ההתמכרות ורצח האב: הכתובת הייתה בווטסאפ

על פי כתב האישום, מרים מכורה לאלכוהול משנת 2001, ובחודשים האחרונים חלה הידרדרות במצבה. הוריה, בן זוגה וחבריה פנו לעזרת גורמי הרווחה, הבריאות והמשטרה והתריעו על מצבה, אך ללא הועיל. מרים סירבה לשתף פעולה עם טיפולי גמילה ועם טיפולים פסיכיאטריים. כשמצבה החמיר הגיע אביה בוריס לדירתה באריאל ולקח אותה לביתו בבית שמש. 

מיכל מנדלב. עורך דינה: "אישה נורמטיבית שנקלעה למצוקה"(צילום: אוהד צויגנברג)

מרים והוריה נסעו לבית החולים הדסה עין כרם עם הפניה למיון הפסיכיאטרי, הם לא מצאו חניה וחזרו הביתה. על פי כתב האישום, בוריס נעל את דלת הבית כדי למנוע מבתו לצאת לקנות אלכוהול, והיא לקחה סכין ודקרה אותו למוות.

חמישה ימים לפני הרצח הקימו חבריה קבוצת ווטסאפ בשם "להציל את מירי", שבה אפשר לראות את זעקותיהם לעזרה, את התסכול מהביורוקרטיה האטומה, את הדאגה לחברתם שאיבדה את אביה ואת ההלם מהחשיפה שהיא הרוצחת.

וכך, שלב אחרי שלב, ניסו תחילה החברים לעזור, אבל נדהמו מהסוף המצמרר של הסיפור.

17 במאי, ארבעה ימים לפני הרצח: 

18:05 י': יצר/ה את הקבוצה "מצילים את מירי"

י': שלום לכולם

י': כולנו מנסים כמה ימים לעזור ולא מצליחים

ע': לגמרי

י': והזמן לא לטובתנו

ע': ממש לא... ישבתי איתה לפני יומיים

א': ומה קורה איתה היום?

א': לא מצליחה לתפוס אותה, מישהו דיבר?

ע': כל הגוף מלא בכחולים, ישבתי איתה

ע': היא לא מדברת לעניין, היא חיה בזבל

י': חייבים לעשות לזה סוף

י': זה ממש עניין של חיים ומוות

ע': היא לא רוצה לשמוע על עזרה

י': צריך לערב אולי את הרווחה

א': צריך 3 תנאים, מצב פסיכוטי, בן אדם מסוכן לעצמו או לסביבה ומסרב להתאשפז

ע': מתקשרת ל־118

ט': כל עוד היא לא רוצה לשתף פעולה אין להם מה לעשות עם זה

ט': ככה אמרו ב 118

א': אין דבר כזה

א': הם לא יכולים להשאיר בן אדם למות

ע': זה מה שהוא אמר לי בטלפון

י': הייתי איתה לפני שבוע בבית־חולים ולא רצו לעזור לה. היא ברחה משם

א': אם היו רוצים היו מאשפזים בכפייה. היה פסיכיאטר שהחליט לשחרר. שאל אותה אם היא רוצה לפגוע בעצמה והיא אמרה שלא

י': מה עושים במקרה כזה קיצוני? איך עוזרים?

י': זה הטלפון של הרווחה שאבא של מירי נתן לי

י': ננסה להפציץ אותם בטלפונים

ע': דיברנו עם העובדת הסוציאלית

י': ומה אמרה?

ע': יומיים אנחנו איתה... היא מודעת אבל זה הכל בידיים של הפסיכיאטרית, העבירו את כל המסמכים. הידיים שלה כבולות

י': אין לנו זמן לחכות, היא גוססת

לאחר שמירי לא עונה לחברים במהלך הערב, הם מתלבטים אם צריך לפרוץ לדירה

א': אין לכם ברירה אלא לפרוץ את הדירה. תקראו לפורץ ואז תיקחו אותה למרפאה לקבל עירוי. בהמשך יזמינו לה גם פסיכיאטר

י': לא יעזור, היא בורחת מכל טיפול

ט': במשטרה מציעים לפנות לבית־המשפט. הבעיה שעד שבית־משפט ידון בתיק, מירי תהיה כבר היסטוריה

ט': לא, זה לא מעניין אותה. ע' ראתה אותה שלשום, דיברה איתה, ניסתה לעזור. היום היא עברה לידה, ניסתה לדבר = סגרה לה את הדלת בפנים כאילו אוויר ונגמר

א': נראה לי שהטלפון שלה מכובה. יש סימן וי אחד בווטסאפ. אני ממש מודאגת

18 במאי, שלושה ימים לפני הרצח:

א': בוקר טוב. דיברתי איתה וכרגע היא בבית־שמש. אבא שלה לקח אותה

דיברתי עם אבא שלה, הם עושים לה עירוי בקופת חולים וגם מחר יעשו. היא לא במצב טוב. כל הגוף שלה רועד.

ל': אז מה עירוי... שיאשפזו אותה. פשוט מחדל מה שהולך

22 במאי, יום לאחר הרצח:

ע': חברים. קיבלנו הודעה כרגע שאבא של מירי נפטר. הלוויה שלו בחמש היום. אם תוכלו ללכת לנחם אותה היא תשמח

ע': שלא תכניס את עצמה לסרטים

א': מישהו דיבר איתה היום?

ע': היא לא עונה לאף אחד

א': אני המום. לא מזמן דיברנו עם האבא והוא נשמע רגיל לגמרי

א': כנראה דום לב. הוא לקח הכל ללב

א': הם היו חברים ממש טובים. מעבר לאבא ובת

ע': שלא תאשים את עצמה במוות שלו

ע': אז לא יהיה אפשר להוציא אותה מזה... כי המקום הכי קל זה השתייה שוב

א': אני כל כך כועס על המדינה שלא עוזרים לה

22:00, יום לאחר הרצח:

י': שמעתם ממירי? יש חדש?

א': רק יודעים שלקחו אותה לתחנה

א': איזו תחנה??

ע': על איזו תחנה מדובר? משטרה?

א': למה משטרה? מה קרה?

ע': אולי הם הבינו באמת לא נכון... נחכה שיירגע קצת

23 במאי, יומיים לאחר הרצח:

י': אני שבור לגמרי, הרגע קראתי על בית־שמש

ע': מי אמר שזה הוא

י': זה הרחוב שלהם, והוא היה בן 80

י': לא ישנתי כל הלילה

א': נראה לך שמירי רצחה אותו???

י': אני בטוח

א': תקרא מה כתוב. מצד אחד זה ממש לא הגיוני, מצד שני היא לא שפויה. אולי הם רבו באותו היום, קיבל התקף. לא יודע כבר מה לחשוב

ע': לא הגיוני שמירי תעשה דבר כזה. אבא שלה הוא דמות מאוד משמעותית בחייה

אחה"צ, יומיים לאחר הרצח:

הפרשה מותרת לפרסום ומתפרסמות כתבות באתרי החדשות.

א': הייתה לי הרגשה. אבל היא לא הייתה שפויה. אולי הייתה שתויה?

ט': הזוי ביותר, אפילו לא היה בדמיון דבר כזה

י': עכשיו התעוררו לשאול? כמה התרענו על מצבה הגרוע?!

א': הכי כואב שסוף טרגי לאבא כזה

א': צפיתם מראש את התוצאה הקשה וניסיתם למנוע אותה בכל מחיר, אלא שלא היה מי שיקשיב.

תגובת הפסיכיאטר המחוזי לפנייתה של העובדת הסוציאלית בעניינה של מרים

עו"ד מיכאל עירוני(צילום: אוהד צויגנברג)

להתכתבויות הווטסאפ המצמררות האלה יש המשך אנושי ומשפטי במציאות: מרים מנדלב נעצרה ביום הרצח ומאז היא נמצאת במעצר. בחקירתה במשטרה הודתה מנדלב כי דקרה את אביה, אך טענה כי עשתה זאת מכיוון שהיו לה הזיות בגלל הגמילה מאלכוהול והיא חשבה שהוא מפלצת. 

יש לציין כי בשבוע הקריטי שלפני הרצח פנתה הרופאה של מנדלב מבית שמש לאגף הרווחה בעיריית אריאל, ועובדת סוציאלית נשלחה לבקר אותה. ביום חמישי היא פנתה לפסיכיאטר המחוזי בבקשה לאשפוז כפוי, אך קיבלה תשובה בירוקרטית יבשה כי חסר מידע מפורט וכי על העובדת הסוציאלית לפנות לפקידת סעד. ביום ראשון חזרה העובדת הסוציאלית עם המידע, אך זה היה כבר מאוחר מדי.

עו"ד מיכאל עירוני, המייצג את מרים מנדלב מטעם הסניגוריה הציבורית, מסר: "קריאת החומר בתיק מעלה תמונה עגומה ביותר שלפיה במהלך שנים התעלמו רשויות המדינה מזעקות המשפחה והחברים. מרשתי הינה אישה נורמטיבית שנקלעה למצוקה".

מעיריית אריאל נמסר: "מירי מנדלב התגוררה בעיר במשך תקופה קצרה שבה לא פנתה לשירותי הרווחה. עובדת סוציאלית פנתה מיוזמתה לפסיכיאטרית המחוזית בבקשה לבחון אשפוז כפוי מתוך חשש לשלומה".