עם המספרים אי־אפשר להתווכח. הנתונים בלתי נתפסים. 'אל תשאלי', הלהיט החדש שכתב גיל ויין עבור בניה ברבי, שהוא גם השיר השני הכי מושמע בארץ בחודש האחרון, מגיע תכף לעשרה מיליון השמעות ביוטיוב. 'עד המדבר', שכתב עדיין תחת השם 'די־ג'יי אונלי' עבור טליסמאן (שהשתתף במילים), 12 מיליון. והלהיט הגדול ששר איתי לוי מהקיץ שעבר, 'מסיבה בחיפה', מילים עם האולטראס ולחן שלו, מתקרב ויעבור בוודאות את ה־30 מיליון השמעות. כדי לסבר את העין, הכי מנוגן שם של שלמה ארצי מגיע ל־18 מיליון, של רייכל - עשרה מיליון, אריק איינשטיין - ארבעה, ואחרים - ממש לא נעים לציין. ברוכים הבאים לעולם החדש.
והעולם החדש הזה הוא בחור מכרמיאל, בן 24, מופנם וביישן, לא משפחה מוזיקלית, לא סביבה תומכת, בלי בגרות, כזה שהמקסימום שחלם עליו היה להיות כוכב כדורסל - כולנו רוצים. לפני חמש שנים היה שוטף כלים בצבא, מחלטר בקטנה בהופעות נידחות כדי־ג'יי, ומתחיל לגשש את הדרך בעולם ההיפ־הופ הצעיר. ופתאום כל זה. בשבוע שעבר כבר התארח אצל עדן בן־זקן בהיכל מנורה. מול אלפים שהכירו כל מילה.
* * *
ויין נולד בכרמיאל כגיל ויינגרטן. מגיל 13, הזדהה כדי־ג'יי אונלי. "מהרגע שוויתרתי על הבר־מצווה באולם. אמרתי להורים, לא רוצה אולם. רוצה פלטה של די־ג'יי. המטרה הגדולה הייתה לצאת לתקלט במסיבה בחיפה. ולהוכיח לילדים בשכבה מי זה גיל שכולם צוחקים עליו". הוא אומר. מתישהו שכן מהאזור, עומרי סגל, הוא '69', מכיר לו בחור בשם לירז רוסו, "סטטיק". עושים שיר יחד, 'בינלאומית'. וקליפ, משחק כדורגל בין נערות הביקיני של 69 נגד נערות הביקיני של סטטיק. "תחת מברזיל, עיניים מהוואי, רגליים רוסיות והמבטא ארגנטינאי. פה בישראל יש לה פוזה עולמית. אז בוא תכיר את מאמי מאמי - היא בינלאומית".
התחנה הבאה: משפחת תאקט של סאבלימינל, הכהן הגדול, המנטור ממנו למד לא מעט. בצבא, התחיל ללוות כדי־ג'יי אונלי את האולטראס, בלילות. בימים היה עובד מטבח בפיקוד צפון, צפת. "קם בשבע בבוקר. שוטף כלים עד חמש. ואז נוסע ברכבת עם מדים מלאי שמן. יורד בעכו לב המפרץ. ואז עוד רכבת לנקודה שאוספים אותי. משם לבאר־שבע. מלווה אותם בהופעה. מסיים בארבע בלילה. עולה שוב על המדים מלאי השמן. וחוזר לצפת. לא ישנת ואתה חוזר לבסיס. לא ישן יומיים בשביל, מה, 300 שקל". אחרי שנה בצבא אמר די.
מהעבודה עם סאבלימינל מתחילים לצאת חיבורים חדשים. למשל 'יודעת להוזיז', להוזיז ולא להזיז, עם טליסמאן. יותר מאוחר הם מוציאים, יחד עם עומרי סבח, את 'עד המדבר'. 12 מיליון השמעות יוטיוב נכון לעכשיו. די־ג'יי אונלי יודע לעשות להיטים.
וזה קורה במקביל אצל כל החברים שלו מהשכונה הקרובה. למשל גל מלכה ('בא לה לרקוד'), שגר רחוב אחד לידו. למשל סטטיק, שבילה איתו שעות וימים ארוכים. "יש תמונה מדהימה מ־2012 מפסטיבל שעשה סאבלימינל. באותה תמונה יושבים באותו חדר אני, האולטראס, סטטיק, אליעד נחום, טליסמאן, די־ג'יי בלאקאאוט ועוד כמה חבר'ה. ואף אחד לא מוכר אז. אבל עם כל אחד קרה משהו".
רק שלויין הייתה בעיה אחת. הוא עדיין היה תקוע עם ה"די־ג'יי אונלי הזה", שמלווה אותו מגיל אפס. וחזר לו בפרצוף, במצעד הגאווה האחרון. "בעקבות ההצלחה של 'אל תשאלי' ו'מסיבה בחיפה', באה ההזמנה לעשות שיר למצעד הגאווה. והנושא היה, ביסקסואלים". יצא מזה 'בלונד ושחור', עם אישתר. "מה לי ולביסקסואליות? להסביר לבנאדם הכי פשוט איפה זה נוגע לו בחיים האישיים. להעביר תובנה מאוד חזקה שאפשר לאהוב גם וגם. אז אוקיי, גיל, איפה זה פוגש אותך בחיים שלך? על מה אנשים רבים כל הזמן? אספתי את כל התובנות האלה, נניח, כמו שאני אוהב שירים שקטים וקצביים.
"ויצא ככה: 'ראשון בבראסרי שני באבו־דאבי. נמאס לה להחליט כבר בין הפועל למכבי. ברלין או אמסטרדם היא רוצה גם וגם. שלישי מועדונים ברביעי זה ברים. כי בא לה מזרחית בא לה רגאטון ובאסים. השתגע העולם אז תבין יא בנאדם. למה לבחור בין כולם אם אפשר גם וגם'".
רק שאז, על הבמה מול עשרות אלפי בליינים גאים במצעד, באה המכה. "בתור 'די־ג'יי אונלי' תמיד חשבתי שאני בפרונט. אבל בעברית זה נשאר רק 'די־ג'יי'. ותמיד הסתכלו עליי בתור די־ג'יי. עשיתי את 'עד המדבר', השתתפתי בקליפ והשם שלי ראשון בכותרת - ולא מתייחסים אליי. עשיתי את 'ארגנטינה', האולטראס, אדיר גץ ודי־ג'יי אונלי, ולא מתייחסים אליי! לא מבינים מה אני עושה!
"עולה עם אישתר לבמה במצעד הגאווה. 'קבלו את אישתר בבלונד ושחור!' שום דבר עליי. ואני עולה, מבואס מהחיים. מה אגיד להם? לך תסביר, זה שידור חי בערוץ 24, מה, אקח את המיקרופון, זה גם שלי? לא. כי זה לא אני. אני לא קופץ בראש. סותם את הפה. ואחרי הקטע אני עוד עולה לתקלט על אותה במה. 'ועכשיו! רזידנט הבלאק מילק! די־ג'יי...' - ושתיקה ארוכה. חוזר הביתה על הפנים. שומע ברדיו, 'ועכשיו ארגנטינה של האולטראס ואדיר גץ'. מה יותר גרוע מזה? יום אחרי זה מגיע מייל, 'היינו רוצים להשתמש ב'עד המדבר' של טליסמאן ועמרי סבח. די! כמה עוד מסרים היקום ישלח לי? כמה דוחקים אותך כל החיים לפינה, גיל?
"אז אני משנה את השם! חוזר לעצמי. גיל ויינגרטן, בקרדיט מילים ולחן. ושם הבמה: גיל ויין. זה גם החלטה של מקום, כי 'עד המדבר' ו'מסיבה בחיפה' הם גם שירים של אונלי בכרמיאל. לא הצלחתי לכתוב שירים בתל־אביב, ובגלל שכבר שכחתי שקוראים לי גיל. אפילו ההורים שלי היו מתקשרים אליי, 'מה קורה אונלי'. וחברים, 'אונלי, תגיע לאולפן'. אז רגע, פוס משחק, אתה לא רק די־ג'יי, אתה גם אמן. וזה החזיר לי את האור לחיים. אני גיל. נעים מאוד עולם! מסתכל במראה, במי שעומד מולי, עם פס בלונדיני בשיער. ואומר, טוב, זה לא אתה. אונלי, היה כיף, היה נחמד, היה מדהים - וזהו. ודבר ראשון הולך לספר ומוריד את הפס, חזרתי לטבעי. מוריד מסכות ושכבות. איזה כיף! ועכשיו, בכל מקום שאני מגיע אומרים, איזה כיף שאתה הולך לפרונט. יא מפגרים, מה עשיתי עד עכשיו?!"
* * *
גיל ויין? טליסמאן, האולטראס, בניה ברבי? אם אתה מגרד בראשך מול השמות האלה, אתה גם מגרד במה שנשאר לך מהשיער. זה עולם הפופ הישראלי, או לפחות אזור מסוים, ומצליח מאוד, בתוכו. והמצרך החשוב ביותר בעולם הזה, היה ונשאר, הוא נעורים. אלא שב־2017, הנעורים גם מחליטים בעצמם. בעולם הישן ההורים אולי עוד נותנים לילדים שלהם דמי כיס. אבל בשוק הענק שנקרא הרשת, כל קליק שווה כסף. מכאן המספרים המשוגעים ביוטיוב: עוד צעיר ועוד צעירה, שלוחצים על הלהיט התורן, פעם, פעמיים, 30. עוקפים את התיווך של הרדיו עם רשימות ההשמעה הקשוחות. אפשר לקרוא לזה, הכרעה דמוקרטית.
וגם המוזיקה השתנתה לגמרי. הפופ־רוק הישראלי היה במשך שנות דור בועה סגורה, מיעוט יחסי של מלחינים ומחברי תמלילים, וסאונד שהתרגלנו אליו, ה"איכותי" - אשכנזי וה"עממי" - מזרחי. אבל ישראל היום היא עוד שלוחה בעולם הגלובלי. בחור צעיר, בעיקר, לא מבלה הרבה שעות בארץ - הוא חי באינסטגרם, ביוטיוב ובסנאפצ'ט. הוא דובר את השפה של העולם הזה טוב מהוריו, הוא נולד לתוכה, והוא מעדיף לשמוע את המוזיקה של העולם הזה. וזה לא סשה ארגוב או אביהו מדינה על יורשיהם. אלא פארטי־פופ עתיר אדרנלין והורמונים, הדוניסטי, בינלאומי, עם כל מיני מניירות מההיפ־הופ ('די־ג'יי אונלי'): סלנג, אופנה, כסף, מכוניות, אוכל, שתייה, סמים, מין - או בגרסה המרוככת, רומנטיקה.
מי שעושה את זה, בתחלופה מהירה, הם צעירים מאמצע הדרך. פופ־היפ־הופ עם עיטור מזרח־תיכוני, סאונד שיישמע דומה ללהיטים העולמיים של הרגע, ובשפה נורמלית, פשוטה, כמעט עילגת לפעמים, חפה מכל גרם פואטיקה, או חשד לגיל מבוגר. בדיוק כמו גיל ויין. לא פוליטיקה וחדשות ומסרים גדולים. אלא בגובה העיניים, ומה שמטריד בני 24 מכרמיאל - וכל ישראל שמתחת לרדאר היא כרמיאל אחת גדולה. ושאיפה צנועה: מסיבה בחיפה. 30 מיליון קליקים לא יכולים לטעות.
עכשיו, היעד של ויין הוא פרויקט אישי. ויין כותב, מלחין ומפיק שירים, ובכל אחד מהם הוא מארח מבצע אחר. בימים אלה הוא כותב ומחפש זמרים מתאימים לליהוק, ו'אל תשאלי' עם בניה ברבי היה הסנונית הראשונה שלו.
ומה עשה את 'מסיבה בחיפה' כזה להיט?
"יש בו קונטרסט, כי הוא מאוד רגשי. שיר אהבה כואב. 'אמרו לי שראו אותך באיזו מסיבה בחיפה, בשעות הקטנות של הלילה, איתו, יושבת לידו. ואמרו לי שהוא לוחש לך כל מיני דברים באוזן. ועל הצוואר שלו סימן של אודם ורוד. זה לא סוד שאת כבר שלו'. הכי רגיש בעולם. חלוץ בסגנון הזה. זה גם מה שעבר לי בראש ב'עד המדבר'. אם אתה מצליח להרגיש ולהרקיד בו זמנית, זו הנוסחה הכי חזקה בעולם".
רק בן 24. מאיפה הסיפורים?
"אני משתדל לחוות חיים מעניינים כדי שיהיה לי מה לכתוב. 'מסיבה בחיפה' נכתב בגלל בחורה שיצאתי איתה. 'אל תשאלי' קרה אחרי שדי נפרדנו, והייתי עם לב שבור, שבוע לפני שאני טס לתאילנד. יש מישהי שסיפרה לי את החיים שלה. ויום אחרי זה, הלכתי וכתבתי על זה שיר. יכול להשמיע לך אותו, באוף דה רקורד. המוטו כרגע זה: דברים קורים לי בחיים כדי שאני אכתוב עליהם, חד־משמעית. בנות שוברות לי את הלב כדי שאני אכתוב שירים".
המחשבה היא על מוזיקה להמונים?
"בוודאי. אין שום בושה להגיד את זה: אני עושה מוזיקה להמונים. עוזרת לי גם העובדה שהייתי די־ג'יי, יודע לקרוא קהל, די־ג'יי זה חצי פסיכולוג. כשכתבתי את 'עד המדבר', דמיינתי אצטדיון כדורגל שר את הפזמון הזה. זו החשיבה הנכונה ואין פה משהו גס בעיניי: אנחנו רוצים לעשות פה משהו שיצליח, נקודה".
מה דעתך על הפופ המזרחי?
"היום הכל הוא פופ ומה שמשנה היום זה הווקאל של הזמר. 'אל תשאלי' יכול בשנייה להיות מקוטלג כמזרחי, אוסול לגמרי. קח כל שיר של אליעד, שים זמר מזרחי וזה יקבל צבע אחר לגמרי. אין היום במוזיקה כיוון חד־משמעי. יש רק ז'אנר אחד מרכזי, ופשוט קוראים לו פופ. קח כל זמר מזרחי שתרצה, תוריד את הזמר - זו הפקת חו"ל לגמרי! נניח 'רק רוצה לרקוד', משה פרץ זה אנריקה איגלסיאס אחד לאחד. ועומר אדם? יש לו אופציה אז הוא פותח לעוד כיוונים".
בגיל 24, הוא עדיין לא עשה את הטיול המסורתי של הצעיר הישראלי בחו"ל. זה כנראה כבר לא יקרה. אבל אין מה לדאוג, על הדרך הוא כבר יצא לתקלט בבורגס, בתאילנד, בפני ישראלים. "הקוקו בר, מלא ישראלים. פחות פול־מון, יותר מוזיקה ישראלית. יומיים הם לא כאן וכבר רוצים את הבית", הוא צוחק, "ואני שם להם יציאות באמצע הערב, 'תלך כפרה עליי', נגנבים. אבל גם התאילנדים שם מכירים את זה. יש שם מלצר בקוקו בר, שר את 'שרוטים' של סאבלימינל, אתה לא מאמין. אבל רגע: כשאנחנו שרים את 'גנגנם סטייל', אנחנו יודעים משהו? לא. וגם כששרים את 'שייפ אוף יו' של אד שירן אני לא בטוח. אז הכל בסדר. זה הכל בינלאומי. זה הכל פופ".
