"הכרתי את שלומי, בעלי, כשהייתי בת 19. בפגישה השנייה שלנו נסענו יחד באוטובוס, הוא כרע ברך בפני כל הנוסעים והגיש לי שושנה אדומה. כבר אז הבנתי שזה האיש שלי - איתו אף פעם לא יהיה לי משעמם. ובאמת, בקרוב נחגוג 50 שנות נישואים מאושרים.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- בתו של יזהר כהן מספרת איך זה להיות ילדה בהורות משותפת
הלוליין הולך על חבל כדי לשמר מסורת משפחתית
"בתחילת הדרך הייתי מורה, ושלומי עבד עם אבא שלו בעסק למסחר בעץ. אחרי שנולד הבן השני, נשארתי בבית ובאתי לעזור קצת בעסק. בהמשך הפכתי לאחראית על כל מה שקשור בכספים. העסק צמח והפך למפעל עם 100 עובדים. שלומי היה המנכ"ל הרשמי, אבל אני הייתי המנכ"לית בפועל. עדיין, בכל השנים שעבדתי במפעל הייתי 'האישה שמאחורי הבעל'. שלומי תמיד פרגן לי, אבל בסופו של דבר, במשך 35 שנה, אני הייתי המנוע והוא היה הרכב הנוצץ מקדימה.
"בוקר אחד, לפני עשר שנים, שלומי ניגש לבדיקה שגרתית בקופת חולים והובהל משם לטיפול נמרץ כשהוא סובל מדופק מואץ ומפרפורים. מכאן החלה סאגה של שנתיים קשות מנשוא. שלומי היה מאושפז לסירוגין במחלקת טיפול נמרץ לב. הייתה לו שם מיטה קבועה. כל הזמן הלעיטו אותו בעוד ועוד תרופות, עד שהוא כמעט לא תפקד. הרופאים לא הצליחו להבין ממה בדיוק הוא סובל. אחרי שנה וחצי עלו על זה שהבעיה שלו קשורה לבלוטת התריס, ועברה חצי שנה נוספת עד שהוא התחיל להתאושש.
"במהלך השנתיים האלה אני הייתי כל הזמן לצדו של שלומי, והעסק התחיל להפסיד כספים. בשלב מסוים, בהחלטה של רגע, לקחתי מפרק חברה וסגרתי את העסק מהיום להיום. המפעל נמכר במחיר הפסד ונשארנו בלי כלום, פשוט בנקודת האפס. מהר מאוד הבנתי שהמצב השתנה: אין יותר מסעדות, אין בגדים יקרים. ממעמד של אנשים אמידים הגענו למצב שנעזרנו בחברים ובבני משפחה שהלוו לנו כסף והחזיקו אותנו.
"כששלומי התחיל להתאושש, הוא אמר: 'מה עושים מכאן?' אני הייתי בת 62 והוא בן 63. בהתחלה התנהגנו כמו זוג פנסיונרים, אבל די מהר השתעממנו. התחלנו לבלות בבית ולעשות את מה שתמיד אהבנו כל כך – לבשל. זה תמיד היה תחביב של שנינו. שלומי קנה מכונת גלידה ביתית פשוטה, והתחלנו לערוך ניסיונות, סתם בשביל הכיף. בשלב מסוים החלטנו שאנחנו רוצים ללמוד קצת יותר. נסענו לאיטליה ויצרנו קשר עם מפעלים שמייצרים את חומרי הגלם. התברר שהגיל שלנו עבד לטובתנו: אנשי המקצוע ראו מולם זוג מבוגר עם וייב חיובי, ופשוט יצאו מגדרם כדי ללמד אותנו ולעזור לנו, כולל מתן טיפים מקצועיים שעוברים במשפחה ובדרך כלל נשמרים בסוד.
"הכנו בבית עוד ועוד גלידות והתחלנו להאכיל את כל המשפחה והחברים. כל מי שטעם, השתגע. ואז, כמו באגדות, באה אליי חברה טובה וביקשה שאכין גלידות ליום ההולדת של נכדתה. אחרי יום ההולדת התחילו להגיע עוד הזמנות. התחלתי להבין שיש כאן משהו מיוחד. שלומי, שנשבע שבחיים הוא לא יהיה יותר בעל עסק, אמר לי: 'תעשי מה שאת רוצה, הכל עלייך, אני אהיה פועל אצלך'. התחלתי ללכת למפגשים של קבוצת נטוורקינג, ובעזרת החברים שם הקמתי עסק על שמי – גלידות I Scream. הפעם ידעתי מראש שהעסק הוא שלי. אני המנכ"ל, הבעלים, הבוסית. אני מוכנה לשמוע עצות, אבל ההחלטות הן שלי. הילדים היו בהתחלה קצת בהלם. הם לא הבינו כל כך מה הקטע של הזקנה עם התחביב של מכירת גלידות. אבל אני ידעתי בדיוק מה אני רוצה.
"חברים הלוו לנו כסף לרכישת המכונה המקצועית הראשונה, וייצרנו מהבית. בהדרגה התרחבנו, וכיום יש לנו מפעל גלידות באזור התעשייה כנות. הגלידות שלנו מוגשות במסעדות של מיטב השפים ונמכרות במעדניות מובחרות.
"היום אני נמצאת במקום שבו רציתי להיות כל כך הרבה שנים. אני חיה את החלום שלי. יש לי חלום נוסף, וגם אותו אני מתכוונת להגשים: לנסוע עם בעלי לחצי שנה לאיטליה, לגור שם בכפר קטן, ללכת מדי יום לשוק, לחזור הביתה עם סל מלא ולבשל ביחד. אני יודעת שאגשים את החלום הזה, ומיד אחר כך יהיה לי חלום חדש.
שורה תחתונה:
"אף פעם לא מאוחר להתחיל לעשות את מה שאתה אוהב. הגיל הוא באמת רק מספר".
_______________________________________________________
גם חניתה בריל המציאה את עצמה מחדש בעקבות משבר. הקליקו על התמונה:
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il
