"ערב שבת, השמש שוקעת, אני כהרגלי לבושה מדי ב' נקיים, נכנסת בנעליים מצוחצחות לכבוד שבת לבית הכנסת הפצפון של המוצב במרומי החרמון. חדר קטן עם שלושה ספסלים בעזרת הגברים, וספסל אחד נוסף המופרד על ידי ארון ספרים – סוג של עזרת נשים. עזרת הנשים הוקמה רק שנתיים קודם, עם בואה של חיילת דתייה ראשונה למוצב, שטרחה להקים לעצמה מקום להתפלל. על הספסל 'שלי' יושבים חיילים. הם מרימים את ראשם ומביטים בי בהפתעה, ומיד קמים ומפנים את הספסל עבורי. אני מחייכת בתודה, משעינה את הנשק על הקיר ופותחת את הסידור שלי. מאותה שבת הם הקפידו להמתין לי להבדלה".
התיאור הפשוט הזה, של חיילת דתייה בתפקיד מבצעי, הוא שגרה עבור אלפי חיילות שומרות מצוות. חיילות המעצבות את מקומן בצבא כמעט בלי תמיכה במגזר הביתי. חריגות בנוף, בעלות דרישות ייחודיות – הן כנשים והן כשומרות מצוות.
למרות כל הקשיים, חמש השנים האחרונות מעידות על שינוי סוציולוגי עמוק המתרחש בשורות הצבא: לא רק שמספר החיילות הדתיות גדל בקצב מטאורי, אלא גם החוגים שמהם הן מגיעות הופכים למגוונים הרבה יותר. אם בעבר רובן הגיעו מחוגים ליברליים ובחרו בעיקר בתפקידים בחיל החינוך, היום הן מגיעות מכל הקשת של הציונות הדתית ומשתלבות בתפקידים האיכותיים ביותר. אפשר לפגוש אותן בחיל המודיעין, בתפקידי תקשוב וסייבר, כמדריכות סימולטור או מדריכות שריון ואפילו בתפקידי לוחמה ובקורס טיס.
הן מגיעות ממיטב האולפנות. 56 אחוז מהן משויכות לשתי קבוצות האיכות הגבוהות ביותר של צה"ל. ואולי זה מה שמפחיד כל כך את הרבנים והמנהיגים במגזר. אלה לא השוליים, כפי שהיה נוח לחשוב, אלא הדוסיות הטובות והמעולות שבוחרות בשירות צבאי משמעותי, ולא בשירות לאומי כמצופה מהן.
מי אמור להכווין אותן בסבך הצה"לי והתורני עם גיוסן? למשימה הזו נרתמים אנשים טובים ומגוונים, בהם שניים: היא – יפעת סלע, 44, מנכ"לית אלומה. זהו ארגון ששם לעצמו למטרה בין היתר לשלב נשים דתיות בצבא, באמצעות תוכנית "משרתות באמונה" המספקת הכוונה לקראת הגיוס וליווי במהלכו. הוא – הרב אלי רייף, 45, רב במכינה הקדם־צבאית לבנות דתיות "צהלי" על שם תמר אריאל, הממוקמת במושב משואות יצחק. באחרונה כתב הרב את ספר ההלכה הראשון המיועד לחיילת הדתייה.
בלי הפחדות
"ביום שישי אני יודע שאני חייב להתקלח מוקדם", צוחק הרב רייף, "תמיד רגע לפני שבת מתחילות להגיע הודעות עם שאלות מהתלמידות. 'אני חובשת פה', 'אני מוצבת שם', 'איך אני דואגת לנרות שבת?' הן שואלות על הכל, ואני משתדל לענות". כשרייף ביקש לייסד שיעור הלכה יומי שבו תלמידותיו במכינה ילמדו באופן עצמאי בהנחיה שלו, הוא נתקל בבעיה: שום ספר לא התאים. ספרי ההלכה בתחום נכתבו עד כה לגברים בלבד. "בכל ספר היה צריך לדלג על חלקים שלמים שרלוונטיים רק לגברים. ואז אמרו לי במכינה – תתחיל לכתוב! מאוד פחדתי בהתחלה. בכל זאת לכתוב ספר הלכה זה אתגר".
ככה נולד הספר "שלום בחילך – הלכות והליכות לחיילת הדתית". ספר ירוק זית, בדיוק בגודל של כיס במכנסיים של מדי ב', איתם מסתובבות רוב החיילות הדתיות בשגרה בדיוק כמו כל חיילת אחרת. הספר מכיל הלכות הרלוונטיות לכל אורחות החיים של החיילת הדתייה, קטעים מיומני שירות של חיילות דתיות ודברי הגות בנושא פרשת שבוע. "כשסיימתי לכתוב נתתי את הספר לראשת המכינה, ליועצת הפדגוגית, לבנות עצמן - שכולן יבדקו שגבר שכותב ספר לאישה זה באמת עובד. מישהי כתבה לי בתגובה לספר שהיא לא קוראת ספרים לנשים שגברים כתבו. אמרתי לה שאני מאחל לה לכתוב ספר בעצמה. אני באמת מאחל היום שאישה תכתוב ספר הלכה".
הספר יצא בהוצאה פרטית, במימונם של תורמים. בראשית הספר מופיעה "הסכמה" מפתיעה מאת הרב נחום אליעזר רבינוביץ', מבכירי הרבנים בציונות הדתית ורב הישיבה במעלה אדומים. ב"הסכמה" מבהיר הרב כי הוא מתנגד לשירות נשים בצבא, אך מרגע שנשים דתיות מתגייסות –יש לתת להן ליווי רוחני ותורני. "הרב רבינוביץ' הוא אחד בדורו", אומר הרב רייף. "ביקשתי ממנו ליווי הלכתי לספר והוא הסכים בתנאי שהאחריות היא עליי. כך יצאתי לדרך. אני כתבתי בספר מפורשות שלדעתי לבת דתייה מותר לשרת, ושמחתי שהרב רבינוביץ' כתב שהוא חושב שאסור. כי הצעירה צריכה לדעת את האמת: שיש הרבה מאוד רבנים נגד גיוס ויש מי שחושב שזה מותר".
סלע מקשיבה ולא מופתעת בכלל. "הספר הוא צורך שנולד מהשטח. ישראל היא המדינה היחידה שבה יש שירות חובה לנשים, ובכל זאת בחינוך הממלכתי־דתי יש מדי שנה 7,000 נשים שלא מקבלות שום הכוונה, התפקיד שלנו הוא לא להגיד אי־אפשר, אלא איך אפשר. איך הופכים את השירות למשמעותי ולמנוף שמקדם לחיים בעלי משמעות".
באלומה, ארגון שפועל בשיתוף פעולה מלא עם הצבא, מציעים למתגייסות הפוטנציאליות מהמגזר מענה כבר מהשלב ההתחלתי. אחרי הצו הראשון תקבל המלשב"ית חוברת עם כל התפקידים שיכולים להתאים לה ועם מספר טלפון לבירור שאלות וייעוץ. "יש לנו יותר מ־3,000 פניות למוקד הטלפוני בשנה. אנחנו מזמינים את הנערות וההורים לערבים מיוחדים, יש שבת שנתית שמיועדת לבנות שמתלבטות. אמנם בבתי הספר היום אין הפחדות כמו פעם, אבל גם היעדר מידע הוא דה־לגיטימציה. אני לא מבקשת הנחות אלא קשב לאירוע הזה שנקרא חיילות דתיות בצבא. בכל רגע נתון יש 4,000 כאלה. לעשות חצאיות א' בהיקף הנדרש זה כבר סיפור. כיסוי ראש בצבא זה סוגיה".
וסלע גם מצביעה על כך שלשירות משמעותי יש חשיבות שחורגת הרבה מעבר לצבא. "זה כרטיס הכניסה לחברה הישראלית. מי שהייתה מ"פ בחוות השומר או בחיל מודיעין כבר לא תצמצם את עצמה למקצועות מסורתיים כמו מחנכת או אחות. היא כבר יכולה לחשוב על עצמה כמנהלת בבנק או בהיי־טק. הצלחה בעיניי היא שצעירות דתיות נמצאות במקומות שהן רוצות להיות בהם, ולא במקומות שהסלילו אותן אליהם".
מה אתם חושבים על נשים דתיות בתפקידי לוחמה? רק לאחרונה פירסמנו כי לוחמות דתיות ביקשו מחלקה נפרדת לנשים מטעמי צניעות, וקיבלו.
"אנחנו מעודדים צעירות לבחור בתפקידים לא קרביים", אומרת סלע. "הסיבה היא שממילא להיות אישה בצבא זה מאתגר, ודאי בתפקיד לוחמת. אבל אם מישהי מחליטה ללכת על זה – אנחנו נלווה אותה. ותמיד אני מבהירה שהכי חשוב זו התמיכה מהבית. מספר הלוחמות הדתיות גם עולה משנה לשנה". הרב רייף מסכים. "גם במכינת צהלי האג'נדה היא שהצבא הוא מקום סבוך ולכן להיות לוחמת זו לא המלצה. אבל אם בת תגיד שהיא שם, אנחנו ניתן לה גב".
400 מתוך כ־2000 מתגייסות בוחרות ללכת למסגרות קדם־צבאיות המאפשרות להן ללמוד תורה בצורה מסודרת במדרשות ובמכינות. "כשאני הגעתי למכינה לפני שש שנים היו בקושי 30 תלמידות, היום הן למעלה ממאה", מספר רייף, "הביקוש הוא עצום. הצעירות יודעות מה הן רוצות והן תובעות את השינוי ברגליים. כל המידע נגיש באינטרנט, גם אם בית הספר סוגר את השערים. עכשיו יש שתי אופציות – או שנעצום עיניים או שנראה בזה תהליך שיכול להצמיח. ובאמת אלו בנות איכותיות שגם רוצות ללמוד ולהחכים. אז אם יש לנו מסר של השתלבות, אי־אפשר להגיד 'תשתלבו איך שאני רוצה'. אנחנו לא מלמדים מה לבחור אלא איך לבחור".
מה מאפיין שאלות הלכתיות של חיילות, בשונה מחיילים?
"אצל בנים דתיים יש מורשת קרב. כשאתה מגיע לצבא, החברים מהישיבה כבר סיפרו לך אין־סוף חוויות. הרב עשה שיחה וסיפר על האתגרים. החיילת הדתייה היא לרוב הראשונה בתחומה. אין לה למי לשאת עיניים. לכן בנות מרשות לעצמן, באופן כללי, לשאול על הכל באמת. בת יכולה להתקשר ולספר שמדברים לידה לשון הרע למשל, והיא לא יודעת כיצד לנהוג. מישהי שנמצאת בחפ"ק מח"ט בתפקיד דוברות והוא יורד לשטח בשבת - מותר לה לנסוע איתו לחברון? הן גם שואלות על נושאים חברתיים, גם על נגיעה או ייחוד. דברים שחייל דתי בקושי ישאל. הרבה פעמים זה דורש התמודדות של החיילת מול המערכת. למשל חיילת שנבחרה להיות נציגה במשלחת לפולין של 'עדים במדים'. היא ביקשה חצאית ואמרו לה שאין, אז היא אמרה שהיא לא יוצאת. זה החלק שבו הצבא נדרש לבצע שינוי. כשהם ראו שהיא מאוד נחרצת אז הם שלחו אותה למתפרה מיוחדת של צה"ל. זה לא חוכמה להתגייס לצבא ולוותר על הזהות שלי. זו תהיה החמצה אם בנות יתגייסו לצה"ל ויבטלו את עצמן".
הרבנות ערוכה לקליטת חיילות דתיות?
"אני חושב שהרב הצבאי הראשי החדש, הרב קרים, מאוד קשוב", אומר הרב רייף. "הרבנות הצבאית היא גוף גדול. יש מקומות עם שיתוף פעולה מוצלח מאוד, ובהם אני נסוג לאחור. תחום שעוד נדרשת בו התקדמות זה שיעורים תורניים לחיילות. צריך לתת אותם, לא כמו שאתה רוצה ללמד אלא כמו שהן רוצות ללמוד".
"הרבנות מתייצבת לצד החיילת הדתייה רק אחרי שהיא מגויסת", אומרת סלע. "לא לפני. בתוך ההכשרות של הרבנים הצבאיים מתייחסים לזה. יש קצינה שיושבת בתוך הרבנות, שהיא בוגרת אלומה, שתפקידה לתת מענה לפניות של חיילות. את התקן הזה מינה הרב רונצקי. אין ואקום. מצד שני – עובדה שהיה צריך את הרב רייף שיכתוב ספר הלכות לחיילת הדתייה".
את מי שיגעו?
גם הרבנים לא נשארים אדישים אל מול השינוי העמוק שעובר על צעירות המגזר. קמפיינים וסרטונים נגד שירות נשים דתיות, ביינישים שמחלקים סטיקרים בצמתים נגד התופעה והרמטכ"ל שמותקף פעם אחר פעם בעלוני השבת. הרב יגאל לוינשטיין, רב המכינה בעלי, שמוכר גם מ"נאום הסוטים" נגד הקהילה הלה"טבית, השתלח כזכור בחיילות הדתיות והבהיר: "שיגעו לנו את הבנות. הן נכנסות יהודיות אבל לא יוצאות יהודיות בקצה". אל מול מכבש הלחצים האדיר הזה מנסים באלומה ובמכינות לתת לחיילות כלים להתמודדות. יפעת צוחקת כשהיא נזכרת בנאום של הרב לוינשטיין. "אנחנו פה כדי להישאר. פעם בשוק הרווקים חיילת נחשבה פחות, עכשיו היא נחשבת יותר. בעיניי כששומעים את התלמידים בעלי צוחקים במהלך הנאום, הם צוחקים ממבוכה. רבים מהם הרי יוצאים עם חיילות דתיות בעצמם. זה נמצא בכל בית. בסוף הקריאה פה למערכת החינוך היא הכי חשובה. לא יעלה על הדעת שנערה רוצה לקיים חוק ולא מקבלת מידע שאמור לסייע לה".
הרב רייף מוסיף: "חלק ממה שמטריד את הרבנים זו עליית גיל הנישואים. הם עושים את החשבון הזה, ושמים אותו על השולחן: אם החיילת הולכת לשנה במדרשה, ואז לצבא בתפקיד משמעותי שלוש שנים, אז היא ארבע שנים מחוץ לתחום. זה שינוי עומק שמשליך על עוד תחומים".
בניגוד לתחזיות הקודרות של הרבנים, מחקר שהוצג בכנסת במאי השנה גם הראה שהחיילות הדתיות מעידות כי הן התחזקו מבחינה תורנית בשירות הצבאי ביחס לחברותיהן בשירות הלאומי – 37 אחוז מהחיילות הדתיות מעידות על התחזקות דתית מול 26 אחוז מבנות השירות הלאומי. "בעיניי מילת המפתח היא אמון – מכל הכיוונים", אומר רייף. "אני אומר להורים: גידלתם אותה 18 שנה, היא הגיעה מהבית שלכם. היא ישבה שש שנים באולפנה, הטענתם אותה בכל כך הרבה דברים, ממה אתם מפחדים? איפה האמון שלכם? וצריך לתת גם אמון במערכת הצבאית, והצבא צריך לתת אמון בחיילת. הצעירות אומרות את זה בצורה מאד פשוטה: תנו בנו אמון. צריך להדגיש את החשיבות של ההכנה לכל מקום שאדם הולך, וככל שזה מקום יותר חדש, הוא צריך להגיע יותר מוכן. זו קריאה גם לבתי הספר. אני חושב שהם צריכים לפתוח את שעריהם להכנה לצבא מתוך אחריות".
תמר אריאל ז"ל, הנווטת הדתייה הראשונה שהתנדבה באלומה תוך כדי שירותה, ועל שמה קרויה המכינה הקדם־צבאית "צהלי", הפכה לסמל ולמודל עבור חיילות דתיות. הרב רייף מספר: "הבנות כל הזמן שואלות את עצמן: האם אני מייצגת? אני באתי כאדם פרטי, אני לא רוצה לשאת על גבי את כל הציונות הדתית. לפעמים בנות אומרות 'חשבתי שלא אייצג, אבל הכריחו אותי. הסביבה לא השאירה לי ברירה'. כשהתלמידות רואות את התמונה של תמר יושבת בסוכה ומצד שני היא רוכבת על אופנוע ומנגנת על תופים זה עובד. אנשים רוצים דמויות לשאת אליהם עיניים. אז הן כתבו אצלנו בגדול על הקיר במכינה: 'צדיקה כתמר תפרח'".
