העם רוצה אחדות

זה לא נכון שאהוד ברק לא עושה החלטות נכונות. להיפך – הוא תמיד עושה את ההחלטות הנכונות, רק חמש דקות מאוחר מדי. או חמישה ימים מאוחר מדי.
לפני חמישה ימים היה יכול ברק לפנות את מקומו לפרס ולצאת גדול. פרס היה מנצח בבחירות, מכיוון שהוא המועמד היחיד המעורר התלהבות בציבור (בניגוד לשני המתמודדים הנוכחיים שהורידו את התלהבות הציבור ל-62 אחוזי הצבעה בלבד). כניסתו למירוץ היתה מעוררת את הציבור, יוצרת גל סוחף ענק שהיה נושא אותו לנצחון וברק היה חלק מהמחנה המנצח, וזוכה לשבחים על שבאצילותו איפשר את הנצחון ואת השארת השלטון בידי מחנה השמאל.
אבל ברק כמו ברק, מחליט את ההחלטות הנכונות טיפה מאוחר מדי. אחרי תבוסה חסרת תקדים הכריז שהוא מפנה את מקומו.
והוא עשה זאת בדרך הברקית האופיינית: להפתיע את כולם מזוית בלתי צפוייה. תמיד הוא עושה את זה. אולי בגלל זה הוא יוצר תחושה של תזזית וחוסר יציבות.
טוב, מה לעשות. נראה אם עכשיו שני הזקנים, שרון ופרס, יצליחו להביא קצת יציבות למשטר ולמדינה שלנו. זה אפשרי. שניהם שועלים ותיקים. שניהם כבר תפרו בזמנו ממשלת אחדות מוצלחת ביותר. לשניהם יש ניסיון. שניהם עוד יכולים להביא לנו ממשלה טובה, לשם שינוי.
בתור איש מרכז, לא שמאל ולא ימין, אני מסתכל בכל פעם מחדש על הסיטואציה ועל המועמדים. לא מעניין אותי אם הימין מנצח או השמאל מנצח, מעניין אותי מה טוב למדינה בסיטואציה הנתונה.
הקומבינציה של שרון ופרס יכולה להפתיע לטובה. העם רוצה קצת שקט. להרגיש שהגה המדינה בידיים אמונות. שהסירה לא מיטלטלת בזיגזגים מוטרפים בגלל כל מיני קבוצות שוליים המושכות אותה אנה ואנה.
פרס יכול לתת לממשלת שרון את המטריה של גיבוי בינלאומי אדיר. שרון יכול לתת את הבולדוזריות המפורסמת שלו. לשניהם יש אמביציה להטביע את חותמם ולהזיז עניינים.
וגם הפלסטינים יכולים להרגיש שהם מדברים עם הנהגה אמינה ומנוסה הזוכה לגיבוי רחב של הציבור בישראל.
בקיצור, אם ממשלת אחדות שרון - פרס תצא לפועל, זה יהיה בדיוק מה שרוב הציבור משתוקק לו. ויש סיכוי טוב שזה יוכיח את עצמו כממשלה מצויינת, שגם תאריך ימים אינשאללה.
אז יוסי שריד ירטון וישמיע עוד כמה מילות שנאה מסוגננות. אבל מה זה משנה.