ניצחון סוחף ל...פריזורה הקורנת של מיקי

רק אינסטינקט בסיסי קדמון גרם לי להתביית, לשלוש שניות בדיוק, על מדגם ערוץ 1 תחילה. לא היתה שום סיבה, למעשה, להעדיף את הערוץ הראשון; דקה אחר דקה הוכיח משדר ליל הבחירות את אשר חשדנו בו זה מכבר: מחלקת החדשות של ערוץ 1 נותרה מזמן מאחור, אלא שהיא תהיה האחרונה להודות בכך. ערוץ 1 הוא, מבחינה זו, אהוד ברק; הפער ההולך וגדל למימדים סיטוניים בינו לבין המתמודד אינם טורדים את מנוחתו, לפחות למראית עין. ערוץ 2 היה הפעם, לצורך העניין, אריאל שרון: שמנמן, מדושן, חלקלק ומנצח.
ערוץ 2 הציע אולפן כחלחל נוצץ, זוויתי, משויף, מוקפד עד הפינה האחרונה. אולפן ערוץ 1 היה היפוך כמעט מכוון: אנלוגי, מעט מרושל, מיושן למראה עם העמודים הכחולים המחוררים א-לה משרד נסיעות מהסבנטיז והכיסא המשרדי של הפקידה הראשית, חיים יבין. הקארה של יעל שטרנהל היה אמנם חד, אבל לרגע לא הביס את הפריזורה הקורנת של מיקי חיימוביץ'. גם מסיבת הקוקטייל של צלמים-מפיקים שהתרוצצה (למעשה עמדה במקום) מאחורי יבין נראתה מעט קרובה וכעורה מדי, כאילו עשוי מי מהם להגיח בכל שניה מאחורי יבין ולנקוש על כתפו. בערוץ 2 התרוצץ הקוקטייל ההפקתי ברקע הרחוק, מאחורי זכוכית, ונראה עסוק וטרוד כמתבקש.
אבל ברגע האמת – תופי ה"מהפך" ההיסטורי של יבין עדיין מהדהדים בתת-ההכרה לצד העוינות הטבעית והבלתי הפיכה שפיתחנו זה מכבר מול מינה (העצבנית) צמח של מדגם 2 – ננעלה האצבע על ערוץ 1. נדמה לי כי ב-1 הקדימו בשלוש שניות את המדגם של 2. תוצאת המדגם היתה זהה לחלוטין בשני המקרים, ושני הערוצים חתכו באחת לגני התערוכה, שם שאגה מקהלת מכורי הליכוד לא את "אריק מלך ישראל" המתבקש, אלא "הו-הא מה קרה, אהוד אכל אותה" – כי כן, אלה היו בחירות של עוינות ונקמנות, לא של אהדה או אמונה.
לכל אורך חלקו המכריע של הערב, עשה ערוץ 2 חדשות בוערות כפי שמוכרחים; תחתית הפריים שימשה למבזקים טקסטואליים, בצד הימני הונח שעון הספירה לאחור לקראת המדגם, מחשב את קיצו של אהוד ברק לאחור. לערוץ 1 לא היה שעון, וכאשר דקה לפני השעה עשר היה עדיין יוסי שריד עסוק בהעלאת זכרונות מינוריים, לא יכולתם לדעת בבירור כי בעשר אכן תתחולל הדרמה. קל יותר ומתבקש היה להישאר בערוץ 2, אבל אצל מי שראו את בגין לוקח את 77' בזמן אמת, נשמרת עדיין המסורת של קבלת בשורות לגבי מהפכים לסוגיהם מפי הסוס יבין עצמו.
לערוץ 1 היה שוב האולפן הווירטואלי עם גלעד עדין, אבל תהרגו אותי, משהו באולפן הזה גורם לי לנוע בכורסתי בחוסר-נוחות; העסק נראה מלאכותי ומודבק-אלקטרונית כקדנציה של נתניהו בראשות הממשלה, והעובדה כי עדין פוסע בתוך תלת-מימד שאינו קיים בשום מקום למעשה, לא מצליחה לחמוק מתחת לרדאר התודעה. אנחנו שמים לב. מצד שני, עדין ואולפנו הווירטואלי היו הראשונים לצאת עם תוצאות-אמת ממאה קלפיות ראשונות, בשעה שבערוץ 2 עדיין התברברו עם תגובות.
שני הערוצים שידרו בו זמנית לחלוטין ראיונות (נפרדים) עם אייל ארד, איש הקמפיין של שרון – עובדה שהסגירה כי לפחות אחד הראיונות צולם מראש. ארד, זחוח ומיותר, מי שב"קמפיין" כוונתו למעשה ל"הסתר את הסחורה ואל תאמר כלום לאיש", קרא לאחדות לאומית כאילו היה מינימום לימור לבנת, ומעולם לא התברר מדוע ניתן לו זמן מסך יקר.
את הערב הארוך הזה, שהחליק במדרון הצפוי מראש מהפסגה הקליימטית של המדגם ועד לאזרחים מודאגים ביריחו, העביר חיים יבין מתוך התלהבות מלחמתית מעט מופרזת שלא עברה היטב יחסית לקרירות המהוקצעת שבקעה מחיימוביץ' ושילון. את העובדה כי נתניהו טילפן לברך את שרון הכניס יבין לשידור כ"ידיעה סנסציונית", ורק ירון דקל, לידו, צינן מעט את התלהבותו והניח דברים בפרופורציות. ערוץ 2, מאידך, הציב את אילנה דיין בגני התערוכה, ונדמה לי כי לאחר מפגני הצעקנות, הבוז וההיסטריה האחרונים של דיין לא נותר עוד צופה אחד שיבחר בדעה צלולה לארח את האשה הנרגנת הזו בסלונו ברגעים קריטיים. דיין מוכרחה לצאת לחופשת צינון קלה, אולי באזור אקלימי קריר יותר.
איך היה? היה צפוי כאריק שרון, קשקשני כאהוד ברק, משעמם כפתק לבן. בבחירות הבאות, מותר להניח, יירדו אחוזי הצפיה ביחס ישיר לירידה באחוזי ההצבעה. עוד סיבוב-שניים, וגם בחירות לראשות ממשלה יהיו ריגוש קטן עלינו. מה שכן, מה לגבי איזו מלחמה קטנה עם אחוזי השתתפות גבוהים ובהנחיה משותפת של חיימוביץ', שילון ויבין מתוך האולפן הווירטואלי שבבור חדר המצב? קדימה, לעבודה.