תנו למפלצת לשאוג / טור

כששיר צדק ניגש לבעוט את הפנדל אפשר היה לשמוע את השקט. 15 אלף איש הפסיקו לנשום והתפללו שהבלם לא הולך להפוך לגיבור הטרגי של הערב. קצת יותר מחצי שעה קודם לכן צדק עשה את השטות התורנית של קבוצה ישראלית במשחק מכריע וסידר למאריבור יתרון מוקדם. עכשיו הוא בא לתקן ולבעוט את הפנדל שיכול לסדר לבאר שבע מהפך. צריך ביצים של בת יענה וקור רוח של דב קוטב כדי לגשת לנקודה הלבנה במצב נפשי שכזה. צדק עשה זאת בקלאסה והשאיר לאלופה הישראלית סיכוי סביר לגומלין.

אבל עוד לפני הפנדל, בואו נלך לרגעים שלפני המשחק. הצצה אל יציע הכבוד רגע לפני המנון הצ'מפיונס מגלה שבזמן שכולם מצלמים סלפי ומפזרים חיוכים חגיגיים, אלונה ברקת בלחץ. הבוסית תוקעת מבט מודאג על האותיות שמניף הקהל ממול ומרכיבות את המילה believe. היא מאמינה, ברור שמאמינה, אבל הפרצוף שלה משדר שאולי חבל שלא מצאו מספיק אותיות כדי לכתוב "עמה יעמיק". 180 דקות לפני קפיצה היסטורית לליגת האלופות גם גדולי הרציונליסטים ימלמלו משהו נגד עין הרע.

גיבור הערב. צדק(צילום: אורן אהרוני)

בדקה העשירית אלונה מקבלת חיזוק לחששות שלה. הטעות הרשלנית של שיר צדק מוסיפה לה עוד כמה קמטי דאגה ומכניסה את היציעים להלם. אבל שתי דקות לאחר מכן קורים שני דברים: 1. ווקאמה מוכיח בפעם האלף שהוא הכדורגלן הטוב בישראל (איזה תענוג של שער שוויון). 2. האצטדיון מתעורר.

ופה חייבים להגיד משהו על הדבר הזה שנקרא אצטדיון טוטו טרנר. זה לא עוד מגרש ביתי, ברגעים מסוימים זה מרגיש ממש כמו יצור חי, נושם, צועק, שדוחף אל עבר שער היריבה ומכריח אותך לגלגל את הכדור מעבר לקו. מפלצת בטון בעלת אלפי ראשים אדומים ששואגת בכל פעם שהקבוצה עוברת את קו האמצע או שחקן מתרומם להתחמם (ולפי הווליום אפשר לזהות אם זה מתן אוחיון או איסאק קואנקה).

ועכשיו יוצאת הפועל באר־שבע לסלובניה ומשאירה את המפלצת האדומה בבית. 1:2 זו תוצאה טריקית ומסוכנת, אבל יש לה מספיק שחקנים טובים כדי לעבור את מאריבור. חוץ מזה, היא לא יכולה לאכזב את אלפי הראשים האדומים, היא חייבת להשמיע להם שוב את ההמנון המרטיט ההוא של ליגת האלופות אצלם בטרנר. ואז – איך שהמפלצת תשאג.