"זה שאני יושבת איתך עכשיו והולכת לספר את מה שאני הולכת לספר לך זה נס, אין לי מילה אחרת לתאר את זה", אומרת שרי יקואל כשהיא מתיישבת מולי. היא נראית כמו אישה בריאה, יפהפייה, חיונית. קשה להאמין שהיא בת 50. אבל כשהיא פורסת את סיפור חייה, המילה "נס" בהחלט מרחפת בחלל החדר.
מי שסבלה רוב חייה ממיגרנות כרוניות הוכרה על ידי הביטוח הלאומי כבעלת 37% נכות, והייתה לכודה במה שהיא מכנה "מעגל הכאב", הצליחה בשנים האחרונות לפתח שיטה לשליטה במיגרנות באמצעות פילאטיס, שיטה שמאפשרת גם לה עצמה לתפקד כמעט לגמרי, לשבת מולי ולספר איך זה קרה.
>> אניה בוקשטיין חושפת: "כאב זה משהו שמלווה אותי כל החיים"
"הייתה לי ילדות נפלאה. עד גיל שבע הכל היה בסדר", היא מספרת. "הייתי מאוד מוצלחת, מאוד חכמה, מאוד יפה ומאוד אהובה. ואז העולם שלי התמוטט ביום אחד. אבא שלי, שהיה האדם הכי אהוב עלי, גסס לנגד עיניי ולא יכולתי לעשות דבר".
היא נולדה וגדלה בראשון לציון. אביה, ניצול שואה ששימש כמורה לנהיגה בצבא, עמד בפני משפט לאחר שהרכב שבו לימד היה מעורב בתאונת דרכים שבה נהרגו שלושה אנשים. "לפני שהוא נפטר הייתה תקופה של חודש או חודשיים שבהם הוא שכב על הספה ובהה בטלוויזיה. עד היום כשאני רואה מישהו שוכב ובוהה בטלוויזיה זה מעורר בי זעם".
מאותו הרגע ואילך החיים שלה לא שבו להיות כשהיו. "אבל זה לא השיא. עד לפני 12 שנה שלטתי במיגרנות. היו לי שמונה התקפים בחודש, הייתי מאביסה את עצמי בהמון כדורים ואיכשהו מסתדרת עם זה. לפני 12 שנה זה הסלים לרמות שהקשו עלי לתפקד".
"איך את סובלת ככה?"
המיגרנה הוגדרה על ידי הבריאות העולמית כ"מצב תחלואה כרוני ומגביל מאוד". 20% מהנשים ו־10% מהגברים סובלים ממיגרנות ומדובר בכאב ראש אינטנסיבי שמשבש משמעותית את איכות חייהם ומאופיין גם בבחילות, הקאות, רגישות לאור, לריחות ולטעמים. התקף יכול להימשך כמה שעות עד כמה ימים. הטיפול מתבצע באמצעות משככי כאבים בדרגות שונות (במקרים קיצוניים נדרש אשפוז ומתן מורפיום) וטיפול מונע בדגש על הקפדה על שגרה, שעות שינה ותזונה.
"את יודעת כשזה מתחיל לבוא", מספרת שרי. "מתחילות פעימות קטנות בצד אחד של הראש, כאילו יש דופק בפנים. הראייה מתחילה קצת להיטשטש ומרחב הראייה גם נעשה צר יותר. אני למשל לא אנהג במיגרנה, כי אני מפחדת שלא אראה את מה שקורה בצדדים. מרגישים בחילה, לפעמים קלה, לפעמים קשה. אי אפשר לראות אור, אי אפשר לשמוע קולות, אי אפשר להריח ריחות, כל ריח שקרוב למתקתק מקפיץ את הכאב - ריח זה פקטור משמעותי במיגרנה. אם לא הצלחתי לעצור את זה בזמן, זה יכול להיות התקף מאוד חזק של שעות או ימים".
לאיזו חומרה זה הגיע אצלך?
"הייתי מגיעה הרבה לבית החולים, פעם בחודש לפחות. יש שם נוהל מיגרנה - נותנים לך וולטרן, ואם זה לא משפיע, נותנים לך מורפיום. אבחנו את המיגרנה שלי כקשה מאוד וגנטית, בלתי ניתנת לריפוי. ידעתי לקרוא לזה מיגרנה מגיל מאוד צעיר, אבל את האבחון הרשמי קיבלתי כשפגשתי את בעלי, ארז. הוא אדם מאוד פרקטי והוא אמר: 'מה זה? איך יכול להיות שאת סובלת ככה? בטוח יש לזה תרופה'. הלכתי לאיכילוב, למנהל מחלקת כאב. הוא הוציא דף גדול עם רשימה של כדורים נגד מיגרנה ואמר: 'תעשי ניסוי וטעייה, בכל התקף תיקחי משהו. יעבוד, יעבוד; לא יעבוד, לא יעבוד. חלק מהכדורים יעבדו לתקופה ואחר כך יפסיקו לעבוד'. יצאתי ממנו מיואשת הרבה יותר ממה שנכנסתי".
אחרי ילדות רוויית התקפים היא התגייסה ללהקה צבאית, אחריה חיה כמה שנים בניו יורק ולבסוף חזרה לארץ, למדה משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין, ובהמשך השתלבה בתעשיית הטלוויזיה והפרסום כמפיקה.
כאבי תופת והמון כדורים
עד לפני 12 שנה הצליחה לחיות לצד המיגרנה באמצעות נטילה של משככי כאבים רבים. כשהייתה בת 38, אמא לילדה בת ארבע ותינוק, מונה בעלה לשופט השלום באילת, והמשפחה, שהתגוררה עד אז במרכז תל אביב, עברה לגור בקצה הדרומי של הארץ. "שם התחילו הצרות שלי", היא נזכרת. "היה לי נורא ואיום שם וגם לא יכולתי לעבוד. פתאום הייתי רחוקה מהמשפחה והחברים שלי, הפכתי ל'אשתו של השופט'. מהרגע שהגענו לאילת המיגרנות שלי יצאו משליטה - התקף אחרי התקף, עד שהייתי מתעלפת. הייתה לי גם נטייה לדחוף את עצמי עד הקצה. הייתי מתעלפת, הולכת לבית החולים, מתאוששת, חוזרת הביתה ושוב עוד התקף והתעלפות".
אחרי ארבע וחצי שנים כאלה חזרה המשפחה לתל אביב, אבל המיגרנות רק הלכו והחריפו. "כל הזמן הגעתי הביתה עם כאבי תופת וצרכתי המון־המון כדורים. התחלתי לעבוד בחברת הפקות והקמתי ערוץ טלוויזיה, ואחרי שנתיים שבהן החזקתי מעמד, עזבתי. מישהי אמרה לי: 'עם כאלה מיגרנות הייתי הולכת לביטוח הלאומי', אז הלכתי וקיבלתי 37% נכות. יום אחד התקשרה אלי עובדת סוציאלית בשם יעל ואמרה שמגיעה לי שנת שיקום. היינו יושבות ומדברות פעמיים בשבוע, ואחרי שנה הגענו למסקנה שאלך ללמוד עריכה לשונית, כי אני מגיעה מעולמות התוכן".
שרי כבר נרשמה ללימודי עריכה לשונית כשחלום שחלמה בלילה שינה הכל: "חלמתי שאני עומדת עם בגדי ספורט ליד מגדל המאה באבן גבירול, במקום שבו נמצא סטודיו C, עומדת ומצביעה על שלט שכתוב עליו 'פילאטיס ומשען כאן'. התעוררתי בבוקר, הלכתי לביטוח הלאומי ואמרתי ליעל: 'אני לא רוצה ללכת ללמוד עריכה לשונית, אני רוצה ללכת ללמוד פילאטיס'. לא ידעתי כלום על פילאטיס לפני כן, רק שזו שיטת כושר כלשהי. היא התחילה לצחוק ואמרה לי שביטוח לאומי לא ישלחו מישהי בלי רקע בספורט ללימודים כאלה. אמרתי לה: 'אני רוצה ללמוד פילאטיס, זה יציל לי את החיים'. כנראה אמרתי את זה בנחישות מספיק גדולה, כי היא אמרה לי: 'לכי, תעשי את זה'. בשבילי היא יעל הקוסמת".
יקואל עברה מסלול הכשרה של שנתיים בקמפוס שיאים באוניברסיטת תל אביב ולמדה מדעים, פיזיולוגיה, אנטומיה, קינסיולוגיה ובהמשך פילאטיס מזרן, פילאטיס מכשירים ועברה סטאז'. תקופת הלימודים עצמה הייתה מלווה בהתקפי מיגרנות, אבל אז משהו התחיל להשתנות אצלה: "הגוף שלי פתאום התחיל להרגיש יותר טוב, הוא כאילו ביקש ממני לעשות תרגילים מסוימים. למשל, פתאום עליתי על זה שאם אני שמה את הרגליים מעבר לראש ומשאירה אותן שם, ההקלה ממש מהירה ומיידית", היא מספרת. "לימים נודע לי שדוד בן גוריון סבל ממיגרנות והוא היה עושה עמידות ראש. התחלתי לעבוד לפי ההבנה הזאת".
"הדגש הוא בעיקר על התחזוק היומיומי", היא מסבירה. "הרעיון הוא להשאיר את הגוף במצב שבו הוא 'משומן' מספיק, כך שכשתבוא המיגרנה היא תגיע בעוצמה מאוד נמוכה או לא תגיע בכלל. בזמן מיגרנה אזור העורף והכתפיים נעשה קשה מאוד, אבל תרגילי 'פשיטה' (פשיטת הזרועות לצדדים בשילוב נשיפות והטיית העורף לאחור - ח"ג) עוזרים לשמור על האזור משומן ומשוחרר. המיגרנה תשמח לבוא לגוף קשה וכואב, לא לגוף משומן.
"בזמן התקף כל התרגילים נעשים בשכיבה, כי יש מינימום של תרגילים שאפשר לעשות כשיש מיגרנה, אז מדובר בתרגילים מינימליים שמזרימים את הדם באופן יוצא מהכלל. התרגילים לאחרי ההתקף הם תרגילים שבהם אני בעצם משחררת כל חלק בגוף בהרפיה שהיא גם התעמלות כי הגוף נכנס לסטרס בזמן ההתקף והוא צריך להפיג את זה.
"תרגילי המזרן חשובים, אבל אם רוצים להגיע להקלה גדולה יותר חשוב לשלב גם תרגול תחזוק על מכשירים פעם בשבוע. כל מתיחה עצבית חוזרת ונשנית יעילה יותר בגלל ההתנגדות של הקפיצים. בנוסף, במכשירים אפשר לשים רצועות בקשתות כף הרגל ולעלות לנר ולבצע עוד תרגילים במנחים שונים מתרגול על מזרן. המטרה בתרגול התחזוק היא שהשרירים ישתמנו עוד קצת, שיזכרו את האימון שנעשה, שהגוף כל הזמן יהיה בתנועה ובזרימה".
"אכזבתי כל כך הרבה אנשים"
השינוי ניכר לא רק במינון המיגרנות, שצנח באופן ניכר, אלא גם באיכות חייה: "פעם לא הייתי קובעת שום דבר כי לא יכולתי לדעת מאיפה ומתי יגיע התקף", היא מסבירה. "אכזבתי כל כך הרבה אנשים. הייתי אמורה ללכת לחתונה ופתאום היה לי התקף, התחשק לי להקיא, ולא יכולתי לסבול שום רעש או אור, אז מה אפשר לעשות? הייתי במעגל כאב בלתי אפשרי, מהתקף לאשפוז, מאשפוז להתקף. ואני יודעת שיש עוד הרבה אנשים כמוני. אני יודעת כי אני מטופלת אצל נוירולוגים ואני שואלת".
את עדיין נעזרת בכדורים היום?
"היום אני לוקחת כדורים רק כשאני מתעוררת מכאב. אם אני מתעוררת, אז אני עושה תרגילים עד שהכדור מתחיל לעבוד, ואני לוקחת כדורים קלים יחסית - אקסידול, שזה המקביל לאקמול פוקוס. חשוב לי שידעו שיש אפשרות לא לחיות במעגל הכאב", היא מסכמת. "זה דורש אמנם השקעה והתחייבות לתהליך, אבל זה חלק מהבחירה לא לחיות עם כאב תמידי. מתוך הכאב העצום שהיה לי, אני יכולה להבטיח שאם מתחייבים לזה ומקפידים על התחזוק היומיומי, המיגרנות פוחתות ב־80% לפחות. אם מישהו היה אומר לי את זה לפני ארבע שנים, לא הייתי מאמינה שזה אפשרי".
________________________________________________________
5 מזונות שיסייעו להפחית את מספר התקפי המיגרנה ועוצמתם, הקליקו על התמונה:
