מצעד של גאווה במדריד
השבוע נערך מצעד הגאווה בבירת ספרד. חזי מנע הגיע אליה בדיוק בשבוע שבו גרמניה, המדינה שבה הוא חי, הכריזה על אישור נישואים חד-מיניים. מנע חזר עם תובנות אישיות וחברתיות שנעות בין ברלין, מדריד ושאר העולם
לפני כמה שנים בדרך חזרה מחופשה באילת צלצל הטלפון שלי, ועל הצג שיחה מיוון: ״חזי, זה אבא, תתקשר לאימא, יש לה משהו להגיד לך״. כל ניסיונתיי לדובב אותו ולשכנע אותו להגיד לי את הדברים בעצמו עלו בתוהו. אבא שלי המשיך להתעקש שאתקשר לאימא שלי ואשמע את הדברים ממנה.
האישור הגרמני
בסוף השבוע האחרון אישר הפרלמנט הגרמני לזוגות חד-מיניים להתחתן. חברי מפלגת הירוקים מיהרו להעלות את הצעת החוק שוב להצבעה, עוד לפני סיום המושב והבחירות הקרבות, בהתבססם על אמירה של הקנלצרית מרקל, שלפיה אם תיערך הצבעה בעניין היא תאפשר חופש הצבעה לחבריה למפלגה.
כנראה שלבתו של כומר קשה עדיין לומר – "אני בעד". ועדיין, הפעם נמנעה מרקל מלהשתמש בכוח שלה כדי למנוע זאת ובכך סללה את הדרך לחברים מהאופזיציה והקואליציה להצביע בעד החוק, ברוב של 393 מול 226. אגב, נתון מעניין הוא שכל חברי הפרלמנט המוסלמים הצביעו בעד הצעת החוק.
הרחוב הסולידרי מול המסיבות המזויפות
במצעד, שהחל בשעה חמש בערב ונמשך עד חצות, הייתה הרגשה שיש כאן יותר ממסיבה גדולה, כמו במצעדים אחרים. ההרגשה כאן הייתה יותר כמו מפגן אמיתי של סולידריות בחופש להיות אתה ולאהוב את מי שאתה רוצה. במשך שעות צעדו קבוצות הקהילה הלהט״בקית מכל העולם וארגונים תומכים, בהם אף צועדים חירשים, ורק אחריהם הגיעו המשאיות עם המוזיקה המקפיצה.
כל שנותר לי היה לרחם על הדי-ג׳יי הישראלי הנפלא, שגיא קריב. אני משער שהוא נאלץ לנגן בקור מקפיא יחד עם הרקדנים על הבמה, בעודנו משתמשים באפשרות לוותר על מי שלא מתייחס אלינו בכבוד ולחזור למדריד מוקדם יותר.
על האוטובוס בחזרה תהינו על קנקנו של המודל הכלכלי של האירוע, שכנראה בונה על זה שכל מבלה ישרוד את התור לרכישת הכרטיסים רק פעם אחת במסיבה ויתפתה לרכוש כמות כרטיסים גדולה יותר מזו שיוציא בפועל, מבלי שיוכל להשתמש בהם במסיבה הבאה.
מי שעומד מאחורי המודל הזה כנראה עיוור לאובדן שנגרם מבריחת האנשים שפשוט לא אוהבים שעובדים עליהם או שמנצלים אותם. אלה מוותרים מראש על הגעה בשנית, כמו שקרה במסיבת הסגירה, כשבחרנו להישאר לבלות במדריד.
"מדריד אוהבת אותך"
החוויה הזאת הפכה את הסיסמה שנתלתה ב-Plaza Mayor לכבוד המצעד: ״תאהב את מי שתאהב, מדריד אוהבת אותך״, בספרדית ובאנגלית, ליותר מרק סיסמה. היא הפכה אותה לחיבוק אמיתי מאנשים - שעד שנת 1975 חיו בשלטון דיקטטורי והיום משמשים דוגמה להתנהלות של חברה סובלנית כלפי אוכלוסיות שונות (ולא רק כלפי הקהילה עצמה אלא גם עבור המשפחה של חבריה).
