הקריקטוריסט הוותיק רוצה לחזור ולהצליף בשלטון - וגם באבי גבאי

יש בתים שכבר בכניסה אליהם אפשר לדעת מי גר בהם. כזה הוא ביתו של ניסים חזקיהו, הקריקטוריסט הוותיק, שכינויו הוא "נוסקו" וכך הוא גם חותם על עבודותיו. נוסקו גר ביישוב לפיד הסמוך למודיעין יחד עם אשתו וילדיו, וכשנכנסים לביתו מגלים חצר פרא, שונה לגמרי מאותן חצרות מעוצבות למשעי של שכניו לרחוב; חצר שמזכירה את זו של סבא, אי שם בימים שלפני הדק ההכרחי והדשא הסינתטי.

עוד בערוץ אנשים:

• הילה ביטון חוגגת ימי הולדת בדרך מיוחדת – למען הקהילה
• סלעית גרניט למדה להצטיין בלי להתיש את גופה
• ליטל נתנזון השתקמה אחרי כוויה קשה ודיכאון עמוק
  

ליד דלת הכניסה ניצבת ערימת עיתונים אימתנית ("זאת ערימה קטנה יחסית", מסביר נוסקו), שמרמזת על מה שאמצא מספר דקות מאוחר יותר בחדר העבודה, "הממלכה" של בעל הבית: בין קופסאות מצהיבות וקלסרים העומדים על סף התפוררות מסתתרות פיסות-פיסות של היסטוריית הקומיקס הישראלי - גזרי נייר מעיתונים של שנות ה-70, עשרות ספרי קומיקס ישראליים וזרים, איורים מפורסמים, תמונה עם שמעון פרס שמתבונן בקריקטורה שלו. "אני אספן כפייתי, לא מסוגל לזרוק כלום", אומר נוסקו בחיוך מעט עייף, כזה של אנשים שלא מחבבים את הבוקר. "אני קורא למה שקורה פה 'אי-סדר מבולגן'. סטודיו מסודר מדי ישר מעורר בי חשד".

הכירו את נוסקו ואת יצירתו (הסרטון מ-2011):

פגישה עם סטאר בקפה תמר

הוא נולד ב-1961 בתל אביב וגדל בחולון, ואת הקומיקס גילה מעט לאחר הבר-מצווה. "מצאתי אצל חבר ספר עם אסופת קריקטורות של זאב מ'הארץ'. התחלתי לדפדף וראיתי שאני מתלהב. עד אז אהבתי לצייר, ופתאום גיליתי שאני מתעניין גם בחדשות ובפוליטיקה. עד היום לא החזרתי לחבר את הספר. אני חייב לו ספר כבר יותר מ-40 שנה".

מה כל כך תפס אותך בקריקטורות האלה?

"אתה מגלה שבציור אחד פשוט יש גם הומור וגם מסר. אהבתי גם את האופן שבו זאב צייר דיוקנאות. החלטתי שאני צריך להיפגש איתו. אז לא היה גוגל, כך שהתחלתי לחפש אותו בספר הטלפונים. אחרי תהליך שלם הצלחתי לאתר אותו וכתבתי לו מכתב, שעד היום שמור אצלי. תוך כמה ימים קיבלתי ממנו תשובה, שהוא ישמח לפגוש אותי ושאגיע במועד מסוים לקפה תמר בשינקין. באתי בחיל וברעדה, כאילו לפגוש איזה סטאר. הייתי ילד, בן 13 וחצי. זאת הייתה הפגישה המכוננת שפתחה את הקשר הזה, שנמשך הרבה שנים".

בעקבות אותה פגישה הביא זאב את חזקיהו הצעיר ל"מעריב לנוער", שם החל הנער לפרסם קריקטורות במשך ארבע שנות התיכון. מכאן החלה קריירה ענפה, שבמהלכה עבד בין השאר בעיתון הצה"לי "במחנה", שימש כעורך גרפי של כתב העת "אותיות" ושל מגזין הרכב "אוטו", פרסם בשלל עיתונים והציג תערוכת יחיד פוליטית. לאחרונה הוא מוביל ניסיון להקים מגזין מצויר סאטירי בשם "פרה-דוקס", ובאוגוסט הקרוב ניתן יהיה לראות אותו בסינמטק תל אביב, בפסטיבל אנימיקס לקומיקס, לסאטירה ולאנימציה, שנוסקו הוא היזם והמנהל האמנותי שלו. 

הפסטיבל מתקיים זו השנה ה-17 - נתון אחד מרבים המעידים על נצחיותו של הקומיקס ועל האהדה הרבה שהוא זוכה לה. "בקומיקס קיימת אמנות התמצות", מנסה נוסקו להסביר את סוד הקסם, "פלוס בונוס של איזושהי אבקת הומור כזאת: הומור עם חוכמה ושנינות, משהו שלוקח את המצב המסובך ואורז לך אותו בפריים אחד משעשע עם אמירה, ביקורת ויכולת להבין את העניין. אתה מעיף מבט, ומיד יכול לרוץ הלאה: לא צריך לשבת שעה ולנסות להבין. יש בזה משהו מאוד מיידי, מאוד תקשורתי וידידותי למשתמש. זה גם מה שאותי תפס בתחום הזה. הקומיקס רלוונטי במיוחד היום, בעידן שיש בו יותר מדי מידע. יש כל כך הרבה אינפורמציה, ואין זמן לקרוא מאמרים שלמים, אז יש לך קריקטורה אחת, אתה מבין את המסר ועובר הלאה".

נשמע כאילו הפייסבוק הוא הפלטפורמה המושלמת לצרכים האלה.

"נכון, ואני מפרסם גם שם, אבל מה שקרה עם הפייסבוק זה שהוא הִזנה קצת את התחום. כל אחד יכול לפרסם ולחשוב שהוא קריקטוריסט. פעם, כדי להתפרסם כקריקטוריסט, היית צריך עיתון שיבחר אותך, ואז תפרסם שם ותתפרסם. היום, כל אחד שעושה שני קווים וחצי מעלה את זה לפייסבוק".

יאיר לפיד, גרסת נוסקו. "צריך להפליק לכל הכיוונים"

אתה לא מגלה שם גם יוצרים מוכשרים?

"נדיר מאוד. קריקטוריסט זה לא מקצוע נפוץ: בארץ יש כמה עשרות, שמתוכם יש לא יותר מעשרה עד 20 מקצועיים. מה שעושה אותך לקריקטוריסט טוב הוא השילוב הנכון בין יכולת רישום ליכולת רעיונית טובה, אז יש קריקטוריסטים עם רעיונות טובים, אבל הם מציירים רע, כמו שאני ציירתי בגיל 14. יש פה בכלל הנמכה של התחום. אנחנו חיים בעידן שבו כולם יודעים הכל: כל אחד הוא עיתונאי, כל אחד הוא סופר, וזאת בעיה גדולה כי זה מנמיך את הקטע המקצועני והופך דברים למאוד חובבניים. אבל יחסית למדינה הקטנה שלנו אנחנו מעצמת קומיקס. יש פה קאדר של יוצרים מקצועיים שאין לנו במה להתבייש בו".

מה אתה חושב על יוצרים צעירים שמצליחים היום, כמו תמר בלומנפלד?

"אני אומר לך בכנות: אני לא מבין את זה, כנראה משום שאני לא תל-אביבי בן 30. יש קטע של קומיקס אלטרנטיבי, יותר חדשני ואחר, וזה בסדר, אבל קריקטורה אני צריך לראות, ומיד לקלוט ולהבין על מה מדובר, ואת זה אני לא מצליח להבין. זה צפוף נורא, מקושקש נורא. זה מיועד לדור אחר לגמרי. אז אני לא מתחבר לזה, אבל מכבד את זה. יש מקום לכולם".

השר יעקב ליצמן, גרסת נוסקו. "אנחנו מעצמת קומיקס"

להגיב על השגעת והטרפת

ייתכן שבאמת יש מקום לכולם, אבל לא בעיתונות המודפסת. זה לא סוד שב-20 השנים האחרונות, ובמיוחד בעשור האחרון, ספג הפרינט מהלומות כואבות מול המציאות התקשורתית המשתנה: עיתונים נסגרו, מוספים ומדורים נעלמו, ותחום הקומיקס והסאטירה כמעט נכחד מהעיתונים. נוסקו מצר על כך. "היום בעיתון של יום שישי אין יותר קריקטורה פוליטית על פני עמוד שלם כמו שהיה פעם", הוא אומר. "הסאטירה עברה מהעיתונות לטלוויזיה - ל'גב האומה', ל'ארץ נהדרת'. סאטירה בטלוויזיה זה בסדר, אבל פעם חלק מנשמת אפה של העיתונות היה הפינה הסאטירית, ועצוב שזה כבר לא קיים, במיוחד במדינה שלנו, שמתבקש להגיב בה על השגעת והטרפת".

וזה מה ש"פרה-דוקס" רוצה לעשות?

"כן, לקחת את הסאטירה ואת השפה המאוירת, שנדחקו לפינה, ולתת להן את הכבוד המגיע להן, כמו שמקובל בכל המדינות המתוקנות. בכל מדינה מערבית יש עיתון סאטירי בולט ומוכר שמפליק לממסד. בישראל אין. אפילו בטורקיה של ארדואן יש".

כמה יומרני ונאיבי מצידך לחשוב שלמגזין כזה יש סיכוי להצליח כלכלית?

"זה גם יומרני, גם נאיבי ואפילו קצת חסר אחריות. אנחנו בסוג של הרצה; אני קורא לזה פיילוט. קיבלתי החלטה שלפני שאני רץ ומספר לחבר'ה כמו שמקובל בארץ, יהיה גיליון 0, אחרי זה גיליון 0.2, וככה נמשיך עד שנגיע לגיליון מספר 1. זה ייקח עוד זמן; אני מאוד ריאלי. אנחנו לא מדינה עם תרבות של צריכת סאטירה בפרינט. דרושים אלפי מנויים כדי להחזיק מגזין כזה, וצריך גם סוג של ספונסר שיחזיק את הצוות. יש לנו 15 משתתפים שעשו הכל בהתנדבות. ניסינו הדסטארט שלא הספיק, אבל בסוף אני מאמין שזה ייקלט, גם מפני שצריך דבר כזה בארץ, וגם משום שזה מוצר טוב".

צפו בו מספר על המגזין:

הקומיקס הצנוע של החרדים

פסטיבל אנימיקס הוא פרויקט שלו שהצליח מעל ומעבר לציפיות. "בפעם ראשונה זה היה אירוע של חצי יום", נזכר נוסקו, "אחר כך הוא התארך ליום, ואז ליומיים, והיום הפסטיבל נמשך חמישה ימים".

איך מצליחים לחדש אחרי 17 שנה?

"קשה להמציא את הגלגל מחדש, אבל אפשר לתת זוויות חדשות על מה שקורה. אני עוקב אחרי דברים חדשים בעולם ומנסה כל פעם למצוא כיוון שעוד לא טיפלנו בו. השנה, למשל, מתארח סם ויוויאנו, הארט-דיירקטור של המגזין 'MAD', וזה סוג של חלום להביא איש כזה לארץ. הוא מאייר ותיק שיגיע מניו יורק וייתן הרצאות על המגזין הזה, שהשנה מציין 65 שנה. השנה אנחנו גם מכניסים לפסטיבל קומיקס דתי. מתברר שהמון חבר'ה חובשי כיפה גילו את השפה הזאת ונותנים ביטוי לקשר שלהם לארץ ולשמירת המצוות. גם אצל החרדים יש קומיקס, בעיתונים חרדיים ובספרים שיוצאים לאור. זה מצויר בצורה מאוד צנועה, עם סיפורי רש"י ורבנים, אבל ממש קומיקס. קומיקס הוא שפה שמזמן חצתה את המסגרת החילונית".

ובכל זאת, הוא תמיד נתפס כשמאלני.

"לא בטוח. אני זוכר שרבין חטף מקריקטוריסטים בשתי הקדנציות שלו כראש ממשלה. אני אישית מאוד כעסתי עליו בתקופת הפיגועים אחרי אוסלו; ציירתי את דעתי, והיא התפרסמה. קריקטוריסט לא נולד עם גנים של שמאלני: הוא נולד עם די-אן-אי של להפליק לשלטון. אני זוכר את עצמי עושה קריקטורות אוהדות לאריק שרון, שהיה אביר הימין. ברגע שאתה מגייס את הדעה שלך רק כדי להראות אם אתה שמאלני או ימני, זה מעקר את המסר. קריקטוריסט טוב צריך להפליק לכל הכיוונים, להיות נגד השלטון - כל שלטון. אם אבי גבאי יהיה ראש ממשלה, קריקטוריסטים מכל הצדדים – גם מהשמאל – יירדו עליו בלי חמלה".

_______________________________________________________

אביה הוא אמן ידוע, ויש לה פרויקט מיוחד של תיעוד אמנים ותיקים. הקליקו על התמונה:

"לא נעשה שום ניסיון לשמר עדויות למען הדורות הבאים". הקליקו על התמונה (צילום: יריב כץ)