שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    1 בספטמבר: כשהילדים פוחדים משינויים

    בעוד כמה ימים הם יכנסו לגן חדש או כיתה חדשה וחלקם חוששים מאוד מהשינוי. מה כדאי לומר כדי לעזור לילדים להתמודד עם חוסר הוודאות ולמה לפעמים מספיק רק להקשיב להם?

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    ביום שישי הקרוב (1 בספטמבר) הילדים חוזרים לגני הילדים ולבתי הספר. אחרי חופש כל כך גדול יש ילדים שפשוט רוצים להישאר בבית ולא לחזור למסגרת. מה עושים ואיך משכנעים אותם לשוב לעניינים?

     

    "אפשר להבין את הילדים. היום הראשון של הלימודים טומן בחובו המון אי ודאות. הילדים מתרגשים ואנחנו צריכים להבין שזה לגיטמי ולתת לזה מקום", מסבירה דנה הינוך, מטפלת משפחתית. "הילד בא אלינו, ועצם זה שהוא משתף אותנו, ומדבר את הפחד, זה טוב. זה כבר באיזשהו מקום מוריד את החרדה. אנחנו נותנים את התחושה שזה לגיטמי מה שהוא מרגיש, שזה מקום חדש וכל הילדים חדשים".

    תנו מקום לחששות שלהם (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    תנו מקום לחששות שלהם(צילום: shutterstock)

    "חשבו רגע איך אתם מתמודדים עם שינויים ומה הילד רואה בבית", אומרת הינוך. בסופו של דבר אנחנו מודל לילדים שלנו. אנחנו מתמודדים עם איזשהו שינוי בעבודה, ראיון חשוב, הרצאה חשובה. האם אנחנו מאפשרים לעצמנו להיות באי וודאות, במקום הפחות בטוח? כדאי לדבר על זה עם הילד, לשתף אותו, לספר לו מה אנחנו עושים כדי להתמודד, מה מקל עלינו ולתת לו אפשרות להציע בעצמו פתרונות.

     

    "שימו לב מה אתם חושבים על השינוי שהילד הולך לחוות ועל המסגרת שהוא הולך אליה? האם אתם סומכים על המסגרת? האם אנחנו סומכים על הילד שיתמודד? הרבה פעמים אנחנו מאוד חוששים ואומרים 'זה ילד רגיש', ואנחנו לא בטוחים איך הוא יסתדר ומשדרים את זה. הילד מקבל את המסרים האלה ואומר שהוא לא רוצה ללכת אך לא יודע להסביר מהן הסיבות לכך.

     

    "אני מזמינה את ההורים להיות במודעות, לחשוב, מה אנחנו חושבים על המסגרת ואם יש צורך לעשות שינוי בחשיבה כדי באמת לעזור לילד להיות יותר חזק וללכת באמונה.

     

    לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

     

    "הבת שלי עולה לכיתה א' השבוע וערב אחד היא התחילה לבכות ואמרה שהיא לא רוצה ללכת. היו לי שתי אופציות - להילחץ ולהתחיל לייפות את המצב, ולספר לה לאן היא תלך ואת מי היא תפגוש אבל בחרתי בדרך אחרת - בלהיות שם, לחבק אותה, לתת לה את התחושה שאני מבינה אותה, שזה באמת משהו גדול וחזק שהיא הולכת לקראתו. בחרתי לתת לה לפרוק את מה שהיא מרגישה ולא ללכת עם התסכול הזה לכיתה א'.

     

    "חשוב להשאיר גם מקום לבלתי צפוי. הילד יכול להפתיע אותנו ופתאום להגיד שלום ולשחרר אותנו לדרכנו".



     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים