שתף קטע נבחר

5 ימים בשבוע: מסע בעקבות הביטלס

טיול של חמישה ימים בעקבות אחת הלהקות הגדולות בעולם יכולים להשאיר כל אחד מאיתנו עם רצון לעוד. בין מקדשים מודרניים לבין חוויות ספק רוחניות ספק מוזיקליות, ניר פדרבוש, סמנכ"ל החברה הגיאוגרפית, נהנה מכל רגע ואפילו חזר מספיק פיכח כדי לכתוב על זה

בשיתוף החברה הגיאוגרפית

 

יש משפט מהסרט 'מציצים' של אורי זוהר שאני משתמש בו מזה זמן (בערך מהפעם הראשונה שראיתי את הסרט) והמשפט אומר בפשטות "לא נולדנו בשנתון הנכון...", אני אומר את זה על הרבה דברים וסיטואציות אבל המשפט הזה בעיקר תקף בכל הקשור לטעם המוזיקלי שלי שכולל הרבה להקות משנות השישים והשבעים העליזות מאנגליה. לשמחתי, בעבודתי כסמנכ"ל שיווק בחברה הגיאוגרפית יש יותר ממקום אחד ויותר מתקופת זמן אחת שאפשר לחזור אליהם אם יש רעיון מספיק טוב ופרטנרים מספיק טובים להרים איתם את הפרויקט. 

 

לפני כמה חודשים פנינו לאורי משגב שבימים כתיקונם עם אונת מוח אחת משמש כפובליציסט קשוח ובאונת המוח השנייה משמש כמרצה מבוקש לענייני הביטלס, ושאלנו בעדינות אם יהיה אפשר לבנות מסע בו נשתמש באונה המוזיקלית שלו.

תשובתו הייתה כמובן מידית וחיובית ומנקודת הזמן הזו יצאנו במשותף לתכנון המסע בעקבות ארבעת המופלאים מליברפול שתאריך יציאתו נקבע לתחילת ספטמבר.

 

 

6 בספטמבר, היום הראשון למסע

לפנות בוקר, נתב"ג.

הקבוצה מתקבצת בשער הקבוצות ואחרי תהליך צ'ק אין זריז כולם על טיסת BA בדרך ללונדון ומשם אחרי חניית ביניים קצרה למנצ'סטר הממוקמת גיאוגרפית די קרוב לליברפול. שם כמובן מתחיל המסע שלנו בעקבות הביטלס.

הסמטה המפורסמת בעולם (צילום: ניר פדרבוש) (צילום: ניר פדרבוש)
הסמטה המפורסמת בעולם(צילום: ניר פדרבוש)

פורקים אותנו במלון מאוד מיוחד שנקרא Hard Days Inn, שכפי שאפשר להתרשם משמו המבוסס על אלבום של הביטלס מוקדש כ-ו-ל-ו לפועלם של הביטלס, למעשה מדובר בסוג של מקדש מודרני.

פסלי אבן של החיפושיות מעטרים את קדמת הבניין, מוזיקת המעליות שלו היא כמובן מהפלייליסט שלהם, תמונות, טקסטים משירים ,פריטי אספנות ומזכרות מיוחדות מעטרות את כל רחבי המלון, אפילו התלי דלת של נקו לי/אל תנקו לי את החדר מעוצב עם טקסטים של שמות שירים של הביטלס: Let it be בצד אחד משמעו "עזבו את החדר, אין לי צורך בחדרנית" והצד שני הוא I need you שזה אומר "דרוש ניקיון ומגבות נקיות". בגדול, אם הביטלס היו רבי שמעון בר יוחאי - הרי שהגענו למקום ההילולה בהר מירון.

מלון Hard Days Inn  (צילום: ניר פדרבוש) (צילום: ניר פדרבוש)
מלון Hard Days Inn

כל חדר במלון כמובן (איך לא?!) ממותג ברוחו של כל אחד מחברי הביטלס. כך אני מוצא את עצמי בחדר המוקדש לג'ורג האריסון ואורי מוצא את עצמו בסוויטה המקדשת את פול מקרטני.

יוצאים לסיבוב לסיור ראשוני עם הקבוצה בעיר ומגיעים למועדון בו התחילו הביטלס את דרכם, מועדון Cavern או כמו שאורי קורא לו "מנהרות הכותל המשוחזרות וסלע קיומנו". כעיקרון המועדון משוחזר כמעט כולו אך השאירו שם את כל האלמנטים החשובים שהיו בתקופת הביטלס, נשארה כמובן גם הבמה הקטנה בה הם עלו כחושים מבוישים ונרגשים להציג את השירים הראשונים שלהם שירכיבו לימים את תקליטם הראשון.

בדרך כמובן עוברים על קיר התהילה של כל הלהקות שהופיעו אי פעם במועדון שבו כל להקה קיבלה את שמה על פאנל נפרד. באותה סמטה כל המועדונים ובתי הקפה ממותגים עם שמות מהווי הביטלס, כך לדוגמא נכנסנו לעוד מועדון " Cavern " (אבו שוקרי הלא מקורי) לעוד בית קפה שנקרא Sargent Pepper ולחנות תה שנקראת Rubber Soul.

ממשיכים בהליכה דרך בניין עיריית ליברפול בו התקבלו הביטלס בכבוד מלכים בשיא תקופת ה'ביטלמניה' ולאחר עוד מספר דקות מגיעים לנמל הליברפולי היפיפה שנקרא Albert dock ,שם חונה כדרך קבע (אמיתי, אני לא צוחק) צוללת צהובה.

הצוללת הצהובה במזח Albert dock (צילום: ניר פדרבוש) (צילום: ניר פדרבוש)
הצוללת הצהובה במזח Albert dock(צילום: ניר פדרבוש)

 

מסיימים את יום המסע הראשון והמעייף במסעדה טובה שנקראת Pump house שבה כל אחד מחברי הקבוצה מציג את עצמו בכמה מילים, מספר למה הצטרף דווקא לטיול הנושא הזה ועונה על השאלה הכי חשובה - "איזה אלבום של הביטלס הוא הכי אוהב?".

באמת של החיים היה שם איזשהו מקבץ לא הגיוני סטטיסטית של רופאים, טייסים, אנשי אקדמיה, שופטת מחוזית, מהנדסים ,אנשי כספים דוקטורנטים ועוד.

 

7 בספטמבר , יום שני למסע

אחרי שנת לילה טובה אנחנו מעלים את המסע להילוך חמישי ומתחילים את 'מסע הצליינות' הרציני.

את הבוקר פותחים בעלייה לרגל לכנסיית Saint Peter's. מקום זה חשוב משני טעמים, האחד זהו המקום בו נפגשו לראשונה כנערים לנון ומקרטני שבעתיד הלא רחוק יהיו חתומים על נכסי צאן ברזל מוזיקליים בהיקף עולמי, ושנית משום שקברה של אלינור ריגבי, שהיוותה השראה לאחד משיריהם היותר מפורסמים מהאלבום Revolver מצוי בכנסייה זו.

בהמשך הבוקר אנחנו נוסעים לשני מקומות שהיוו את ההשראה והטריגר לשניים מהשירים היותר מפורסמים של הביטלס: בית היתומים "Strawberry Fields" וסמטת פני הלא היא " Penny Lane". שני המקומות האלה שהיוו השראה לשני שירים שונים נכתבו כל אחד על ידי מנהיג מוזיקלי אחר של הלהקה (לנון ומקרטני בהתאמה). בכלל, לאורך הטיול הייתה התפלפלות על ענייני המחנאות: מחנה לנון מול מחנה מקרטני. לי כמובן הוויכוחים לא נגעו משום שאני בכלל נמצא במחנה יחסית מצומצם שחושב שהאיש הכי מדליק בלהקה היה בכלל רינגו סטאר.

 

בדומה לשיר של הביטלס, גם המספרה בפני ליין פתוחה 8 ימים בשבוע (צילום: ניר פדרבוש)
בדומה לשיר של הביטלס, גם המספרה בפני ליין פתוחה 8 ימים בשבוע(צילום: ניר פדרבוש)

אורי מרחיב בהסברים על שני השירים בכל אחת מנקודות הציון האלה, כעיקרון לאיש יש יכולת מופלאה להרצות או לחילופין לכתוב ערך ויקיפדי על כל אחד מהשירים של הביטלס (לאו דווקא אלה הרשומים שתי פסקאות מעלה) מתוך שינה או אחרי כמה גלונים טובים של בירה מקומית.

התחנה הבאה היא מוזיאון הביטלס הרשמי המצוי גם הוא בסמוך ל- Albert dock ונכנסים למטה למסע קסם מסתורי עם ערכות שמע בהן שומעים הסברים בלחיצת כפתור בהתאם למה שרואים. המוזיאון סוקר כמובן את כל התקופות בחייהם המקצועיים: מנערים מנוזלים שנפגשו בכנסיית Saint Peter's עד להופעה על הגג בלונדון בשנת 69' וכמובן כל מה שבאמצע: ה'ביטלמניה', תקופת עצירת ההופעות, הסמים, האשראם בהודו, תקופת סרג'נט פפר ותקופת אלבומי האולפן האחרונים שלהם, שבה הם שימשו למעשה שכירי חרב מוזיקליים האחד של השני.

מוזיאון הביטלס (צילום: ניר פדרבוש) (צילום: ניר פדרבוש)
מוזיאון הביטלס(צילום: ניר פדרבוש)

 

אחרי שעתיים של מוזיאון שכללו בחובן גם סוף סוף פורקן קליל ליצר השופינג והמזכרות אנו ממשיכים לנקודת השיא אולי הכי חשובה של הטיול: ביקור בבתי הילדות של לנון ומקרטני. כתייר מן השורה הדבר בלתי אפשרי אך מדי פעם הדבר מתאפשר לקבוצות קטנות מאורגנות (וגם זה לא תמיד, ותודה ללנה רטנר אופרייטורית על...). יש משהו מאוד מרגש בלראות את בתי הפועלים הקטנים והצנועים בהם גדלו שני ענקי המוזיקה האלה, בכניסה מדריכים מקומיים (וקשוחים!!!) דורשים לאפסן את התיקים ולהעביר את הטלפונים לרטט ואוסרים על צילום כלשהו בזמן הביקור.

אני לא אדם סנטימנטלי, לרוב מיקומים גיאוגרפיים לא באמת מרגשים אותי אבל כמו הרוב המכריע של אנשי הקבוצה אני מגדיר את הביקור הזה כפסגה המאוד מרגשת של הטיול.

בית הילדות של לנון  (צילום: ניר פדרבוש)
בית הילדות של לנון (צילום: ניר פדרבוש)

 

קצת קשה לקלוט ששני האנשים האלה שחתומים על כל כך הרבה שירים ופסקולים שהאנושות אימצה הם אלה שאכלסו את החדרונים הקטנים שאנחנו מבקרים בהם בתוך בתי "קופסאות הגפרורים" האלה, בתי מעמד הפועלים בשנות ה-50 בליברפול.

את היום מסיימים במסעדת פיש אנד צ'יפס מקומית, שכמובן אין לי יכולת לאכול או לשבוע שם מהסיבה הפשוטה שאני ודגים בצלחת זה לא משהו שהולך ביחד (לנה –אני לוקח את כל המחמאות בחזרה).

 

8 בספטמבר, יום 3

זהו היום בו אנחנו נפרדים מליברפול.

אי אפשר להיפרד מהעיר המופלאה הזו בלי לבקר במקדש הכדורגל המקומי והעולמי אצטדיון אנפילד. באצטדיון עורכים לנו באופן פרטי סיור בכל מתקני המקום: היכל התהילה, חדרי ההלבשה, חדרי העיתונות וכמובן כר הדשא. כשאנו אומרים שאנחנו מישראל כמובן שכל אנשי ההדרכה במקום מזכירים לנו שהם לעולם לא ישכחו את אבי כהן ז"ל, את רוני רוזנטל שהביא להם את האליפות האחרונה בשנת 1990, ואת הנציג האחרון בינתיים יוסי בניון.

על כר הדשא מצטלמים קבוצתית בפוזת תמונת קלישאה של קבוצת כדורגל בפתיחת עונה ועולים על האוטובוס בדרך ללונדון (כמובן לא לפני שופינג כיפי בחנות המזכרות באצטדיון).

על הנסיעה ללונדון יכולתי לכתוב ספר שלם.

בגדול נסיעה מליברפול ללונדון אמורה לקחת בין ארבע וחצי לחמש שעות. בפועל, התהפכה מכלית מלאה ב- 8000 ליטר חומרים מסוכנים על אם הדרך בין שתי הערים והדרך נסגרה, מה שגרם לפקקים בכל אנגליה (תדמיינו את כביש 1 בישראל נסגר) אחרי שעה מייגעת של נסיעה של פגוש לפגוש, הנהג הפקיסטני החביב שלנו לוקח יוזמה ועושה עיקוף דרך אזורים כפריים מה שהכפיל את הנסיעה לעשר וחצי שעות.

על מנת לשמור על מורל גבוה באוטובוס אני קונה שלושה בקבוקים מובחרים של יין (פינו גריז'ו !!!) ומשקה את אנשי הקבוצה. יצא שחלק היו מבושמים, חלק ישנו שנת ישרים והחלק הקשוח והעקשן שנשאר ערני נהנה מפלייליסט שאורי השמיע באוטובוס במערכת השמע והסברים על כל שיר וכל תקופה בחיי להקת הביטלס.

מגיעים ללונדון מפורקים מעייפות בעשר בלילה. הרוב פורשים לישון, אורי אני ועוד ארבעה חברי קבוצה ממשיכים את הלילה למועדון היפסטרים לונדוני למסיבה עד אמצע הלילה.

 

9 בספטמבר, יום 4

היום כדברי אורי משגב נפתח בעלייה ל'קודש הקודשים'- אולפני Abbey Road. זה המקום בו הקליטו הביטלס וכל מי שהיו משהו את המוזיקה שלהם. הביטלס כמובן גם הוציאו תקליט באותו שם של האולפנים והצטלמו את הצילום האייקוני על מעבר החצייה מול המבנה.

אחרי סשן הסברים קצר של אורי על המקום ופועלו במוזיקה הפופולרית אנחנו עוברים למשימה הכיפית והמשעשעת של הצילום על מעבר החצייה כהומאז' לצילום המקורי על עטיפת התקליט Abbey Road.

אי אפשר להתבלבל בישראליות ובמשימתיות של האנשים ותוך עשרים דקות כל אחד מחברי הקבוצה כמעט זוכה לתיעוד שלו על מעבר החצייה עם שלושה חברים אחרים. אורי לקח את ההומאז' שני צעדים קדימה ובגלל שתמיד יצא לו להיות שלישי במעבר החצייה בדומה לפול מקרטני בצילום המקורי - הוא הקפיד ללכת עם סיגריה ביד ורגליים יחפות. דיוק זה דיוק.

מעבר החצייה מול אולפני Abbey Road (צילום: ניר פדרבוש) (צילום: ניר פדרבוש)
מעבר החצייה מול אולפני Abbey Road

במקביל מי שסיים להצטלם עסק ברישום וכתיבה על קיר השער לאולפנים שלמעשה משמש הגרסה הבריטית לכותל המערבי.

ממשיכים (איך לא?) לשופינג קצר בחנות המזכרות הרשמית של הביטלס ברחוב בייקר ומשם לארוחת צהריים דשנה בפאב שנקרא Pub Turks בו צולמו כמה מהסצנות של הסרט Help.

עוד קצת מהביטלמניה במוזיאון הביטלס (צילום: ניר פדרבוש) (צילום: ניר פדרבוש)
עוד קצת מהביטלמניה במוזיאון הביטלס(צילום: ניר פדרבוש)

 

לאחר הארוחה יוצאים למרכז לונדון לסיור עם מדריך מקומי (זה היה האיש עם המבטא הבריטי הכי קלישאתי בעולם כולל בריטניה עצמה) בשם ריצ'ארד ומסיירים רגלית אחר עוד תחנות בחיי הביטלס בלונדון: מאולם הפלדיום בו הופיעו ועד למקום בו הופיעו על הגג את הופעתם האחרונה בשנת 69'.

לאחר הסיור מצ'פרים בהפתעה את הקבוצה בכניסה למוזיאון V&A לתערוכה מאוד מרשימה על להקת הפינק פלויד שפעלה בהתחלתה פחות או יותר במקביל לתקופת הביטלס. למי שמעונין התערוכה הזו מציגה בלונדון עד ה-1.10 והיא מאוד מאוד מומלצת. למעשה המילה 'תערוכה' די עושה לה עוול כי המייצג שמצוי שם עולה על ההגדרה הזו בערך בעשר דרגות.

 

10 בספטמבר, יום 5

יום אחרון, מתקפלים מהמלון ונוסעים לפארק פסטורלי ומיוחד בשם Chiswick. תראו, אני לא אדם רוחני אבל אם היו צריכים לבקש ממני לבחור היכן אני מוכן לעבור סדנת וויפאסנה כנראה שהמקום הזה היה לוקח את המקום הראשון. מעבר לפסטורליה של Chiswick, לברבורים המשייטים בנהר, לסנאים הקופצניים, לחממות הפרחים ולבית הקפה המקסים - במקום זה צילמו הביטלס כמה קליפים מפורסמים וביניהם Paperback Writer.

למעשה זו ממש התחנה האחרונה בטיול שלנו לפני ההמראה חזרה הביתה ולכן אנחנו מקנחים כמיטב המסורת האנגלית במסיבת תה בה כל אחד מהמשתתפים מסכם את הטיול מנקודת מבטו.

בנוהל הרגיל שהשתרש עוד מהנסיעה הארוכה ללונדון אני קונה את היין לכולם שהרי שוב, על פי הסרט 'מציצים': "מי ישלם ? בנון ישלם ?! "

 

הכותב הינו סמנכ"ל השיווק בחברה הגיאוגרפית

 

בואו איתנו למסע בעקבות הביטלס

 

בשיתוף החברה הגיאווגרפית


פורסם לראשונה 19/09/2017 13:56
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ניר פדרבוש
מוזיאון הביטלס
צילום: ניר פדרבוש
מומלצים