואני מרגישה שזכיתי עם כל ילד שלי. כאשר הילדה שלי דומה לי כל כך, נוצר מצב ייחודי שבו אני מתבוננת עליה והיא כמו מראה שלי. כך אני יכולה לגדול ולצמוח רוחנית, לחשוב ממש כאילו אני מתבוננת על עצמי. זה ממש לראות אותי, לאהוב אותה ולאהוב את עצמי יותר דרכה. כמובן שאני רוצה את הטוב ביותר עבורה".