היפנים נוטים להקדים את שאר העולם המערבי כשזה מגיע לטרנדים ושלל תופעות משונות. והנה הם עושים זאת שוב: בעוד שבמערב אנשים שולחים פרחים בוולנטיינז ומורידים את הגרסאות החדשות של טינדר, היפנים הפנימו שתנועת הסינגלטונים, אנשים שחיים את חייהם לבד, ללא מערכת זוגית או משפחתית, בין מבחירה ובין אם לא, לגמרי כאן כדי להישאר.
לאחרונה חלה ביפן התרחבות ניכרת של עסקים שנותנים מענה לצרכנים שעושים את זה סולו, בדגש על מקומות בידור ומסעדות שמקבלים לקוחות שמחפשים פרטיות ואינטרקאציה אנושית מינימלית. זה התחיל ממסעדות הראמן והבשר הוותיקות שבאופן מסורתי מארחות משפחות או קבוצות, והחלו לאחרונה לקרוץ דווקא לאנשים שאוהבים לסעוד לבד. ברשת המסעדות האקאטה ראמן, למשל, הקימו תאים מיוחדים לסעודת יחיד שמופרדים זה מזה ומציעים לסועדים פרטיות. גם ברשת המסעדות The west Co, שלה סניפים לאורך כבישים מרכזיים ביפן, מציעים לסינגלטונים חדר ובו שולחנות עם כיסא אחד.
למה לחגוג את הלבד?
"הטרנד הזה הוא תנועת נגד למגמות נרחבות בעולם כולו: בזמן שכולנו מחוברים יותר ויותר לעולם באמצעות הרשתות החברתיות ואף פעם לא נמצאים באמת לבד, יש צורך עולה וגואה של אנשים שנמאס להם", מסביר אבי זיתן, מומחה לשיווק ואסטרטגיה. "אנשים רוצים לחוות לבד, להתנתק, לאכול, לשיר ולצרוח בלי שאף אחד יראה או ישפוט אותם. אפשר גם לזהות פה בחינה מחודשת לרעיון התא המשפחתי המסורתי. זהו סגנון חיים שיש לו צרכים ייחודיים, חלקם פרקטיים, כמו עלויות של שירותים ומוצרים ליחיד, אבל בעיקר מדובר בצרכים רגשיים וחברתיים. בעלי עסקים וספקי שירותים מזהים את קהל היעד הזה ואת הפוטנציאל העסקי וקופצים על ההזדמנות".
אז להזמין מקום במסעדה לאחד?
"ברגע שיש מיסוד של צרכנות לקהל מסוים הוא מקבל לגיטימציה", אומר זיתן. "דוגמאות לכך הן כל המסעדות בישראל שהתאימו את עצמן לטרנד הטבעונות. יש כאן הכרזה שמדובר בתופעה מתרחבת, וזה עשוי לעודד אנשים להתנסות באורח החיים ליחיד. אנחנו רגילים שמיפן מגיעים כל הטרנדים הטכנולוגיים, אבל הפעם מדובר במגמה חברתית. בהחלט ייתכן שיהיו אנשים וקבוצות בישראל שירצו להתנסות באורח חיים כזה, אבל לדעתי זה לא משהו שהוא כרגע ב־DNA של הצרכן הישראלי".
השורה התחתונה: מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה, כמאמר השיר של "החברים של נטשה".
