תביעת משמורת בין בנות זוג: "לשמור על קשר בין האחים"

אחרי הפרידה דרשה האימא הלא-ביולוגית להישאר נוכחת בחיי שני הבנים. בית המשפט הסכים שיש לאפשר לה להיות דמות מהותית בחייהם

עו"ד רונית מרפורסם: 02.07.17 , 23:06

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכריע לאחרונה בתביעת משמורת והסדרי ראייה לגבי ילדיהן של שתי בנות זוג לשעבר: השופטת הילה גורביץ שינפלד קבעה שיש לאפשר לאימא הלא-ביולוגית להישאר "דמות מהותית" בחיי הבנים.

בנות הזוג חיו יחד מ-2009 וב-2012 ילדה אחת מהן בן מתרומת זרע. ביולי 2015 היא נכנסה להריון שני, בעוד שזוגתה נאלצה לעבור ניתוח להוצאת הרחם. כעבור כארבעה חודשים הגישו השתיים בקשה משותפת לאימוץ הבן על ידי האישה השנייה. ואולם, בתחילת 2016 הן החליטו להיפרד על רקע מחלוקות קשות הקשורות בהורות. בהמשך אותה שנה ניתן צו אימוץ על הילד הראשון והאישה ילדה את הילד השני.

תביעה

האימהות נפרדו. שופטת: בנותיהן יישארו בקשר

עו"ד שירן כהן דניאל

בנות זוג הרו מאותו תורם זרע וגידלו יחד את הילדות, אבל כשנפרדו התנגדה אחת מהן להמשך הקשר. אבל ביהמ"ש קבע: אי אפשר לנתק אותן

האימהות נפרדו. שופטת: בנותיהן יישארו בקשר

לאחר שבנות הזוג ניהלו הליכי גישור כושלים, הדרך הייתה קצרה לתביעות שונות שהוגשו על ידי האם הביולוגית בנושאי משמורת והסדרי ראייה בכל הקשור לילד הראשון. בד בבד עם כתב הגנה, ביקשה האישה המאמצת לקיים משמורת משותפת על שני הילדים. היא הדגישה כי שני הילדים היו פרי תכנון משותף וכי היא עומדת על זכותה לממש את הורותה גם על הבן השני.

בתגובה, האם הביולוגית טענה שאין סעיף חוק המקנה לזוגתה לשעבר זכות חוקית על הילד השני, שכן למעט היותה בת זוג לשעבר, אין לה כל זיקה כלפיו. בניגוד לדעה זו, עובדת סוציאלית שמונתה על ידי בית המשפט – ומטבע הדברים לא בודקת את ההיבט המשפטי – הייתה בדעה שטובת הילד היא לגדול עם שני הורים, ולו כדי שלא יהיה שונה מאחיו.

ואכן, השופטת הילה גורביץ שינפלד השתכנעה שיש לאמץ את המלצות העובדת הסוציאלית ולהתחיל מיד בבניית קשר בין הבן השני לבין הנתבעת, שכן זו טובתו וטובת אחיו. היא הבהירה שהכרעתה עוסקת אך ורק בתביעה להסדרי ראייה ומשמורת, ולא בתביעה למתן צו הורות או קביעת הורות באופן אחר. לדבריה, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהנשים רקמו את הרחבת המשפחה יחדיו, כך שהילד הראשון גדל לאורך שנה בתחושה שמשפחתו מתרחבת.

על התובעת כתבה השופטת כי היא "מרוכזת במלחמתה, ללא התחשבות במחיר שאותו גובה מלחמה זו מילדיה". המחיר, לדבריה, הוא אובדן של דמות הורית נוספת לבן השני ונקודת חוסן של האחים – שחולקים אותו סיפור משפחתי. באופן כללי השופטת הוסיפה שהתרשמה כי "במלחמה זו שתי האימהות חטאו בהשחרת דמותה של האחרת באופן קיצוני".

נקבע שטובתו של הבן השני גוברת על הטענה שהקונפליקט בין הנשים עלול להשפיע עליו, שכן לקונפליקט כזה יש פתרון טיפולי.

בפסק הדין ניתן דגש ל"אחאות" בין הילדים, ולרצונו הברור של הילד הראשון בקשר עם אחיו. השופטת כתבה כי "קשר האחאות הוא חלק מזהות אדם", וכי אחים מהווים משענת רגשית ו"קבוצת תמיכה".

לסיכום נפסק כי גם אם הנתבעת אינה אמו של הילד השני, טובת הקטינים היא לאפשר מפגשים בינה לבינו כדמות מהותית בחייו. שיקול נוסף היה העובדה שהנתבעת לא יכולה להרות. "כמובן שאין זה שיקול מכריע אך הוא שיקול במכלול השיקולים המיוחדים והמורכבים של המקרה הספציפי כאן", כתבה השופטת.