פרידה ממלך הקומדיה: הרגעים הגדולים של ג'רי לואיס

ג'רי לואיס היה איש מצחיק. מאוד מצחיק. כל כך מצחיק שבארצות הברית כינו אותו The King Of Comedy. אמש (א'), הוא הלך לעולמו כשהוא בן 91 והותיר אחריו חובבי קומדיה המומים ועצובים. כדי להמחיש מדוע התואר "מלך הקומדיה" כל כך הולם אותו, חזרנו לרגעים הכי גדולים שלו.

ולהתחלה, רק כדי להבין עד כמה גאון האיש היה, צפו בקטע הבא משנת 1961 אותו כתב, ביים, הפיק וכיכב בעצמו:

מרטין ולואיס - זו התחלה של ידידות מופרעת

אחרי שעזב את בית הספר בגיל 15, לואיס התחיל להופיע כבדרן במועדונים, שם פגש את הזמר דין מרטין. בזמנו לואיס אמר עליו: "מצחיק שאני היהודי אבל מרטין הוא זה שהיה צריך ניתוח פלסטי לתיקון האף". יום אחד, מרטין עלה לבמה לשיר ומבלי רשות לואיס חיקה אותו והפריע. הקהל כל כך אהב את זה שהם הפכו את ההפרעות האלה לתמצית היחסים בצמד המצליח "מרטין ולואיס", וכל ערב הם הם אלתרו הפרעה חדשה. היו דיווחים על כך שקפצו על צלחות אוכל וגילחו פסנתר:

עוברים למסך הגדול

גם בקולנוע, כשצילמו את אותו הקטע שוב ושוב, הצמד ניסה לאלתר ולהפתיע אחד את השני כדי לשמור על רעננות. זה הצדיק את עצמו והשניים החזיקו בתואר הסרט הרווחי בעולם בשנים 1950-1956.

מי מפחד מהשידור החי? 

בתחילת שנות החמישים הטלוויזיה נכנסה לסלון האמריקני. באותם ימים התוכניות הופקו בשידור חי, ולואיס הבין את משמעות הדבר - שידור חי זו הפלטפורמה האידיאלית לאילתור, פיספוסים ואנרכיה - רק שבמקום מאה איש בקהל במועדון, מיליונים יצפו בהם.

בימים ההם הפופולריות של הצמד הגיעה לשיאים חסרי תקדים והם הרוויחו מיליון דולר בחודש. כשלקחו הפסקה כדי להופיע בטיימס סקוור, אנשים הקימו אוהלים בבוקר כדי להספיק להיכנס למופע שהתחיל ב- 23:00 בלילה.

הצ'פלין של שנות השישים

אחרי פירוק החבילה הזוגית עם מרטין (השניים לא דיברו במשך 20 שנה), לואיס לא זנח את הקולנוע והוא התחיל לשחק, לביים, לכתוב ולהפיק את סרטיו בעצמו. הניסיונות הללו הביאו לכך שבשנת 1960 חתם על הסכם בסך עשרה מיליון דולר שנתן לו חופש אומנותי מוחלט. מאז צ'רלי צ'פלין ב-1917 לא נחתם הסכם כל כך קיצוני, שמשמעותו אחת: אין מחיר לכישרון שלי.

התוצאה הייתה סדרה של קומדיות מרהיבות, כשהמפורסמת שבהן היא "הפרופסור המטורף". הסרט מבוסס על הרומן "דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד" מהמאה ה-19, וכראוי ללואיס, הוא הוסיף לו טוויסט גאוני לסיפור: בפעם הראשונה בקולנוע, המפלצת הייתה יפה יותר מהאיש שיצר אותה.

תרמתי בטלפון

כשעבד בטלוויזיה, לואיס נחשף לטרגדיה של אחד מאנשי צוות התוכנית, שתינוקו מת בגיל שמונה חודשים ממחלת ניוון שרירים. הוא החל לחקור את הנושא וגילה שכסף למימון ציוד רפואי ותרופות יכול להציל ילדים רבים ממוות. בשנת 1966 הוא יזם את הטלת'ון, משדר שנתי בן 21 שעות שבו הציבור יכול לתרום כספים.

ג'ון לנון, מייקל ג'קסון, סלין דיון ורבים אחרים התגייסו להופיע בתוכנית כדי לגייס תרומות, ובמסגרת השידורים לואיס גייס 2.5 מיליארד דולר. עובדה מדהימה נוספת היא שלואיס המשיך להנחות את המשדר עד לשנת 2010. אתם קוראים נכון, 44 שנים.

ג'רי לואיס החדש

לואיס, שהפך לשם נחשק בתעשייה, הספיק להיות המורה לקולנוע של ג'ורג' לוקאס וסטיבן ספילברג. בנוסף, בשנת 1969 ניגש אליו בחור אלמוני למדי, וודי אלן שמו, שביקש מממנו להיות הבמאי בסרטו הראשון. לואיס סירב וכך בעצם אלן הפך לבמאי בעצמו.

מתוך "מלך הקומדיה"

בשנות השמונים והתשעים לקח חלק בשיתופי פעולה מפתיעים. הוא השתתף לצד ג'וני דפ בסרטו של אמיר קוסטוריצה, "חלום אריזונה" ("אני עושה סרט אירופאי מבלי לעזוב את ארה"ב", אמר בזמנו), ובסרטו של מרטין סקורסזה, "מלך הקומדיה" (1983), שם גילם דמות המבוססת על חייו. העלילה מספרת על קומיקאי מתחיל (רוברט דה נירו) שחוטף את ג'רי כדי לקבל כמה דקות תהילה בשידור חי.

בישראל הסרט הופץ עם שקופית מקדימה ומדהימה למדי: "ג'רי לואיס בתפקידו הדרמטי הראשון, רוברט דה נירו בתפקידו הקומי הראשון".

היום בו הליצן בכה

במסגרת ניסיונותיו ליצור קולנוע חסר תקדים, הוא הגה את המצאת הווידאו הביתי כשביקש לייצר מכשיר נייד שיאפשר לו לצפות באופן מיידי במה שעשה על סט הצילומים מבלי לחכות לפיתוח חומרי הגלם. בין שאר חידושיו, הוא יצר גרסה גברית לסיפור סינדרלה תחת השם "סינדרפלה".

אבל מכל האגדות ישנו סיפור על סרט אחד שצולם ונגנז בשם "היום בו הליצן בכה". בסרט לואיס משחק ליצן במחנה ריכוז בזמן השואה. לימים לואיס אמר שזה סרט רע שלא יראה אור יום כל עוד הוא חי. ימים יגידו.

ובשנת 2010, אחרי 44 שנים ו-2.5 מיליארד דולר, לואיס פרש בדמעות מהגשת הטלת'ון. עכשיו, אנחנו דומעים יחד איתו.

אלון גור אריה הוא במאי, תסריטאי ומרצה על קומדיות ב"מועדון הסרט המופרע".