אחד הדברים הנפלאים שקרו השנה בטלוויזיה האמריקאית הוא ריבוי סדרות בהובלת נשים. מפמלה אדלון ב"דברים טובים" ועד "שקרים גדולים קטנים" של ריס וויתרספון וניקול קידמן, נשים כבשו את הטלוויזיה, ולראשונה הצליחו לצייר מגוון ריאליסטי ומעניין של דמויות נשים אמיתיות, מצחיקות, מעניינות, מג'נגלות, דקיקות, מלאות, לבנות ושחורות. בזכות ריבוי הקולות הזה השתכללה גם היכולת הנשית שלנו לאהוב את עצמנו בכל מידה וגודל. נשמע טריוויאלי, אבל כולנו יודעות כמה זה לא פשוט.
בעלי יכול להגיד לי, אחרי רוטינת הבוקר שלו (שארוכה בחצי שעה משלי): "אף מכנסיים שלי לא עולים עליי. כדאי שנקנה חדשים כי לא נראה לי שאני הולך להוריד את העשרה קילו שהעליתי מאז שאני איתך", ואז להתקרב אליי בהליכה שמדמה את הענק הירוק, כשהבטן הגדולה שלו מאיימת להעיף אותי על הקיר הנגדי של הבית. זו דרכו פשוט לציין עובדה: הוא השמין. וזה אפילו לא מדכא אותו.
בעוד שאם אני אקום בבוקר והכפתור לא ייסגר עליי, אוהו, אז תתחיל מסכת עלבונות עצמית (עברת ממלאה לשמנה!) והשמצות (אכלת בערב כמו שלושה אנשים!) שתרד נמוך מאוד (זהו, איריס, ויתרת על הזכות להיראות כמו בנאדם?) למרות זאת, לאחרונה התחלתי לשים לב שאני רואה סביבי (באינסטגרם, כאילו, לא יצאתי מהבית כבר שלוש שנים) יותר ויותר נשים שהבינו שלא רק לרותם סלעיות של העולם יש זכות קיום.
בזכות הבת הזו
התנועה הזאת לא התחילה היום. למעשה היא נמצאת כאן כבר כמה שנים, מעצבת מחדש את התודעה שלנו בזרמים תת קרקעיים, אבל גם ממש מול העיניים שלנו, בפריים טיים ובמגזינים, בתצוגות אופנה ובספרות. מי ששמה חתום באותיות של קידוש לבנה על העניין כולו היא לינה דנהאם, שבסדרה "בנות" הייתה הראשונה לחשוף גוף נשי שרחוק מאוד מהסטנדרט ההוליוודי. דנהאם עוררה מבוכה אצל רבים, גברים ונשים כאחד. "אני מבין את העירום במשחקי הכס", אמר לה פעם מבקר הטלוויזיה טים מולוי, "אבל למה הדמות שלך חייבת להיות עירומה כל הזמן?". "זה ביטוי ריאליסטי של מה שזה אומר בעיניי לחיות", הייתה תשובתה החיננית.
הנוכחות הקבועה של דנהאם והעירום שלה על המסך שלנו במשך שש עונות גרמו לכך שהגוף שלה הפך איכשהו למעניין, אמיתי, מקובל, וכן, גם יפה. כוכבת נוספת שלא מתיישרת לפי הסטנדרט ההוליוודי הקבוע היא איימי שומר, שסרטה "אסון מהלך" הפך אותה לכוכבת־על, וככזו היא תמיד מדברת על ענייני משקל. במופעי הסטנד־אפ שלה היא מספרת איך לפני צילומי הסרט הצמידו לה מאמן כושר ותזונה שפשוט הציע לה להפסיק לאכול.
שומר בעירום על לוח השנה של פירלי לשנת 2016 שצילמה אנני לייבוביץ'. ללוח שנה זה מצטלמות בדרך כלל הטופ של הטופ־מודלס, כמו קייט מוס ונטשה פולי, אבל אף הוא שינה פניו בשנתיים האחרונות כשהחל לצלם נשים אמיתיות, ספורטאיות וקומיקאיות, בכל מיני גילאים ומידות גוף ובכל מיני צבעים:
#בלי פילטר
שומר ודנהאם הן נשים חזקות ומצליחות, והקול האחר שהן הציעו, כזה שאוהב את עצמו כמו שהוא, חלחל מטה. איך הוא עשה את זה? בעיקר באינסטגרם. נכון, כשהאינסטגרם נולד הוא היה המקום לצייר בו חיים נפלאים, מרתקים, מלאי שמפניה ושקיעות, בטן חטובה ונשיקות בריזורטים אקזוטיים. אבל המהפכה הנשית החדשה, "הבטן בחוץ" אני קוראת לה, התחילה טיפין טיפין דרכו.
מדי יום צצות בו תמונות של נשים אחרי לידה - לא מסוג האמזונות שחוזרות לגזרתן שבועיים אחרי שילדו ונראות כאילו הסירו שומה. לא, הנשים האמיתיות שאחרי לידה הבטן שלהן עדיין רכה, גדולה, וחודשיים אחרי הלידה הן נראות כאילו הן בחודש חמישי.
אושיית הרשת הישראלית חן טל, שהתחילה את דרכה בתמונות סקסיות וחושפניות, שיתפה אף היא תמונות לא מרוטשות של עצמה עם כל השומן שיש בשלב הזה בחיים, ומה אתן יודעות, זה זיכה אותה באהדה ציבורית ושדרג את מעמדה משפנפנת אינסטוש למובילת דעת קהל אמיתית:
כך עשתה גם נטלי דדון, שהעלתה תמונות לפני שחזרה לגזרתה, כאשר המסר הוא חד וברור: להיות אישה זה תהליך לא נגמר, וזה בסדר להיראות בהתאם לשלב שבו את נמצאת ולא להכריח את עצמך להתאים לאידיאל בלתי מושג:
גאלה רחמילביץ'
, סטייליסטית, אישה גדולה ובעלת בית ספר לסטיילינג, שכבר הובילה מאבקים חברתיים בעבר, כדוגמת צילומי נשים שמנות בביקיני (Fatkini), אומרת לנו: "הקהל הצרכני של בגדי הים, כמו כל דבר אחר, הוא נשים במידות שונות ובמבני גוף שונים, ולכן רק אנושי וראוי שגם ברשתות החברתיות וגם בקמפיינים יוצגו מגוון רחב של נשים כמו שהן, בלי הפנטזיה המרוטשת, עם צלוליט, עם כתם לידה, עם נקודות אדומות של שעווה ושאר דברים מציאותיים. יש מקום לאנושיות בעולם המדיה.
"כבר לפני שנים יצרתי במסגרת בית הספר לסטיילינג שלי 'סלפי נשים מהממות', שבו לקחו חלק נשים מכל הארץ: רזות ושמנות, צעירות ובוגרות – פשוט בבגד ים - הכי אנושי ובסיסי שיש. בתור מי שמעלה לא מעט תמונות שלה בבגד ים ברשתות החברתיות, אני מודעת להשפעה הישירה שיש לכך על נערות ונשים בכל הגילאים והמידות. כמות ההודעות והסיפורים שאני מקבלת בפרטי - זה מטורף! וזה רק מוכיח כל פעם מחדש כמה זה חשוב. לכן אני מקווה מאוד שזה לא טרנד אלא מגמה שמתפתחת".
היסטוריה נעשתה
באופן מפתיע ומשמח, מי שעזר לשינוי הזה לחלחל אלינו הוא עולם האופנה, הנאשם העיקרי בכך שאנחנו שונאות את הגוף שלנו. נכון, עולם האופנה הוא זה שמלכתחילה גרם לנו להרגיש לא ראויות כשיצר את הלוק היחיד הנחשק, אבל בשנים האחרונות גם הוא עובר מהפך כשהוא מקבל אל שורותיו דווקא את האחר, הלא מושלם, הפגום.
אשלי גרהאם העלתה לעמוד שלה את התמונה הזו עם הכיתוב sorrynotsorry#:
דוגמניות עם בעיות עור, דוגמניות במידות גדולות, רווח בשיניים, קרחת, נמשים – כל אלה הפכו סממנים נחשקים ולאו דווקא מגבילים כמו בעבר. בשבוע האופנה האחרון בניו יורק, שנערך לפני כמה שבועות, הלכו על המסלול 27 דוגמניות פלאס סייז בתצוגות נחשבות של מייקל קורס (אשלי גראהם), כריסטיאן סיריאנו (ובהן איסקרה לורנס וגו'רג'יה פראט), TOME (קנדיס האפין), פראבל גורונג (קנדיס האפין ומרקיטה פרינג), OAK (סטלה דובאל) ועוד. שבוע האופנה האחרון כלל את המספר הגדול ביותר של נשים במידות שונות EVER וכונה בפרסומים שונים "שבוע אופנת הפלאס סייז", אין אה גוד וויי. "היסטוריה נעשתה", הכריז המגזין "גלאמור" בשמחה.
דוגמה נוספת: לפני כחודש מחק מותג האופנה העולמי דיזל את כל התמונות מחשבון האינסטגרם שלו רק כדי להעלות קמפיין חדש עם תמונות לא מושלמות של אנשים לא מושלמים תחת הכותרת Go with the Flow, שמעודד אותנו ללכת עם הפגם, עם חוסר השלמות:
אלכסנדרה שולמן, עורכת "ווג" בריטניה היוצאת, העלתה תמונה של עצמה בביקיני וכתבה בשיא חדש של קוּליות: Time for the boat trip:
דווקא הפוסט הלקוני הזה, שבו רואים אישה לא צעירה לבושה בביקיני, עם בטן רכה מאוד ומדולדלת, הצליח לעורר גלים. חלק טענו שכעורכת אופנה היא דווקא לא הפנתה זרקור לצדדים שונים של יופי, אבל שולמן לא התכוונה להעביר מסר. הפעולה שעשתה היא המסר עצמו. אני אישה לא צעירה בביקיני, וכן, מותר לי. מותר לי לא להיות מושלמת.
כמוה, גם נינה גרסייה העלתה תמונה של עצמה בבגד ים, שבה היא נראית נפלא ולא נותנת לכמה קפלים קטנטנים בבטן להטריד אותה. כך עשתה גם איימי אודל, עורכת ב"קוסמופוליטן", שהעלתה תמונה של עצמה בביקיני מרוטשת ולא מרוטשת, ושחררה את עצמה מכלוב התמונות הלא מרוטשות כשהודתה שהיא כמעט לא מעלה תמונות לא מטופלות של עצמה. מה אתן יודעות, אפילו עורכת מגזין Gostyle, ליאת לוי־קופלמן, העלתה שתי תמונות שלה בבגד ים, על אחת מהן נכתב "מידה 42, ושמחה".
ולמה לא, בעצם? לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו זהו צו השעה. אתן יודעות מה? בימים אלה זה מפסיק להיות זכות והופך לחובה. המהפכה כבר התחילה. אנחנו אלה שמחזיקות את הלפיד שהועבר אלינו מהאמהות/סבתות שלנו ששרפו חזיות בסיקסטיז. נכון, אמנם אנחנו כבר לא שורפות חזיות (כי חבל וכו'), אבל אנחנו, שבעבר הועלינו על המוקד כמכשפות כשחרגנו מתפקידנו המגדרי, שורפות עכשיו את האינסטגרם עם לייקים לתמונות לא מפוטשאפות של נשים אחרות.
3 טרנדים אינסטגרמיים שהפכו ויראליים ונותנים ביטוי מחתרתי להלך הרוח שהחל להישמע בתקשורת לגבי זכותה של אישה לאהוב את עצמה בכל צורה:
1. טרנד שצמח באינסטגרם ומטרתו להעלות תמונות של עצמך לפני ואחרי האוכל. התחילה אותו מאמנת כושר ותזונה אישית בשם סופי אלן, חטובה להפליא, אבל גם היא, מסתבר, לא נראית אותו דבר לפני האוכל, אז בטנה שטוחה ומהודקת, ואחרי האוכל, אז ישנה בליטה מכובדת.
2. חברת בגדי הים למידות גדולות Curvy Kate התחילה קמפיין אינטרנטי להעלות תמונות שלך בבגד ים, עם ההאשטאג Mybodymybff#, ואלפי נשים העלו תמונות תוך שהן מרימות לעצמן ולגופן.
3. האשטאג נוסף הוא onetakebeauty#, שאותו העלתה מישל אלמן, מאמנת לחשיבה חיובית בקשר לדימוי גוף, ומטרתו להעלות את התמונה הראשונה שצילמת, בלי לערוך, בלי לעשות פוטושופ או פילטרים ובלי לצלם מאה תמונות נוספות ולבחור מתוכן אחת. תעמדו בזה?
______________________________________________
